לכאורה, הודאתו של יעקב פרי בשקר על שירותו הצבאי הייתה שיאו של הראיון שהעניק לאמנון אברמוביץ' ב"אולפן שישי". אבל מכיוון שספוילרנו כבר בפרומואים שאת חטאיו פרי מזכיר היום, לא היה בהודאה הזו לבדה כדי להפיל את הצופה משולחן השבת.
למרבה המזל, הראיון של פרי לא סיפק רק הודאה בשקר. זה היה מופע מביך של אמירות מופרכות ומטרידות מפי מי שסבור שתרומתו לביטחון המדינה מאפשרת לו להודות בשקר מבלי (כפי שהוא מכנה זאת) "להסתכל אחורנית בזעם". באמת, זה בסך הכל ראש שב"כ, יו"ר דירקטוריונים ציבוריים ושר ששיקר לציבור במשך כמעט 60 שנה באופן שמטיל ספק בכל מה שאמר אי פעם. מה יש לזעום.
"אני לא חושב שזה צריך לפסול את אמינותי"
ההודאה של פרי מול המצלמה בשקר היתה מרשימה, אבל את המשפט שבאמת מעורר השתאות פלט פרי כלאחר יד. הוא כמעט עבר מתחת לרדאר. בהתרגשות סביב הודאתו הפומבית של שר לשעבר בשקר, כמעט ואפשר היה לפספס את התובנה המשמעותית ביותר שסיפק השר על אותו שקר: הוא לא מקעקע את אמינותו.
אם שקר פומבי, ציבורי ומתמשך לא צריך לפסול את אמינותו של אדם – מה כן? על אילו יסודות חלופיים, לדעת פרי, מושתת המושג אמינות, אם לא על הרעיון הפשוט של "לא תשקר"? האם בגלל שפרי לא היה בצבא הוא לא יודע ששקר זה פאק באמינות?
זה באמת משפט מדהים. זה אולי המשפט הכי מופרך ומגוחך שאמר פרי אי פעם – וזה אדם שאמר על עצמו שהוא קרוב למעמד הביניים יותר מאשר לאלפיון העליון (הוא מיליונר, כן?). זה גם משפט כל כך משולל היגיון עד שרק בגללו צריך להסיר את דיוקנו של פרי מהמסדרון במשרד המדע.
אבל פליטת הפה של פרי חשפה לא רק את תפיסתו האבסורדית בנוגע למושג אמינות, אלא גם את תפיסתו המקוממת בנוגע למושג אחריות. התרגיל של פרי תוכנן בחוכמה – "הודאה פומבית" ו"לקיחת אחריות" בפריים-טיים טלוויזיוני – אבל פליטת הפה חשפה שמדובר במהלך הסחה. אם השקרן לא חושב שהשקר פוגע באמינותו, הרי אין כאן הכאה על חטא ובקשת מחילה ציבורית. לכל היותר, פרי מיישר הגה עם המציאות כדי שיוכל להמשיך לנסוע בנתיב הציבורי. זה לא וידוי "סלח לי אמנון כי טעיתי"; זה מונולוג "שיקרתי, תפסתם אותי, בואו נתקדם".
"בשב"כ ידעו שלא שירתי בצבא"
בין עפיפונים בוערים בעזה למחבלי תג מחיר בשומרון, לשב"כ יש די והותר על הצלחת. אם יש משהו שהם לא צריכים על הראש עכשיו זה שמישהו יספר בראיון טלוויזיוני שהם שקרנים – ובטח לא מי שעמד בראשם.
אות הקלון הבולט ביותר על מצחו של השב"כ (לצד הכישלון ברצח רבין) הוא פרשת קו 300. ליבה הציבורי של הפרשה לא היה חיסול המחבלים בעודם בחיים, אלא פרויקט הטיוח שהובילו אנשי השב"כ במטרה לשבש את החקירה. זו, אגב, הזדמנות טובה להזכיר את חלקו המפוקפק של פרי (אז מבכירי השירות) בפרשה: הוא לא השמיע את קולו בקרב המחנות הפנימי בשב"כ, פנה עורף לחברו הטוב ראובן חזק (שהוביל את המאבק להתפטרותו של ראש השב"כ אברהם שלום), והשאיר בתפקידם אחדים מהמעורבים המרכזיים בפרשה (הוא אפילו מתגאה בכך בראיון) – אנשים שלקחו חלק באחת מהטיות המשפט החמורות בתולדות המדינה. גם זה אומר משהו על פרי.
אבל לא בפרי עסקינן, כי אם בשב"כ – שכאמור, כל אזכור תקשורתי שלו בצד המילה "שקר" צריך להקפיץ אותו כמו התרעה חמה מעזה. 34 שנים של ליקוק פצעי קו 300 ירדו לטמיון כשפרי טען שאנשי השירות ידעו כי בראשם עומד שקרן. ואם כך, הם ידעו שבראש חברת הסלולר הגדולה והעשירה בישראל עומד שקרן, ובראש דירקטוריון מזרחי-טפחות המנהל את כספינו עומד שקרן, ובראש משרד המדע עומד שקרן, ובראש עוד עשרות גופים בהם שימש פרי כיו"ר, נשיא, חבר הנהלה או יועץ. במשך 52 שנה שירת פרי בגופים ביטחוניים, ממשלתיים וציבוריים – ובמשך כל הזמן הזה הוא היה שקרן. והיו, לדבריו, אנשים שידעו על כך – ולא אמרו דבר.
פרי, במאמציו להגן על עצמו ("ספקולציה חסרת בסיס", הגיב לאפשרות ששיקר גם לשב"כ), מחשיד עשרות אנשי שב"כ ועושה עוול עצום וכפוי טובה לארגון שבו צמח ולאנשים שוודאי לא ידעו על כך דבר. 18 שנים אחרי שהואשם ע"י מבקרת המדינה מרים בן פורת בהנחלת תרבות שקר בשב"כ, פרי ממשיך להטיל את צל אפו המתארך על השירות.
"אני יודע מי הדליף ואני יודע למה הדליפו"
השקר השני שבו נתפס לכאורה פרי – והחמור מבין השניים – הוא טענתו שלא הדליף לחברו אריה דרעי פרטים מחקירתו בשנות ה-90, בעת שפרי היה ראש שב"כ. פרי נחקר בפוליגרף ארבע פעמים – ובכולן לא נמצא דובר אמת.
תחשבו על זה רגע: שר נחשד במעשים פליליים חמורים, וראש השב"כ מדליף לו פרטים חיוניים על התקדמות החקירה (כמו ביצוען של האזנות סתר) באופן שיכול להציל את עורו. אם יש ממש בדברים (שנקברו במשך שלושה עשורים), פרי לא צריך לשבת בראיון שישי בחדשות 2; הוא צריך לשבת בכלא.
בניגוד לשקר השירות הצבאי, בעניין דרעי ממשיך פרי להתעקש ש"לא היה ולא נברא". הוא אף מנופף ב"משהו שעד עצם היום לא חשפתי": מכתב מ-1996, עליו חתום היועץ המשפטי לממשלה מיכאל בן יאיר. קשה לנתח את המסמך, אשר נחשף בראיון באופן חלקי בלבד, אך ככל הידוע בן יאיר לא ניקה את פרי מכל חשד כפי שטוען ראש השב"כ לשעבר ("אני יוצא נקי לחלוטין") אלא לא מצא ראיות חד-משמעיות.
אבל כאן מגיעה ההתפתחות המעניינת: לא זאת בלבד שפרי טוען שהוא איננו המדליף; הוא טוען שהוא יודע מי כן. כלומר, פרי יודע מי הדליף פרטים מהחקירה. פרי יודע מי ניסה להציל את אריה דרעי מהכלא. פרי יודע מי ניסה לנקות עבריין, לשבש משפט, להטות צדק. ופרי – האיש שעמד בראש השב"כ – שותק.
היום בבוקר צריך היה יעקב פרי להרים את הטלפון ולגלות שהוא מוזמן לחקירת משטרה במטרה לספר מי הדליף מהחקירה. כמי שמציג את עצמו כמשרת ציבור אפשר היה לצפות מפרי לעשות זאת בעצמו. פרי לא עשה זאת – ויסיק כל צופה מדוע.
"ראש שירות הוא איש שראשו, נפשו, מעייניו מאוד מאוד עמוסים. בכלי של הפוליגרף קוראים לזה 'איש מוטרד'. כאשר איש מוטרד נבדק בפוליגרף הוא לא יכול לצאת נקי וזך כשלג"
בינואר השנה, באירוע "שבתרבות" בנס ציונה, טען פרי שתוצאת הפוליגרף היא "פעמים רבות לא חד-משמעית". זה קרה באותו שבוע שבו התפרסם תחקיר "עובדה". מאז, כך נראה, הספיק פרי לשכלל את הגרסה שלו – אם ב"לשכלל" הכוונה לתשובה תמוהה שמייתרת לחלוטין את השימוש במכשיר בפני אנשים "מוטרדים".
אבל מה שמוזר במיוחד הוא התנהלותו של פרי לאור טענת המוטרדות. פרי עבר את הבדיקה ארבע פעמים – כולן בהסכמתו, שתיים לבקשתו (בדיקות חוזרות לאחר שהתלונן על הבדיקה הראשונה) ועוד אחת לאחר החלפת הבודק לבקשתו. אם פרי סבור שאין לו כל סיכוי לצאת נקי בפוליגרף – למה הוא חזר על הבדיקה שוב ושוב?
כמו בבדיקת פוליגרף, יש רק שתי תשובות אפשריות: או שפרי טיפש, או שהוא שקרן. ונדמה לי שטיפש הוא לא.
"ורדי אמר לי: 'לא נתקלתי בהרבה ראשי שירות כמוך'"
טוהר המידות של פרי כראש השב"כ עמד במרכז דו"ח ביקורת חריף שחיבר ב-1991 האלוף במיל. רפאל ורדי. אברמוביץ' מספר שורדי אמר לו שנמנע ממסקנות אישיות נגד פרי כי "לא כל דבר צריך להאכיל בכפית". פרי, לעומת זאת, טוען שורדי אמר לו: "אני מאוד שמח שאתה בתפקיד ואני מייחל שתישאר עוד שנים רבות".
הו, פרי. ככה עושים את זה נכון – מפילים את זה על המנוח שכבר לא יכול לומר דבר.
"אני מניח שלפוליטיקה לא אחזור, אבל אנחנו צעירים. יהודי בן 74 רק מתחיל את הקריירה"
משפט הסיום של פרי מחזיר אותנו אל משפט המפתח של הראיון – זה שבו טען שהשקר לא פוגע באמינותו. אם פרי תכנן את ראיון ההכאה על חטא אצל אברמוביץ' כמבצע שב"כניקי, הרי שהמשפט הזה הוא תקלה מבצעית שאמורה להחריב את המבצע כולו. פליטת כדור שאמורה לחסל את הקריירה הציבורית של פרי. אחרי פשלה כזאת, פרי לא אמור לחזור הביתה - לזירה הציבורית - בשלום.