זוכר את הרגע שבו גילית שאתה הולך להיות אבא? אני זוכר היטב את הרגע שלי. אני זוכר איך התחלתי לבנות לעצמי את מודל האבהות האולטימטיבי. ראיתי בדמיוני איך אני מוציא את הילדה מהגן, מבלה איתה בפארק אחרי הצהריים, עושה לה אמבטיה ומספר לה סיפור לפני השינה.
ואז נולדה עלמה, בתי הבכורה, וגיליתי שלשוק העבודה יש תכניות אחרות בשבילי. כי להיות אבא בישראל זה מרוץ מכשולים בלתי נגמר.
ניסיתם פעם להודיע לבוס שהילד חולה ואתם צריכים להישאר איתו בבית? אם הבוס נחמד, הוא יסכים בלית ברירה ובחוסר רצון מופגן. בדרך כלל הוא פשוט ישאל: "תגיד, אין לילד הזה אמא?".
ועל יציאה מוקדמת מהמשרד כדי להוציא את הילד מהגן אין בכלל מה לדבר. זה פינוק. לא במקרה "משרת ההורה" בישראל מוכרת לכולנו כ"משרת אם". אפילו על חופשת הלידה הקצרה לאבות שאושרה רק ביוני האחרון יש מי שמעקם את האף.
בישראל, אם אתה רוצה להיות מעורב בגידול הילדים שלך, אתה לא נתפס כאב רציני ומסור. אתה נתפס כעצלן.
אתם בטח אומרים: מה אתה מתלונן? הרי זה תלוי רק בך. פשוט תהיה אסרטיבי מול הבוס שלך ותצליח לתמרן בין הקריירה לאבהות.
ובכן - זה בולשיט.
הנורמות הפסולות הללו מושרשות בישראל כבר 70 שנה, היחסים בין מעסיק לעובד לעולם אינם סימטריים, ובשוק עבודה שמתנהל כמו ג'ונגל עם מינימום ביטחון תעסוקתי, לבקש הקלות כמו משרת אם לגבר זו כמעט התאבדות.
הזמנים השתנו. נשים לוקחות חלק גדול יותר ויותר בשוק העבודה במקביל לאימהות, גברים רוצים לבלות זמן עם ילדיהם לצד הקריירה. אבל המערכות שמנהלות את חיינו רחוקות מלהפנים את זה. הן נשארו תקועות הרחק מאחור.
נכון, החוקים משתנים, אבל הנורמות עדיין מתייחסות לגידול ילדים כתפקידה של האמא ולא משאירות לגבר שום סיכוי לתפקד כהורה פעיל ומשפיע. והפער הזה בין הרצונות שלנו למה שמאפשרת המציאות יוצר אצלנו האבות תסכול עצום.
המציאות הזאת מרחיקה אותנו מהילדים, פוגעת במרקם המשפחתי וכופה עלינו ניתוק רגשי מהדברים שהכי חשובים לנו בחיים. אנחנו אבות, ואנחנו רוצים להיות חלק אינטגרלי מגידול הילדים שלנו. זה עד כדי כך פשוט. אנחנו לא רוצים להיות "אבא כספומט" ו"אבא סופשבוע". אנחנו רוצים להיות אבות כל השבוע. אנחנו רוצים את זה כי זה נכון לנו וכי זה נכון לילדים שלנו. והאמת היא שזה נכון גם לחברה ולכלכלה הישראלית, כי זו הדרך היחידה לצמצם את הפערים הבלתי נסבלים בין גברים לנשים בשוק העבודה.
כולנו צריכים לפעול כדי לאפשר לגברים להיות מעורבים בגידול הילדים. אנחנו צריכים לדרוש את זה. זה האינטרס של כולנו.
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: דניאל בינסטד
עריכה: נעמה דעוס
הפקה: ליהי פיין, דנה כלדיאן
עורך BOLD: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il