איכשהו התרגלנו לחיות במינוס. לחיות על הלוואות. הרי היום זה קל. לא צריך לעשות כלום. בקליק אחד נוחת עלינו מין קסם כזה שמשרה עלינו עושר וירטואלי. עושר שהוא בעיקר זמני.
לפי סקרים, שליש מהישראלים נמצאים במינוס. חצי מהם חיים במינוס יותר משנה. בשבילם האוברדרפט הוא סוג של שגרת חיים. בגילאי 35 עד 54 - כל אדם שני נמצא במינוס. תחשבו על זה – כל אדם שני.
אנחנו חיים מהלוואה להלוואה. חיים על כסף שאין לנו. מקדשים את ההווה ובעיקר צורכים את העתיד – העתיד שלנו. אנחנו טסים יותר לחו"ל. קונים יותר מכוניות חדשות. משדרגים יותר את הסמארטפונים. אוכלים יותר בחוץ ובבתי קפה. במרוץ הזה לרמת חיים שתתאים לתמונות בפייסבוק ובאינסטגרם כבר חטפנו הרעלת אשראי.
הר ההלוואות הצרכניות של הציבור – לא כולל המשכנתאות - רק הולך ומתנפח. בתוך שלוש שנים גדל החוב שלנו לבנקים ב-25% והיום אנחנו חייבים להם יותר מ-170 מיליארד שקל. עכשיו, אשראי זו לא מילה גסה. אבל הבעיה כאן מתחילה כשאנחנו לוקחים הלוואות ונשענים על האוברדרפט בשביל הצריכה השוטפת.
והשאלה היא למה אנחנו חיים ככה? זה די אבסורד שבשביל לחיות את היום כמו שאנחנו רוצים אנחנו משעבדים חלק מהעתיד. אומרים לעצמנו, כמובן, "יהיה בסדר". אבל מה יקרה אם הריבית תעלה? מה יקרה אם האבטלה שוב תצמח? מה יקרה אם המשק יחווה משבר מקומי או גלובלי?
את תדאגו לבנקים. הם ישארו יציבים. אנחנו נהיה אלה שניפול. ולכן אנחנו גם אלו שצריכים לקחת אחריות על עצמנו. זה נשמע כמעט מוזר היום, אולי אפילו אפילו קצת חתרני, אבל לגמרי אפשר לחיות בהתאם ליכולות שלנו. לתכנן קדימה, לחסוך, לא ללכת כמו זומבים אחרי הפרסומות וצרכים של רגע.
בשורה התחתונה אפשר להאשים את הממשלה או את הבנקים. אפשר לדבר על יוקר המחיה וכן, צריך לדרוש שינוי ולהפגין כי תמיד יש מה לתקן. אבל צריך לדבר גם עלינו – לדרוש את השינוי הזה גם מעצמנו. כי בתכל'ס, הגיע הזמן שניקח אחריות על החיים שלנו.
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: רועי ברקוביץ'
עריכה: נעמה דעוס
הפקה: ליהי פיין
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il