שמעתי אנשים שאומרים שלא צריך להתחסן. שהכל אינטרסים כלכליים. שבכלל לא צריך להימנע ממחלות. אנשים שאומרים: תראו לי ילד אחד שמת מזה.
אז אני רוצה לספר לכם על ילדה אחת שמתה זה. הילדה שלי.
הבת שלי, יעל, נפטרה כשהייתה בת חודשיים. יומיים אחרי שהשתחררנו מבית החולים היא עברה הפסקת נשימה. רצנו למיון, המצב שלה המשיך להידרדר. אחרי זמן קצר הסבירו לנו שיעל נדבקה בשעלת.
זה אולי נשמע כמו מחלה לא רצינית. קצת משתעלים וזה עובר. אבל כשתינוקת חוטפת שעלת זו מחלת מסכנת חיים. המערכות קרסו אחת אחרי השנייה: הריאות, הכליות, הלב. עוד החייאה ועוד החייאה. הילדה שלך נחנקת לך מול העיניים – ואין לך מה לעשות עם זה.
אבל בעצם יש מה לעשות. כי שעלת זו מחלה שיש נגדה חיסון. היא לא הייתה צריכה להידבק בה.
יעל הייתה קטנה מדי בשביל להתחסן – הסביבה המחוסנת הייתה אמורה להגן עליה. אבל לא כולם חוסנו. ככה תינוקת בת חודשיים, שלא היתה יכולה לעשות כלום, מתה סתם.
היום נשים להריון כבר מתחסנות נגד שעלת. אבל יש מחלות אחרות שהן לא יכולות להתחסן נגדן. ומי שייפגע הם תמיד החלשים, אלו שלא יכולים להתחסן: תינוקות, זקנים, חולים.
הילדה שלי לא הייתה צריכה למות. היא מתה בגלל שהיא לא הייתה יכולה להגן על עצמה. היא הייתה צריכה את ההגנה של הסביבה. אז אם אתם שוקלים לוותר על חיסונים, אני רק מבקשת שתחשבו גם על האחרים, על החלשים, על מי שלא יכול להתחסן. הם צריכים את ההגנה שלכם.
פרויקט יעל הוא פרויקט רפואי הומניטרי להנגשת שירותי רפואה ותרופות במקום בו תינוקות, ילדים ומבוגרים רבים אינם זוכים למערכת בריאות מתפקדת. עדי מזמינה אתכם לבקר באתר הפרויקט
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: רועי חבני
עריכה: נעמה דעוס
הפקה: נטע לי ספילמן
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il