היי, אני רואי.
עד לפני כמה ימים חשבתי שאני בחור רגיל: אחד שאוהב לשחק כדורסל, לצאת עם בחורות, לבלות עם החבר'ה. רק לפני חודש סיימתי תיכון, אני עומד להתגייס לצה"ל. אבל השבוע גיליתי שאני אדם חריג, ולמה? כי יש לי שני אבות הומואים ואמא לסבית. ומבחינת מדינת ישראל זה אומר שהמשפחה שלי היא משפחה חריגה, שהיא מעמיסה עליי מטען.
אז רציתי לספר לכם איך זה לגדול במשפחה להט"בית.
לגדול במשפחה להט"בית זה לקום בבוקר לברכת בוקר טוב, חיבוק ונשיקה. זה לצאת בלילה עם חברים עד מאוחר ולקבל שיחות של "נו, איפה אתה? תחזור הביתה". זה לעשות קידוש סביב שולחן השבת, זה לחגוג את החגים, זה לצאת לטיולים, לשיר שירים, לצחוק, לבכות מעצב וגם מאושר, זה לריב ולהשלים. בקיצור, זה בעצם להיות משפחה כמו כל משפחה אחרת.
נכון, יש גם קשיים. מגיל צעיר חוויתי עלבונות והקנטות. כי אם נדבר תכלס, ילדים יכולים להיות רעים. הם יפגעו בך ויחפשו את הנקודה הרגישה שלך אפילו בלי להבין אותה.
אבל ברצינות, איזה ילד לא סובל מעלבונות? גם בזה אין שום דבר חריג. זה חלק מלהיות ילד. אם אתה נמוך, ירדו עליך שאתה גמד. אם יש לך בעיות ראייה יגידו שאתה משקפופר. ואם יש לך שני אבות הומואים ואמא לסבית, יגידו שאתה הומו. ביג דיל.
אבל בלגדול במשפחה להט"בית יש גם משהו מיוחד. כי במשפחה כזאת לא מלמדים בשיעור חינוך על קבלת האחר – פשוט מקבלים אותו. ובמשפחה כזאת אתה מבין שאין שום דבר רע בלהיות שונה. ולהיות שונה זה לא אומר שאתה חריג. כולנו שונים. הרי אם כולנו היינו אותו דבר, היה פה משעמם.
אז המדינה חושבת שמשפחות להט"ביות הן משפחות חריגות. אבל כדי שהן לא יהיו חריגות, צריך שיהיו עוד ועוד משפחות כאלו – וצריך שהמדינה תאפשר את זה. החברים שלי, שהתרגלו מהגן לראות אותי מגיע לכל מקום עם שני אבות ואמא – להם זה לא נראה מוזר. למה? כי שמתייחסים לזה כדבר נורמטיבי וטבעי, כולם מבינים שזה נורמטיבי וטבעי.
לגדול במשפחה להט"בית זה לא עוד מטען על ילד. אני אדם נורמלי שגדל בבית נורמלי של משפחה נורמלית. אם לגדול לתוך כל כך הרבה אהבה זה דבר חריג, אז אני מאחל לכולכם להיות חריגים כמוני.
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: דניאל בינסטד
עריכה: נעמה דעוס
הפקה: דנה כלדיאן
עורך BOLD: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il