אני תאמר, קצין בצה"ל, בוגר תכנית קו הזינוק של קרן רוטשילד. לפני כמה שנים, כשהייתי בבה"ד 1, יצאתי לריצה עם חבר דרוזי. צוערת שעברה לידנו שמעה אותנו מדברים בערבית ונבהלה. היא שמה את היד על הראש, אמרה "אמא'לה, חשבתי שתוקפים אותי, אני מתה!". וכל זה רק בגלל שהיא שמעה שני אנשים מדברים בערבית.
כשהיא אמרה את זה, זה היה כמו לחטוף סטירה.
היו לי כמה אפשרויות. יכולתי לכעוס, להתעצבן ולצעוק עליה. יכולתי להתעלם ממנה. ויכולתי לעשות עם זה משהו. וזה מה שעשיתי.
החלטתי שהצוערים בבה"ד 1 צריכים להכיר את האנשים שנמצאים סביבם. ביחד עם חברים חיברנו מסמך שמספר על בני המיעוטים שמשרתים בצה"ל: הדרוזים, הערבים, הנוצרים, המוסלמים, אפילו היהודים המשיחיים. כתבנו על הדתות והאמונות, על ההיסטוריה, על ההשתלבות במדינה ובצבא, על מורשת הקרב. היום כל הצוערים בבה"ד 1 לומדים את המסמך הזה. כולם לומדים על המיעוטים שבצה"ל ובחברה הישראלית.
אני מאמין שהצלחתי לשנות במשהו את האופן שבו יהודים בצבא מסתכלים על האחר. לעשות איזה סוויץ' בראש. אבל אני כבר לא בבה"ד 1, ואני גם לא יכול להסתובב בישראל ולספר לכולם על הדרוזים, הערבים והמיעוטים האחרים. בשביל זה צריך שאנשים יפתחו את הראש, ירצו להקשיב. כי כשאתה מכיר את האחר ומגלה שהוא ישראלי כמוך, שהוא משרת בצבא כמוך, ושאכפת לו מהמדינה בדיוק כמו שלך - אתה כבר לא צריך לפחד ממנו. אפילו אם הוא מדבר ערבית.
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: רועי חבני
עריכה: נעמה דעוס
הפקה: נטע לי ספילמן
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il