את המיליון הראשון שלו (מיליונים, למעשה) נפתלי בנט עשה ב-2005. הסטארט-אפ שייסד (עם שלושה שותפים) וניהל, סאיוטה, נמכר תמורת 145 מיליון דולר. זה איפשר לבנט לעזוב את העסקים ולהתחיל בחייו פרק ראשון של עשייה ציבורית. ללא דאגות כלכליות, בנט יכול היה לפנות אל מקום שהתפרסם ביד קפוצה: לשכת בנימין נתניהו, בה התנדב לשמש כראש מטה יו"ר האופוזיציה ללא שכר.
ארבע שנים מאוחר יותר פרש בנט מהלשכה, חזר להייטק והחל, יחד עם שותפו לשעבר ליאור גולן, לייעץ לסטארט-אפים צעירים. אחת החברות ששבו את עיניהם היתה סולוטו, שבה בנט השקיע מכספו ואף מונה למנכ"ל. זו היתה כהונה קצרה ומשתלמת; כשסולוטו נמכרה ב-130 מיליון דולר, האופציות של בנט היו שוות עוד כמה מיליונים.
האקזיט הראשון של בנט לימד שהוא יודע ליזום ולנהל. האקזיט השני ב-2013 לימד שהוא יודע לזהות הזדמנות. וב-2020 הוא נדרש ליישם את כל הידע הזה כדי לממש את חותם התקופה: להמציא את עצמו מחדש.
"האם אני חושב שנתניהו צריך ללכת הביתה בגלל שהוא כשל בקורונה? כן. האם הוא שטן? לא. צריך להגיד לו תודה גדולה, אבל הגיע זמנו לרדת מהבמה – בכבוד, לא בחרפה"
ההזדמנות הפוליטית של בנט הגיעה משומקום, ובעצם ממקום שאפשר לדקור על הגלובוס: העיר ווהאן שבסין העממית. הקורונה חשפה מחדלים בהתנהלות הממשלה, ובנט – תחילה כחייל אזוק למחצה בקבינט ואז כחייל משוחרר באופוזיציה – ידע לנצל אותה לקאמבק פוליטי כמעט בלתי נתפס: מהיכחדות פרלמנטרית באפריל 2019 לטיעון לכס ראש הממשלה במרץ 2021. במשך חודשים הוא נתפס כאלטרנטיבה שלא היתה כאן מעולם: חלופה ימנית לשלטון נתניהו. ואז הגיע גדעון סער.
נפרדים מ-2020: כל הכתבות, הרשימות והסיכומים
כשסער הכריז לפני שלושה שבועות על הקמת מפלגה חדשה, הסקרים הבהירו מיד שיש אלטרנטיבה יותר אטרקטיבית לנתניהו. גם העובדה שיפעת שאשא ביטון המחוזרת בחרה בסער לימדה על שינויים בתנועת המצביעים בגוש הימין. בנט, שהשתהה עם הודעה רשמית על התמודדות לראשות הממשלה כדי שלא לפגוע בדימוי הענייני של "לא קורונה – לא מעניין", שילם את המחיר. רגע סמלי לחילופי השלטון האלטרנטיבי אירע בשבוע שעבר: בערב שבו בנט הכריז סוף סוף על מועמדותו לראשות הממשלה, הוא ניגף במהדורות על ידי זאב אלקין. לא הכוכב החדש סער גנב את הספוט, לא הקוסם נתניהו או הרזרבי גנץ; אלקין.
ברור שהיתרון שפתח סער על בנט לא נובע מפערים אידאולוגיים; ברוב הנושאים אי אפשר לדחוק ביניהם סיכת כיפה. יש רק שאלה אחת שמבחינה ביניהם – אבל זו השאלה שעליה יקומו ויפלו בחירות 2020: מי יסכים לשבת עם נתניהו. סער חוזר שוב ושוב על התחייבותו שלא יעשה זאת; בנט מקפיד להשאיר את האופציה על השולחן. בחודש האחרון הוא נלחם בכל מאודו כדי לשבור את משוואת הבחירות "רק ביבי / רק לא ביבי" ולטעון: ביבי זה לא הכל.
"אני יודע שאני עושה פה מהלך מאוד קשה", הוא אומר. "אני רואה שכולם, התקשורת והפוליטיקאים, עסוקים בזה. זו סוגיית העל, כן ביבי לא ביבי? אני כופר בזה. האם צריך להחליף את ביבי? כן. האם זו צריכה להיות סוגיית הבחירות? לא".
אם נתניהו יציע לך רוטציה, מה תענה? "אני אומר: ראש הממשלה, אני חושב שצריך להחליף אותך, לא להאריך אותך. ובכל מקרה אני לא אמליץ על נתניהו"
הטענה הרווחת היא שאתה מתחמק משאלת נתניהו.
"אומרים לי: תראה איך כל האחרים אמיצים כי הם אומרים רק לא ביבי. זה אומץ? מה, אני לא מבין שאם אגיד 'רק לא ביבי' התקשורת תעטוף אותי כמו שהיא עוטפת את גדעון? הדבר האמיץ הוא להגיד אמת, ולא לשקר, לקחת את המנדטים ולהגיד אחר כך נסתדר".
אני דווקא חושב שאתה לא מתחמק, והתשובה מאוד ברורה: במקרה הצורך תסכים לשבת איתו.
"אני חושב שחייבים להחליף את נתניהו. יש לו זכויות גדולות, אבל Enough is Enough. וכל עוד אוכל להקים ממשלה טובה בראשותי, או חלופה טובה לזה – בוודאי שזה עדיף".
גדעון סער הוא חלופה טובה?
"אני אבחן מה זו החלופה".
תחבור אליו?
"אם סער יהיה מוכן לקבל את העקרונות שלנו – ששמים את כל המחלוקות בצד כדי להתמקד בשיקום הכלכלה, באיחוד העם ובהשתלטות על הקורונה, ואם זה יעשה שכל – ברור שכן".
"יש אובססיה של שנאה אישית"
בבחירות הבאות בנט עשוי להיות לשון המאזניים החדש. במפות הגושים הוא מתפקד על תקן ליברמן 2019, כלומר - המפלגה שיכולה לחבור לכל מועמד ולהכריע את הכף. לעת הזו מלמדים הסקרים שבנט לא יחליף את נתניהו – אבל הוא עשוי למלא תפקיד מרכזי בהפלתו. אלא שבעיני בנט יש תרחיש ריאלי ומסוכן הרבה יותר מממשלת נתניהו השישית: בחירות נוספות. "אנשים פה מתגאים שהם הובילו לבחירות שניות ושלישיות ורביעיות", הוא אומר. "אני חושב שאינסוף בחירות דבר איום ונורא".
צריך להבהיר את זה: ממשלה בראשות אדם שטענת ששם את עצמו לפני האזרחים עדיפה בעיניך על פני בחירות חמישיות.
"אם אוכל להקים ממשלה בראשותי – זה מה שאעשה. אם לא, אסתכל על כל האפשרויות ואקבל את ההחלטה הכי נכונה למדינת ישראל. אם כל צד יתבצר ב'רק ביבי' ו'רק לא ביבי' נהיה באינסוף בחירות, לא נצא מזה. יש פה מפלגה אחת שאומרת שצריך לעצור את הטירוף הזה של הבחירות. אני היחיד שמחויב בכל כוחו להוציא אותנו מהפלונטר".
איך תעשה את זה?
"כי אני אגיד לממשלה שאקים: תניחו רגע את המחלוקות הפוליטיות בצד ובואו נתמקד בלחלץ את הציבור ממכה כלכלית מטורפת. גם אני, אבי הריבונות, שיצאתי עם תכנית כשכולם דהרו לשתי מדינות לשני עמים, אניח בצד באופן זמני את זה ואת כל מה שבמחלוקת".
"ראיתי בקבינט הקורונה פוליטיקאים שלא אכפת להם. הם לא מבינים שאימהות צריכות לצאת בשבע וחצי בבוקר כדי להגיע לעבודה, אז אתה לא יכול לפתוח רק בשמונה? הם לא מוציאים ילד לגן? כנראה שלא"
בינתיים נדמה שהגישה הבדלנית של בנט מתקשה לקנות אחיזה באלקטורט. "בטווח הקצר 'רק ביבי' ו'רק לא ביבי' הם דגלים מאוד אטרקטיביים", הוא מסביר, "אבל אני מקווה ומאמין שבסוף, כשהם יתעסקו בביבי ואני אתעסק בתכניות, אזרחי ישראל יתנו לי את הכוח להיות ראש ממשלה".
בינתיים אזרחי ישראל גם לא מחלקים לך ציונים גבוהים בהתאמה לראשות הממשלה. בסקר האחרון של N12 לא רק שאתה זוכה לציון שהוא רבע מנתניהו וחצי מסער – אתה מקבל אפילו פחות מלפיד.
"לפני חודש, כשהייתי גבוה בסקרים, לא יצאתי בתופים ומחולות. הקמפיין עוד לא התחיל".
אתה מאמין שהתכניות והענייניות שלך יקנו את הציבור כי זה מה שעבד לפני חודש. אבל אולי הניתוח שלך שגוי. מה שהביא לנסיקתך בסקרים זה לא התכניות, אלא העובדה שהן הציגו אותך כאלטרנטיבה. ב-2013, כשהיית יו"ר הבית היהודי, אמרת שאתה רוצה לשים יד שלישית על ההגה. עכשיו הבוחרים שאתה מחפש לא רוצים יד שלישית על ההגה – הם רוצים להחליף את הנהג. ואתה אומר: גם אני רוצה להחליף את הנהג, אבל אם זה לא יקרה – אשב לצידו.
"אני לא בכיס של אף אחד. אני מתכוון שהציבור ייתן בי את האמון. ולדעתי, אם יהיו לי עשרים מנדטים אני אהיה ראש הממשלה הבא. כי בשונה מכולם, אני לא מחרים אף אחת מהמפלגות שבעד מדינה יהודית ודמוקרטית, ואני לא מוחרם".
גם גנץ לא מחרים אף אחד. ואותך חלק מחרימים בגלל סמוטריץ'.
"תשאל את גדעון, את יאיר – אף אחד מהם לא מחרים אותי בגלל זה, בתנאי ששמים הכל בצד. גם סמוטריץ' ישמור את כל עמדותיו בצד עד שיוצאים מהברוך".
תשב גם עם מרצ?
"עם כל מי שיקבל את זה. אבל אני בספק גדול אם מרצ ילכו על זה, האנטי-דת זה מהות קיומם".
בנט מציג את הבחירה שלא לנקוט עמדה בעימות הפונדמנטלי של הפוליטיקה הישראלית כצעד אסטרטגי שנועד למנוע בחירות. לא פחות מכך, זה הימור טקטי שנועד לקרוץ לפלח המצביעים שעדיין שומר על מידה של כבוד והערכה לנתניהו, אבל מאמין שהגיע זמנו לפנות את המשרד. "האם אני חושב שנתניהו צריך ללכת הביתה בגלל שהוא כשל בקורונה? כן. האם הוא שטן? לא. הוא תרם רבות למדינת ישראל, צריך להגיד לו תודה גדולה, אבל הגיע זמנו לרדת מהבמה – בכבוד, לא בחרפה. אבל מי שיחליט את זה הם המצביעים. ולכן אני קורא דווקא למצביעי הליכוד, שמרגישים שמשהו פה לא פועל טוב, אבל לא מקבלים פסילה של נתניהו, להצביע לי. הרי מה האחרים בעצם אומרים למצביעים האלה? אתם פסולים אפריורית כי הצבעתם לנתניהו".
"אם יהיו לי עשרים מנדטים אני אהיה ראש הממשלה הבא. כי בשונה מכולם, אני לא מחרים אף אחת מהמפלגות שבעד מדינה יהודית ודמוקרטית, ואני לא מוחרם"
זו רטוריקה שקרית. לא לשבת עם נתניהו זה לא להגיד לבוחריו שההצבעה שלהם לא לגיטימית אלא להגיד שאתה לא מסכים איתה. כמו שאמר סער: אם אתם רוצים שהוא ימשיך – תצביעו לו ולא לי.
"לא שמעתי את סער, ליברמן ולפיד אומרים שהם לא יקימו ממשלה על קולות של בל"ד".
אתה לא היית מקים ממשלה על קולות בל"ד.
"לא".
אז למה את הקולות של מצביעי בל"ד אין לך בעיה לפסול?
"כי זה אידאולוגי. נתניהו זה פרסונלי".
אבל אתה בעצמך טוען שנתניהו הוא אבי הכישלון בקורונה. בוודאי שזה פרסונלי, וזה גם אידאולוגי וענייני וערכי.
"הוא האדם היחיד בפוליטיקה הישראלית שפסול על ידי המפלגות האחרות בכל מצב. יש פה אובססיה של שנאה אישית".
אולי, אבל אתה מתעלם מכך שמעבר לשנאה יש גם מהות. אתה הרי היית הראשון להצביע עליה בקורונה. אמרת שזה מחדל בממדים של מלחמת יום כיפור.
"נכון".
אבל אחרי הבחירות אולי תשב עם גולדה.
"אני אומר: זה מחדל בגודל יום כיפורים, והכדור בידיים של הציבור. זה מצחיק, הרי מי היה האופוזיציה הכי גדולה לנתניהו בשנה האחרונה? אני. כשסער הסביר בכל מערכת בחירות כמה נתניהו טוב, וכשאלקין עד לפני כמה ימים שיבח והילל אותו, וכשהנדל והאוזר הקימו את ממשלת נתניהו ואחזו בכיסאות – אני הייתי בחוץ. הנדל והאוזר נשבעו באמא שלהם שלא ייכנסו תחת נתניהו, אבל הם עמדו בפני דילמה של בחירות או ממשלה על קולות בל"ד – ונכנסו. אותם אנשים שנשבעו ושיקרו, מה הם יעשו בפעם הבאה באותה נקודה? מה יעשה סער? יעדיף להקים ממשלה על בל"ד או ללכת עם נתניהו?".
אתה טוען שהוא ילך עם נתניהו.
"חד-משמעית".
"מי היה האופוזיציה הכי גדולה לנתניהו בשנה האחרונה? אני. כשסער הסביר בכל מערכת בחירות כמה נתניהו טוב, וכשאלקין עד לפני כמה ימים שיבח והילל אותו – אני הייתי בחוץ"
וגם אתה תלך. מי שמצביע לך מצביע פוטנציאלית לממשלת נתניהו, והוא צריך לדעת את זה. למה שלא תגיד את זה באופן ברור?
"אני אומר שאם יהיה לי מספיק כוח אני אחליף את נתניהו".
זה מובן מאליו. כולם רוצים להחליף את נתניהו, גם ישראל כץ.
"אבל אני, בשונה מכולם, אראה מה נכון באותה נקודת זמן. האם נכון ללכת לבחירות נוספות או להקים ממשלה בתמיכת טרוריסטים? התשובה היא לא".
אם אחרי הבחירות נתניהו מתקשר ומציע רוטציה, מה אתה עונה?
"אני אומר: ראש הממשלה, אני חושב שצריך להחליף אותך, לא להאריך אותך. ובכל מקרה אני לא אמליץ על נתניהו. ההמלצה של ימינה תהיה על נפתלי בנט לראשות הממשלה".
גם אם ימינה תהיה עם שבעה מנדטים?
"ימינה תמליץ על נפתלי בנט לראשות הממשלה, נקודה. בכל מקרה".
צנחנים וקומנדו בבני ברק ודיר אל אסד
וינסטון צ'רצ'יל אמר לאחר מלחמת העולם השנייה שאסור לבזבז משבר טוב. החסיד הגדול ביותר של צ'רצ'יל בישראל הוא נתניהו, אבל אף אחד במערכת הפוליטית לא מימש את העצה הזאת טוב מבנט. ממחדלי הממשלה הוא בנה מקפצה פוליטית שהביאה אותו כמטחווי קשת מבלפור. ציניקנים יגידו שהקורונה זה הדבר הכי טוב שקרה לו.
זה תפס אותו במשרד הביטחון. בספרון שפרסם הקיץ תחת השם היומרני משהו "איך לנצח מגפה" (הוצאת סלע מאיר) הוא מספר איך צפה על תל אביב ממרומי הקומה ה-14 בקריה ו"ידעתי בלי שום ספק: אנחנו במלחמה". השדה הצבאי הוא עולם המושגים האינטואיטיבי של בנט, אבל במקרה הזה הוא גם הקנה לשר הביטחון את הרעל הצה"לי שמדרבן אותו, ואת הגושפנקה ליטול חלק אקטיבי בפעילות שהשתייכה ברובה למשרדי הבריאות, האוצר וראש הממשלה. זה לא היה פשוט, משום שבדרכו של בנט לא עמד רק אויב נגיפי לא מוכר, אלא גם יריב ותיק ומר: ראש הממשלה.
"נתניהו לא הסכים להעביר למשרד הביטחון את האחריות כבר בהתחלה בגלל שהייתי שר הביטחון", קובע בנט, "וזה היה ילדותי, קטנוני, לא ענייני ולא ראוי. וכשעוד אפשר היה למנוע את הגל השני, מאפריל עד יולי, העברתי לו תכנית של מה צריך לעשות, והוא לא עשה".
"כשנתניהו בחר לגנוז את התכנית שלי ליציאה מהמשבר זה היה כדי שחלילה נפתלי בנט לא יקבל קרדיט. הייתי פופולרי בציבור והוא לא אהב את זה. והדבר הזה גרם לסבל נורא של מאות אלפי אנשים"
בליכוד טוענים שהתכניות שלך נכשלו.
"הן הצליחו בענק. אפשר לראות איך התנהל הגל הראשון, כשלקחתי את האחריות הביצועית למרות שלא נתנו לי, ותראה מה קרה מאז. אני לא חושב ששר ביטחון אחר היה לוקח על עצמו להביא חברת בדיקות לישראל, להקים מלוניות קורונה נגד עמדת משרד הבריאות, להכניס כוחות צנחנים וקומנדו לבני ברק ולדיר אל אסד. ביקשתי כבר במרץ להביא פרויקטור. אמרתי לנתניהו: אתה לא רוצה אותי? תביא פרויקטור. הביאו רק עמוק בתוך הגל השני, כשהציבור כבר איבד אמון. היה אמון מאוד גדול בגל הראשון שניהלתי".
נתניהו ניהל אותו.
"הוא עסק בעיקר בסגרים, אני עסקתי בביצוע. אם הייתי נשאר היו היום 40 חברות שמתחרות ביניהן על בדיקות קורונה וכל המדינה יכולה היתה להיבדק פעמיים בשבוע. גם הפעלת רמזור היתה יוזמה שלי. אם היו עושים את זה, עם אכיפה אמיתית בכל מקום, לא היינו מגיעים לסגר שני".
אתה חושב שהיית מתמודד עם הלחץ יותר טוב מנתניהו?
"חד-משמעית. ברגע שיודעים שאתה בא ממקום הגון וענייני אז יש לך גם את הסמכות המוסרית לאכוף על כולם. כשאתה אוכף על מסיבה בפארק הירקון, יש לך את הסמכות המוסרית לאכוף גם על תפילה המונית ביום כיפור ועל חתונה במגזר הערבי".
אבל זה לא רק עניין של סמכות מוסרית. זה עניין של כוח פוליטי.
"השאלה היא אם אתה שם בראש את הפוליטיקה או את המהות, והם שמו בראש פוליטיקה. אנחנו במלחמה ושרים בממשלה הולכים לפגישות עם חברי מרכז. הופכים את המשרדים שלהם – זה יכול להיות משרד ענק כמו התחבורה או החינוך – למכונת ג'ובים. עוברים מרשות מקומית ליכודית לרשות ליכודית ומחלקים מחשבים. זה נורא. תחשוב שבאמצע מלחמת יום הכיפורים דדו וגולדה היו הולכים לישיבות מרכז".
מה ראית בקבינט הקורונה כשישבת שם?
"ראיתי פוליטיקאים שלא אכפת להם, שלא כואב להם על מה שעובר על הציבור. אמרתי לעצמי: אני לא מבין, הם לא מדברים עם אנשים בחוץ, שבכזאת קלות הם סוגרים מסעדות בהתראה של עשר שעות? הם לא מבינים שכל המלאי יתקלקל? ואז בבוקר, אחרי שהבן אדם כבר תרם את הבשר לאנשים במצוקה, אומרים לו 'בעצם תפתח'. וככה הקרסת בן אדם, בלי פיצוי ובלי כלום. איזה אנשים מנותקים עושים דבר כזה? הם לא מבינים שאימהות צריכות לצאת בשבע וחצי בבוקר כדי להגיע לעבודה, אז אתה לא יכול לפתוח רק בשמונה? הם לא מוציאים ילד לגן? כנראה שלא".
ואתה?
"אני מוציא את הילדים שלי לבית הספר עד היום. אני עושה את הקניות במכולת, אז אני מרגיש שהגבינות הצהובות ירדו במחיר מאז שפתחתי את הקרטל. זה מזיז לי. אני חי את הציבור וכואב את הציבור".
הוא יכול לדבר במשך שעות, ובלהט קטגורי של מנהיג תנועת מחאה, על מצעד האיוולת של הממשלה במשבר האחרון. "היו המון זוגות שרצו להתחתן בחוץ עם הגבלות", הוא מספר, "ובעל גן האירועים היה מוכן, ואפידמיולוגית אין עם זה בעיה. אבל לא נתנו לזה צ'אנס. ולמה איפשרו למדריך ספורט להעביר חוגים בחוץ – אבל בלי לקבל תשלום? כאילו שאם הוא יקבל כסף יש לזה השפעה אפידמיולוגית. כמה מטומטמים אפשר להיות? כמה נזק גרמתם?
"ולמה לא קיבלו את התכנית שלי לבדוק פעמיים בשבוע את כל עובדי החינוך? למה לא את התכנית ללמוד בחוץ? ולמה סגרו טוטאלית את תנועות הנוער? כיבו הכל. 'שבו בצד, אני גיבור, אני סופרמן, אני אציל אתכם'. אני לא רוצה סופרמן. הגדולה של מדינת ישראל תמיד היתה בעם. במלחמת יום כיפור מי שהציל את מדינת ישראל היו השריונרים בקצה. גולדה לא עלתה כל הזמן במסיבת עיתונאים וסיפרה כמה היא טובה. ובן גוריון אמר 'אנו מכריזים בזאת' – 'אנו', לא 'אני'. אני לא סופרמן, אני בן אדם שיודע לנהל מערכות גדולות ולרתום את הכוחות. אז מה רוצים פה? חבורת פוליטיקאים שלא יודעים לנהל מכולת? שעסוקים כל היום בתרגילים פוליטרוקיים? מכל המועמדים – ביבי, יאיר, ליברמן, גדעון – אין אחד שהקים עסק. אין אחד שיודע מה זה תזרים מזומנים. אני ביצועיסט, וכשאני משווה את זה ליריבים שלי, אני רואה פוליטיקאים מאוד ערמומיים, אבל לא אנשי עשייה".
בנט רחוק מלהיות אליפלט נאיבי בשדה הקרב הפוליטי. כשעמד בראש המטה של נתניהו הוא ניהל עבורו מאחורי הקלעים את מחאת המילואימניקים שנועדה להפיל את ממשלת אולמרט; כשרץ לראשות הבית היהודי שלח חוקר פרטי בעקבותיו של ניסן סלומינסקי. הוא גם ידע לא פעם לנצל את חולשותיו הפוליטיות של נתניהו, מברית האחים עם יאיר לפיד ב-2013 ועד משרד הביטחון בעבור שישה מנדטים ב-2019. "אני לא פראייר", הוא מסביר, "עשיתי ואעשה הרבה דברים. אבל היעד שלי הוא טובת הציבור. אני לא מתבלבל בין האמצעי למטרה: פוליטיקה זה אמצעי, ולעזור לאזרחים זו המטרה. תראה לי פעולה אחת שליברמן, סער או אלקין עשו לטובת האזרחים בשנה האחרונה. משהו מעשי, לעזור לבני אדם. הם לא עשו כלום. קח את אלקין: פוליטיקאי ערמומי, מנוסה, מיומן. מה הוא עשה? פירק את משרד האנרגיה ולקח ממנו את המים, פירק את משרד החינוך וקרע ממנו את תנועות הנוער והמתנ"סים שהתרסקו בשנה האחרונה. זו האלטרנטיבה? להחליף פוליטרוקים בעוד פוליטרוקים?".
"ביבי, יאיר, ליברמן, גדעון – אין פה אחד שהקים עסק. אין אחד שיודע מה זה תזרים מזומנים. אני ביצועיסט, וכשאני משווה את זה ליריבים שלי, אני רואה פוליטיקאים מאוד ערמומיים, אבל לא אנשי עשייה"
בנט הספיק לשבת במשרד הביטחון במשך חודשיים של מגפה. כשהוקמה ממשלת נתניהו בלעדיו, הוא הפך לרדיקל חופשי באופוזיציה ולסיוט הכי גדול של ראש הממשלה. במקום לשבת בכנסת ולתקוף את הממשלה מהדוכן, הוא התחיל להסתובב בארץ, להיפגש עם אזרחים שנפגעו ועם בעלי עסקים שקרסו ולנסח תכניות ליציאה למשבר (וגם ליחצן הכל היטב בתקשורת וברשתות החברתיות). "בימים הכי אופוריים, כשנתניהו אמר 'תשתו בירה, תעשו חיים', ישבתי וכתבתי תכנית איך להימנע מגל שני", הוא אומר. "כתבתי שבוודאות נגיע לזה ומה צריך לעשות: מסה של בדיקות, חקירות אפידמיולוגיות איכותיות ולא מצ'וקמקות, ולבדוק את כל מי שנוחת בישראל. נתניהו אוהב להשוות כל הזמן לגרמניה, אבל להם יש 120 מעברים יבשתיים שאסור לסגור. לנו יש נקודת כניסה אחת, פקטטה 5,000 איש ביום. אנחנו כבר שנה לתוך המשבר, אתה לא יכול לבדוק אותם? מה מסובך? זה לא ייאמן שסוגרים רבבות עסקים ועדיין מזריקים לתוך ישראל כל יום מאות חולים".
זה באמת לא ייאמן, כי זה נשמע כל כך טריוויאלי, אז למה זה לא קורה?
"כשנתניהו בחר לגנוז את התכנית זה היה כדי שחלילה נפתלי בנט לא יקבל קרדיט. הייתי פופולרי בציבור והוא לא אהב את זה. והדבר הזה גרם לסבל נורא של מאות אלפי אנשים. זה בלתי נסלח".
המבצע של החיסונים הוא הצלחה של נתניהו?
"אני מברך מדענים מופלאים בארה"ב ובאירופה שהביאו חיסון בזמן שיא, אבל אם לא היה הנס הזה, היינו במצב אינסופי של סגרים".
אבל לנתניהו יש חלק במבצע הזה?
"בוודאי. אבל גם החיסונים לא ימחקו שנה של כישלון. עכשיו אומרים שנצא מזה, אבל היינו יכולים לצאת מזה כבר לפני חצי שנה. לולא נתניהו היה מסלק אותנו מהממשלה מסיבות פוליטיות של קרדיט ואגו היינו הולכים במודל של טייוואן וניו זילנד, מדינות שכבר יצאו מהקורונה".
נניח שזה נכון – אבל גם אם בעוד חצי שנה נצא מזה, ואתה טוען שנתניהו היה ראש ממשלה טוב לפני הקורונה, אז למה שהוא לא יהיה ראש ממשלה טוב גם אחריה?
"כי זה היה מבחן כל כך מרכזי, והכישלון שלו הוא שהראש שלו היה עסוק בפוליטיקה. הוא לא היה שם בשבילנו בחודשים הכי קריטיים. ואני כן. לו הייתי ראש הממשלה, לא היינו מגיעים לגל שני ושלישי".
"יש רדיפה משפטית נגד נתניהו"
מערכת היחסים שלו עם בנימין נתניהו היא אחת המרתקות והיצריות בפוליטיקה. הם הכירו ב-2005, שידוך מוצלח של איילת שקד (אז ראשת הלשכה). נתניהו מצא בבנט את כל מה שהוא אוהב: ימני אידאולוגי, חובש כיפה ודובר אנגלית שוטפת, בוגר סיירת מטכ"ל שקרא לבנו על שם יוני נתניהו, מילואימניק עם בטן מלאה על ממשלת אולמרט בעקבות מלחמת לבנון השנייה, הייטקיסט עשיר ומצליח – ומוכן לעבוד בחינם.
אחרי שלוש שנים זה התפוצץ. הטענות לגבי הנסיבות בהן הועזבו בנט ושקד סותרות, אבל המשפט שנחקק בתודעה הוא זה שבו בנט סיפר (בראיון לחדשות 10) שעבר קורס טרור עם שרה נתניהו. זה היה בינואר 2013, ובנט – שעשה אז את צעדיו הראשונים כפוליטיקאי – לא ידע שזה היה רק קורס המבוא.
בשבע השנים שחלפו מאז היחסים שלהם ידעו מורדות ומורדות. מאז שהצטרפו בנט ושקד לפוליטיקה עשה נתניהו כל שביכולתו כדי להשאיר את השניים מחוץ לממשלותיו, וב-2020 הוא סוף סוף הצליח (על כך אומר בנט: "נתניהו הוא זה שפירק את בלוק הימין"). בשנים האחרונות, עם כל הדלפה חדשה מחקירות נתניהו, מתברר עומק התיעוב שרוחשים בבלפור לבנט ("כלב קטן", כינה אותו רה"מ באחת מהקלטות ניר חפץ) ולשקד ("בחורה מופרעת", אמרה עליה רעייתו). משפחת נתניהו העבירה חומרים ל"וואלה!" כדי לטנף על בנט, לפרסם שאשתו (החילונית) עבדה במסעדות לא כשרות ומסתובבת בבטן חשופה, ולהציג את אביו כמי שהיה מעורב במעשים אלימים בהפגנות נגד רבין והסכמי אוסלו (האירוניה כנראה התאבדה בקפיצה מהמרפסת בכיכר ציון).
בפברואר האחרון, בכנס בחירות בבקעת הירדן, לעג נתניהו לבנט ואמר שמינה אותו לשר ביטחון כדי שלא יחבור לגנץ ("איך אתם לא צוחקים?"). בפוסט סמלי ומשעשע במיוחד במרץ 2019, בתגובה לטענות הליכוד כי הימין החדש ימליץ על גנץ, כתבה שקד כי נתניהו שקרן – והם ימליצו רק עליו. זאב אלקין קרא לזה לאחרונה "תסמונת האישה המוכה".
בנט מסרב בעקשנות להיגרר לעלבונות. את הניסיון להכפיש את אביו הוא כינה בחלביות "לא מוסרי", על הניסיון להכפיש את אשתו הוא דרש התנצלות כלפיה (שלא הגיעה). על ה"כלב קטן" הוא הגיב ב"התקפות אישיות של נתניהו לא פוגעות בי, אך השיקולים האישיים שלו פוגעים בכולנו". גם עכשיו הוא לא מוכן להיאבק עם נתניהו בבוץ ודוחה כל ניסיון לחשוף פגיעות. בעיניו, גם הקרב המכוער הזה הוא חלק מחוליי עידן נתניהו. "יש כאן שיח שנאה", הוא אומר, "ואם הציבור ייתן לי כוח אני אוביל פה שינוי שעיקרו סילוק השיח הזה. שינוי פנימי ששנים לא ראו במדינת ישראל".
גם אתה רוצה להקים קבינט פיוס?
"לא צריך קבינט פיוס. אני אעשה משהו יותר קל: אהיה בן אדם. יש לי באג: אני לא שונא בני אדם. זה משהו שירשתי מאבא שלי. ולפעמים בפוליטיקה זה לא טוב, כי אתה צריך להיות נוטר ונקמן".
אולי זה גם פוגע בך באלקטורט. נתניהו, שאין חולק על כך שהוא מכיר את מצביעיו, פונה אליהם בסיסמאות כוחניות: "ימין חזק, שמאל חלש". יכול להיות שכושר הספיגה שלך לא מרשים את ציבור הבוחרים הזה, שאתה נתפס כרכרוכי.
"מקבלים ממני את האמת. והאמת היא שכאשר שכבתי בבית החולים לפני חודשיים לניתוח גב, מי שהצילו לי את הבריאות היו אחות ערבייה ואחות חרדית ורופא שהוא איש שמאל. אז מה, אני שונא אותם? אהיה ראש ממשלה שמדיר אותם או יורד עליהם? בחיים לא. חצי מהצוות שלי בסיירת מטכ"ל שמאלנים. הם אוהבים את מדינת ישראל פחות ממני? אני יותר פטריוט מהם במילימטר? יש לנו מחלוקת, אבל זו מחלוקת בתוך המשפחה. אני כנראה לא אקבל קולות ערביים או חרדיים, אבל זה לא משנה – כשאהיה ראש הממשלה, בחיים לא ארד על איזשהו מגזר. כראש המפלגה הכי ימנית, אני כופר בזה שימין זה שנאה לאחר".
זו משנת נתן אשל, שאמר שהשנאה מאחדת את מחנה הימין.
"אז אני עם משנת ג'ים בנט. כשאבא שלי היה בשנות העשרים שלו הוא נעצר כששבת בבית מלון בסן פרנסיסקו שסירב להעסיק שחורים. וברבות הימים, הוא היה מהמפגינים המובילים נגד קריעת ארץ ישראל בהסכם אוסלו. ואני גאה בו על זה ועל זה. אהבת ארץ ישראל לא סותרת אהבת אדם".
אבל השנאה, מבהיר בנט, היא לא רק נחלת נתניהו. "בחוגים מסוימים יש שנאה תהומית כלפי נתניהו, וזה לא קשור לקורונה. האנשים האלה שותפים לטרפת לא פחות מנתניהו. יש טרלול כללי במערכת".
היה משהו שקדם לטרלול הזה: שלושה כתבי אישום. אבל אתה נמנע מלהביע עמדה ערכית בעניין הזה. כשהמשטרה פרסמה את ההמלצות על תיקי 1000 ו-2000 אמרת שעניין המתנות לא ראוי. מה השתנה?
"ומה עוד אמרתי? שהציבור יחליט".
לא. אמרת: נחכה להחלטת היועמ"ש. הגיעה החלטת היועמ"ש להגיש כתב אישום, ואז כבר לא אמרת שזה לא ראוי.
"אני אומר שיש רדיפה משפטית נגד נתניהו. רמת האנרגיה שהשקיעו בהקשר שלו היא גבוהה מאוד. יש שניים בטנגו הזה – נתניהו והפרקליטות. האם זה בסדר לעשן סיגרים שמקבלים מחברים? ממש לא. האם על זה צריך להפיל ממשלה? לא. העובדה שמאז 96' אין ראש ממשלה שלא היה תחת חקירה זאת לא רק בעיה של ראשי הממשלה. יש פה בעיה של רשויות חוק שלא נותנות לממשלה לפעול כמו שצריך".
אתה תומך בחוק הצרפתי.
"חד-משמעית, יחד עם הגבלת כהונה. אבל אני נגד להחיל את זה רטרואקטיבית על נתניהו".
זה חוק שבכל מקרה לא תתמוך בו?
"נכון. לעניין המשפטי של נתניהו אני לא נכנס, אני סומך על בית המשפט".
ועל הפרקליטות?
"עם הפרקליטות יש לי קשיים מאוד גדולים".
אתה רואה קשר בין משפט נתניהו לניהול המשבר?
"אני לא מתיימר לדעת מה צפונות ליבו".
ארשום שאני מגלגל עיניים.
"אני מסתכל על הפעולות שלו. בפעולות הוא נכשל".
"ואז קרה הבלתי יאומן. הבחירות השניות"
זה כמעט בלתי נתפס, אבל בנט, מועמד לראשות הממשלה, היה בר-מינן פוליטי רק לפני שנה וחצי. בבחירות אפריל 2019 הוא יצא לניווט עצמאי עם השותפה הנצחית איילת שקד אבל לא הגיע אל היעד. הסקרים האופטימיים העניקו לימין החדש 14 מנדטים, הפסימיים – שישה-שמונה. אף אחד לא חזה את ההתרסקות.
"היו שני רגעים משמעותיים", הוא משחזר, "קודם כל, היה את הרגע של התוצאות, שראינו שבחלק מהמדגמים אנחנו בקושי עוברים ובחלק לא".
היית בהלם?
"הופתעתי מאוד, כן. לא העליתי על דעתי שזה יגיע למספרים האלה. אבל ברגע הזה החלטתי שלא מוותרים. שאני יוצא למאבק בכל הכוח על כל קלפי, על כל פתק, כדי להיכנס. אני פייטר".
"אני מסודר כלכלית, טוב לי בחיים, לא חסר לי כלום. מה שמושך אותי זו התחושה שאם אהיה בחוץ ואראה שהעסק מתנהל גרוע אני אהיה מאוד מתוסכל"
בנט הזמין אנשים להילחם עמו. פחות מ-140 אלף בני אדם הצביעו עבורו, אבל כמה מאות מהם התייצבו במשרדי המפלגה כדי לעבור על הפרוטוקולים מהקלפיות. היתה שם המון רוח קרב, אבל זה היה רבע אחרי המלחמה. "אחרי שבוע הבנתי שאין לנו את הקולות. אבל לא היה בי כעס על אף אחד, כי אני הייתי האחראי".
מה היה? אכזבה?
"השלמה. יש לי תכונה כזאת, זה קשור גם בביטחון שיש לי בבורא עולם. אני אאבק הכי חזק שאני יכול, אבל אם נגזר הדין אני מקבל את זה".
מה תכננת לעשות?
"לנהל חברה או להקים חברה. זו היתה תכנית חיי לפני שנכנסתי לפוליטיקה. תמיד היה לי חלום להקים 'נוקיה' ישראלית, איזו חברת הייטק לאומית".
איך עבר המשבר במשפחה?
"ראיתי בזה הזדמנות. נסענו לשלושה טיולים בעולם. אמרתי לאשתי גילת: אנחנו צריכים לנצל את הזמן הזה, כי יש לי תחושה שאחזור יותר מהר משאנחנו מצפים. ואז קרה הבלתי יאומן והיו הבחירות השניות".
כי ליברמן לא הסכים לשבת עם נתניהו. באופן אירוני, אתה חייב את החזרה ליריב הפוליטי הגדול שלך. אם לא הוא, היית בחוץ עד היום.
"לגמרי".
חשבת לוותר על העשייה הציבורית? הרגשת שמיצית?
"לא, לא, לא. הרי מה גורם לי להיות פה? אני מסודר כלכלית, טוב לי בחיים, לא חסר לי כלום. מה שמושך אותי זו התחושה שאם אהיה בחוץ ואראה שהעסק מתנהל גרוע אני אהיה מאוד מתוסכל. זה מה שהניע אותי לפוליטיקה אחרי מלחמת לבנון השנייה. ראיתי איך למעלה עושים שגיאות, ומטרים לידי בחור חטף רסיס שפירק לו את הלסת. אני רואה את זה בעיניים ויודע אני חייב להגיע למעלה כדי שדברים כאלה לא יקרו. אם הייתי יודע שהעסק בידיים טובות, הייתי בחוץ. אני לא באובססיה פוליטית".
"אני מלווה חבר שעובר עכשיו פונדקאות מאוד קשה בארה"ב. סיפור נורא. זה לא צריך להיות ככה. צריך שהזכויות שנגזרות מזוגיות יהיו גם ללהט"בים. בלי לקרוא לזה נישואין, כי את ההלכה אני לא יכול לשנות"
אחרי שקיבל הזדמנות שנייה, בנט הפיק לקחים. בספטמבר הוא איחד שוב את מפלגות הימין כדי לחזור לכנסת ומיד להתפצל, במרץ הם שוב התמודדו יחד. נראה שהחיבור עם בצלאל סמוטריץ' רחוק מלהיות חלום חייו של בנט – שלא לדבר על חזונו הפוליטי – אבל אין לו כוונות לפרק את השותפות שאולי מצילה את שניהם מכליה. יום לפני פגישתנו הוא ספג עקיצה פומבית מסמוטריץ' בטוויטר (על השתתפות בראיונות מצולמים בשבת), אבל בנט, כהרגלו, בוחר שלא להיעלב. "נרוץ ביחד", הוא מבטיח, "אין שאלה".
יש ביניכם מחלוקות אידאולוגיות. מה אמור לחשוב המצביע שמעסיקות אותו סוגיות להט"ביות, למשל?
"תפיסותיי בעניין, ובהרבה דברים, יותר ליברליות משלו. יש לי איתו ויכוח לא מבוטל על חלק מהדברים, אבל זה לגיטימי. גם בליכוד זה ככה".
אבל המצביע צריך לדעת במה הוא בוחר – בדעה שלך או בדעה שלו.
"אני מאמין במפלגה מאוד מגוונת: יהיה מצד אחד את בצלאל, מצד שני אנשים שבאים מעולם העשייה. זה מזמן לא רק מפלגה של דתיים".
אתה לא חושב שסמוטריץ' מרחיקה ממך מצביעים חילונים וליברלים?
"יכול להיות. אז אני נותן את המילה שלי: לא נקדם ולא נתמוך בשום חוק שפוגע בזכויות אדם ובשום דבר שפוגע בלהט"בים".
אבל גם לא תעשו שום דבר כדי לקדם את הזכויות שלהם.
"אתה צודק. אבל אני מאמין שבשנה הקרובה הנושאים האלה יהיו בצד".
ומה העמדה האישית שלך?
"אני בעד זכויות אזרחיות שוות ללהט"בים. העמדות שלי השתנו לאורך השנים. אני מלווה חבר שעובר עכשיו פונדקאות מאוד קשה בארה"ב. סיפור נורא. זה לא צריך להיות ככה. צריך שהזכויות שנגזרות מזוגיות יהיו גם ללהט"בים. בלי לקרוא לזה נישואין, כי את ההלכה אני לא יכול לשנות. אבל אני מבין את זה, וכשזה יגיע לפתחי אתמוך בזה".
נעדרת בשנה האחרונה מההצבעות האלה: על איסור טיפולי המרה, על התיקון לחוק הפונדקאות. אתה מנסה לטפח דימוי של מנהיג אמיץ, אבל בסוף בורח מהצבעות שעלולות לסבך אותך.
"אז הנה אני אומר: אני מתנגד לטיפולי המרה. גם אני לומד ומשתנה בדברים האלה. אלה עמדותיי עכשיו ואני אעמוד מאחוריהן".