הציבור החילוני בישראל מזועזע. בית הדין לעבודה בתל אביב החליט לקחת לו את המוסד המקודש של כדורגל בשבת. ההיסטוריה, הנוסטלגיה, המיתולוגיה, הפואטיקה של זוהיר בהלול ב"שירים ושערים", ההשתנקויות של ניסים קיויתי ב"משחק השבת" – כל אלו לא עמדו לזכותו של הכדורגל בשעה שניצב על דוכן הנאשמים וגילה שהוא מחלל שבת בפרהסיה. ובישראל, כדורגל בשבת הוא אולי מוסד מיתולוגי, אבל השבת היא עדיין המלכה.
אין פלא שהציבור החילוני קיבל את הפסיקה כמי שחרב עליו אצטדיונו. במאבק הפורמלי על צביונה של ישראל הציבור הזה מפסיד כמעט תמיד: החנויות במרכזי הערים סגורות בשבת, האוטובוסים מושבתים, הצבא מפריד בין בשר לחלב, המרכולים לא יכולים להציג חמץ בפסח, הנישואים והגירושים נתונים בידי הרבנות. הסטטוס קוו נשמר כמעט באין מפריע מזה 67 שנים, והוא משאיר לחילונים רק פירורים. ועכשיו רוצים לקחת להם את הכדורגל.
בשבוע שעבר פסק בית הדין לעבודה, בעתירה של שחקנים מהליגה הלאומית נגד מינהלת הליגה, כי אין לקיים משחקים בשבת ללא היתר ממשרד העבודה. זו החלטה נקודתית, לכאורה, אך כזו שההשלכות שלה עשויות ואף אמורות (אליבא דניר אלון, ראש חטיבת הספורט בהסתדרות ונציגם של העותרים) להשפיע על קיום המשחקים בליגת העל, ומכאן שעל הענף כולו.
הבון-טון כעת הוא להסתער על השופטת אריאלה גילצר כץ, שהעזה למלא את תפקידה ולפסוק בהתאם ללשון החוק. חוק שעות עבודה ומנוחה מ-1951 קובע כי אסור להעסיק יהודי בשבת (אלא אם ניתן היתר חריג לכך משר העבודה). כן, גם אם היהודי מסכים לכך, ואפילו אם הוא רוצה בכך. אני סבור שמדובר בחוק מטומטם שפוגע בחופש הפרט באצטלות דתיות וסוציאליות. ובכל זאת – זה החוק. והחוקים במדינת ישראל, כידוע, לא ירדו אלינו ביחד עם התורה מהר סיני, גם אם לפעמים יש מי שמנסה לצייר זאת כך. את החוקים הללו ניתן לשנות במחי הצבעה. אך כל עוד הם לא שונו, יש לשמור עליהם כלשונם.
כאשר פנו הכדורגלנים לבית המשפט וקבלו נגד העסקתם בשבת, פסקה גילצר כץ בהתאם לחוק. רוצים להעסיק את אותם כדורגלנים, אמרה השופטת? או שתשיגו היתר כנדרש, או שלא תעסיקו אותם בשבת. כל מעשה אחר, הבהירה – כלומר, הנוהג שהושרש כאן במשך עשרות שנים – הוא עבירה פלילית.
גילצר כץ, כאמור, נהגה ביושר, גם אם אפשר לקבול נגד ההיגיון שבהחלטה. הניסיון לכרוך בין פסיקתה לבין היותה דתייה אינו רלוונטי. יתר על כן: בינואר 2007 ביטלה גילצר כץ כתבי אישום שהגיש משרד התמ"ת כנגד רשתות שיווק שהעסיקו עובדים בשבת לאחר שקיבלה את טענת הרשתות שהמשרד הפלה אותן לרעה ולא אכף את החוק באופן שוויוני. האפיזודה הזאת מלמדת שגילצר כץ לא מניחה לעובדת היותה דתייה לשבש את שיקול דעתה. מאידך, היא גם מלמדת שלא תמיד החוק הוא הקובע בעיניה, ולעתים, כפי שכתבה בהכרעת הדין, הפגיעה "בתחושת הצדק וההגינות" חשובה ממנו.
מי שומר את השבת?
מובן שעבור האוהדים ואנשי הכדורגל שאינם שומרי שבת מדובר בהחלטה הרסנית שמשמעותה גזר דין מוות לענף. מי שמנפנף בדוגמאות מאנגליה ומספרד שוכח שבאותן מדינות ישנם שני ימי שבתון בשבוע, ואצלנו – רק אחד. מי שמספר שכבר היום משחקים כאן כדורגל גם בראשון ובשני מתעלם מהעובדה שמדובר במשחקים המרכזיים של המחזור – כאלה שמאפשרים לקבוצות להתגבר על הפגיעה הכלכלית הכרוכה במשחק שאינו ביום שבתון. נסו לקיים משחק בין הפועל עכו למכבי פ"ת ביום ראשון ונראה כמה צופים תצליחו לגרד.
ועוד לא דיברנו על ליגות הילדים והנוער, ועל הליגות הנמוכות והלא מקצועניות – ליגות בהן השחקנים הם תלמידים ואנשים עובדים שאינם יכולים לשחק באמצע השבוע. מי שטוען, כמו ניר אלון, לפגיעה בכמה מאות כדורגלנים שומרי שבת, מתעלם מכך שבפסיקת בית המשפט טמונה פגיעה במאות אלפי אנשים. אמנם, עבור מרביתם לא מדובר בעבודה, כי אם בתחביב או בבילוי, ובכל זאת – מדובר בציבור גדול פי כמה מהעותרים.
מעבר לכך, הפסיקה הזו אינה משקפת את אורח חייו של הציבור הרחב ואת רצונותיו. לפי סקר שפורסם ב"כלכליסט" ביוני, 48% מאוהדי הספורט בישראל מעדיפים את הספורט שלהם בשבת. בכלל, שומרי השבת מהווים מיעוט במדינת ישראל. לפי סקר שערך ב-2007 המכון הישראלי לדמוקרטיה, רק 27% מהישראלים הגדירו את עצמם כשומרי שבת. במחקר של המכון מ-2012 נמצא כי 65% מהיהודים בישראל צופים בטלוויזיה בשבת, ויותר מ-60% מהם תומכים בקיום פעילויות בידור וספורט. לפי סקר של מכון סמית מספטמבר אשתקד, 72% מהציבור תומכים בהפעלת מרכזי קניות בשבת. סקרים שונים שנעשו בשנים האחרונות בנוגע לתחבורה ציבורית בשבת מגלים שבין 66 ל-77 אחוזים מהציבור תומכים בהפעלתה.
ועם זאת, העובדה שהפסיקה הזאת הרסנית ולא משקפת את רצון העם לא הופכת אותה להזויה או שערורייתית. למען האמת, מדובר בפסיקה ישרה והגונה. הציבור החילוני צריך לברך עליה, כיוון שהיא מרימה את השטיח שהונח לפני כמעט 70 שנה על סוגיית הדת והמדינה בישראל וחושפת חלק ממה שטואטא תחתיו. כמו במקרה של גדעון סער והחלטתו נגד פתיחת מרכולים בתל אביב בשבת, גם כאן מדובר בהזדמנות לזעזע את הסטטוס קוו. כל הסדר פשרה מותיר את המצב על כנו, וכל "קרב על השבת" מקרב את הרוב החילוני לניצחונו. החילונים, שזועקים לנוכח העוול שעושה להם פסיקת בית הדין, צריכים לברך על כל צעד כזה. העוול כלפי החילונים לא נעוץ באיסור על קיום משחקי כדורגל בשבת; העוול נעוץ בשימור הסטטוס קוו.
גיא דיין מהפועל עפולה, שפירסם סטטוס בפייסבוק על המשחקים בשבת, משחק וכובש בשבת במדי הפועל פ"ת:
עדכון סטטוס
סטטוס קוו נועד לשמר מצב קיים מתוך הנחה ששני הצדדים יוצאים ממנו נשכרים (ולא רק אחד מהצדדים או אף אחד מהם). הסטטוס קוו בישראל נולד על רקע פוליטי (רצונו של דוד בן גוריון לגייס את תמיכת אגודת ישראל בהסתדרות הציונית), והתקבע בניסיון ליצור איזון בלתי אפשרי בין משטר דמוקרטי לצביון יהודי. הוא נוצר מתוך פשרות אידיאולוגיות וצרכים פוליטיים שאת הפירות הבאושים שלהם אנחנו אוכלים עד היום.
הסטטוס קוו מעולם לא עוגן בחוק (ניסיון של ח"כ יעקב ליצמן לחוקק את הסטטוס קוו כחוק יסוד לפני שנתיים נכשל), והוא לא הוצב לדיון ציבורי ולבחינה מחודשת. "סטטוס קוו" בלטינית פירושו "מצב קיים", אך המצב שהיה קיים ב-1948 אינו המצב הקיים ב-2015; האזרחים, הרכב האוכלוסייה, התרבות, הצרכים – הכל השתנה. רק הסטטוס קוו בעינו עומד.
אפשר לפתור את בעיית הכדורגל בשבת. אפשר לקבל היתר ממשרד העבודה (אם כי כלל לא בטוח שהשר דרעי יספק היתר כזה); אפשר לקיים משחקים לפני כניסת השבת ואחרי צאתה (כפי שנעשה בליגה הלאומית לאחר הכרעת השופטת); אפשר לבוא בטענות לשחקנים שומרי השבת ולדרוש מהם לפתוח ליגה משלהם (כפי שהציע אורי משגב ב"הארץ") או לשחק מבלי לקבל שכר (כפי שהציע פרופ' אמיר בן פורת ב"כלכליסט"); אפשר להזיז את כל המשחקים לראשון ולשני ולהחריב את הענף. ואפשר, כמובן, גם לשמר את הסטטוס קוו ואת הישראבלוף.
אבל פסיקת בית הדין לעבודה מספקת לנו את האפשרות להתמודד עם הבעיות שביחסי דתיים וחילוניים במדינת ישראל מבלי להסתתר מאחורי הסטטוס קוו כמו ילד שמתחבא מתחת לשמיכה. היא מחייבת את המדינה להחליט היכן היא עומדת במאבק – וזה מאבק, אל תטעו – בין הצביון היהודי לחופש הפרט. היא נותנת לנו הזדמנות (שוודאי לא תנוצל) להיפטר מישראבלוף. אם המדינה רוצה לשמור על מעמד השבת או להתחשב במיעוט ששומר שבת, עליה לאסור על משחקים בשבת ולשלם את מחיר חורבן הכדורגל בישראל (או להוסיף, סוף סוף, עוד יום שבתון למשק). אם המדינה רוצה לשמור על חופש העיסוק או לוותר על ההתחשבות בשומרי השבת לטובת הרוב, עליה לתקן את החוק, על כל השלכותיו הרחבות על המשק – כלומר, לאפשר ליהודים לעבוד בשבת. אסור לנו להסתפק בהיתר מגוחך משר העבודה; אנחנו צריכים לדרוש הכרעה ערכית.
הכדורגל שלנו - בניגוד למה שאפשר היה לחשוב השבוע בצל העפלתה של מכבי תל אביב לשלב הבתים בליגת האלופות - לא מספק לנו הרבה רגעים של גאווה. אם הרוב החילוני ינצח בקרב על השבת, זה יהיה הישג השיא של הכדורגל הישראלי.