שלום אדוני ראש הממשלה.
אתה אולי לא מכיר אותי, אבל אני מכיר אותך. מה זה מכיר - יודע עליך כל מה שרק אפשר.
צפיתי בכל ראיון איתך, קראתי כל מילה שנכתבה עליך, כל ספר שכתבת.
את הראשון, "מקום תחת השמש", קניתי בגיל 12. המוכרת לא הבינה למה ילד בן 12 קונה ספר של פוליטיקאי, אבל אני הייתי מרותק ממך.
אחר כך, כשהייתי בן 17, עמדתי בהתרגשות בהמתנה לבואך לניחום אבלים בכפר מימון. לחצת לי את היד - לא שטפתי אותה יומיים.
תמכתי בך, הצבעתי לך, שכנעתי אחרים להצביע לך. החזקתי ממך. הייתי ביביסט עוד לפני שהיה דבר כזה.
*
אבל משהו השתנה מאז. לא אני השתניתי - אתה השתנית. התחלת לעסוק בהישרדות במקום במדיניות. נהיית אובססיבי - אובססיבי לכיסא.
אולי אתה אשם, אולי לא. את זה צריך לברר בבית המשפט. אבל מה שבטוח - אתה לא נרדף. אפילו לא קרוב לזה.
זה רק תוסף דלק שהמצאת לעצמך כדי להמשיך לפעול, לכבוש, לשלוט ולהיבחר מחדש על ידי ציבור שמעולם לא היית ולא טרחת להיות חלק ממנו.
בדרך, אתה גם פוגע בימין. את המשנה הימנית שפרשת בספריך אתה לא מגשים, את ההבטחות לרפורמות בשוק אתה לא מקיים, את הרעיונות הדרמטיים כמו סיפוח יהודה ושומרון או חיסול חמאס אתה לא מממש. במקום לקדם מדיניות ימין אתה מקדם את עצמך.
*
מדינת ישראל נתנה לך הכל. ומה אתה עושה בתמורה? מכפיש אותה, את המוסדות שלה ואת החוקים שלה. את אותם חוקים שעליהם אתה אמון, החוקים שהיו לך אינסוף הזדמנויות לתקן.
גם אם המדינה הזאת לא מושלמת, היא עדיין שלנו. אתה, בכפיות טובה, רק מבזה אותה.
זה לא ימין, ביבי. הימין תמיד ידע לכבד את המדינה ואת המוסדות שלה. בגין אמר שיש שופטים בירושלים, ואתה מה? אתה אומר שיש שודדים בירושלים. בגין גם עשה כל מה שאפשר כדי למנוע מלחמת אחים על האלטלנה, ואתה - אתה מצית כזאת בכוונה. ועוד על מה? על כיסא?
אז די, חביבי. לך הביתה. תן סיכוי למישהו אחר. יש עוד מנהיגים בימין. הם אולי לא כמוך, אבל הם לפחות לא יגררו את כל המדינה לבוץ.
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: עידו קרני
עריכה: נעמה דעוס
איפור: ריקי קמלי
הפקה: דנה בן ג'ויה ויעל מינס
עורך BOLD: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il