לבחירות הכי מוזרות יהיה את הסוף הכי מוזר. זה רק הגיוני, נכון? בבחירות הבאות לשון המאזניים תהיה מפלגת קץ בראשות לריסה טרימבובלר-עמיר, ובבחירות 6 ראש הממשלה יהיה… נאגטס? לא יודע. הכל ממשיך להיות יותר אקראי במעלה רצף הזמן. זה נתון. ועדיין - אף אחד לא יכול היה לחזות את הכותרת הזאת: הפתעת הבחירות היא מנסור עבאס, כשמפלגת רע"מ היא לשון מאזניים שתקבע איזו ממשלה תקום (אם בכלל), ועבאס משתמש במנוף הזה כדי למקסם את כוחו ולממש שאיפות קואליציוניות שעד היום מפלגות ערביות אפילו לא הביעו. וואו. זה חומר של בחירות 16 בקלות.
נתחיל במובן מאליו: כמובן שזה ציני שביבי עכשיו מחזר אחרי עבאס. ברור. אפילו לא צריך להסביר למה. כמובן שזה מתסכל לראות את האנשים שעד עכשיו מסגרו כל רשימה ערבית כ"תומכת טרור", מתחילים להכשיר שיתוף פעולה כזה. זה מסוג הדברים שמוזילים כל מילה שנאמרת במסגרת הדיון הפוליטי, ורק מרחיקה אותנו, כחברה, יותר ויותר מהאמת.
ואדם פסימי אולי היה נשאר בהסבר הציני והקר הזה, אבל לא אני. אני אינני פסימיסט, נהפוכו - אני תימני. ולכן אני מצליח למצוא כמה נקודות אור בכל סיטואציה, כולל באחת המוזרה הזו:
קודם כל, סליחה, אבל יש פה מידה של צדק פואטי. כבר שנים שכל מפלגות השמאל בורחות בעקביות מהמפלגות הערביות (פרט למרצ. אני מרגיש שזה הוגן לציין את זה אחרי הקטילה שהקדשתי להם), לא מוכנות לראות בערבים שותפים, מחשש לדה-לגיטימציה מצד "הימין הגזעני". אבל בסופו של דבר, כשאתה משת"פ של גזענות אתה גזען. אין גאלה על הסקאלה. לבקר מישהו על גזענות ואז לפעול בדיוק באותה דרך זאת גזענות במיקור-חוץ. גזענות עם אקסטרה שלבים. ואחרי שנים שבהן השמאל יכל ללכת עם ולהרגיש בלי, כלומר גם להתנשא בתור הצד המוסרי וגם לשחזר בדיוק את אותן פרקטיקות לא מוסריות, זה התפוצץ. יש סיכוי שעכשיו אותם ערבים ילכו מעל הראש שלכם וישתפו פעולה עם הגזענים שמהם פחדתם. ללמדכם: מי שלא נאמן לעקרונות שלו, העקרונות שלו לא יישארו נאמנים אליו.
שנית - זה פורץ את הסכר. זהו, אחרי שנים שהפוליטיקה הישראלית הייתה מפוצלת ומדירה, והערבים לא היו חלק מהמשחק, הם בפנים. חבל שזה קורה רק עכשיו ובנסיבות האלה, אבל זה בלתי הפיך, זהו. ברגע שעשית למישהו דה-מחבליזציה זה מאוד קשה לחזור אחורה. לא משנה איך תיגמר הרכבת הקואליציה, בבחירות הבאות זה כבר ברור שכולם במשחק. כולם במגרש, כולם לגיטימיים, וזה לכשעצמו דבר חשוב. חבל שזה נעשה בצורה העקומה הזאת ומהסיבות האלה, אבל זה עדיין נעשה. ובתור מישהו שבילדותו נתנו לו לעלות למגרש רק כי היה מספר אי זוגי של שחקנים, אני יכול להגיד לכם שזה עדיף מכלום.
שלישית - זה מהדהד אמת חשובה: הימין לא באמת שונא ערבים. תפיסת העולם הפשטנית שלנו לפיה "שמאלנים אוהבים ערבים וימנים שונאים ערבים" מתחילה להיטשטש. האם יש ימנים ששונאים ערבים? כמובן. בדיוק כמו שיש שמאלנים כאלה. האם שנאת ערבים שימשה עד היום דלק זול שפוליטיקאים מהימין יכולים לנצל בשביל רווח פוליטי יעיל ומזהם? בהחלט. אבל האם יש שנאת ערבים עמוקה ושורשית שנמצאת עמוק בלב של מצביע הימין הממוצע? כנראה שלא, אם כל מה שצריך כדי למוסס אותה זה צחי הנגבי באולפן.
אם באמת הייתה פה גזענות עמוקה, הרחוב היה בוער מעצם האפשרות שרע"מ יכנסו לממשלה. זה לא קורה, וזה גם לא יקרה. כי שנאת ערבים היא במידה מסוימת עץ שצריך לרדת ממנו ב2021, והמהלך של ביבי - שוב, צבוע וציני ככל שיהיה - הוא תירוץ מושלם לזה.
במילים אחרות - החברה שלנו צריכה להתקדם, והיא לא תתקדם כשצד אחד צועק על השני "אתם גזענים" והצד השני ישיב "אה נכון תודה שאמרתם לי. אני אפסיק להיות גזען בזכותכם למרות שאתם מדגימים בערך את אותה גזענות פשוט עם רטוריקה אחרת". קידמה היא דבר מוזר, במיוחד בסיטואציה המורכבת שלנו במזרח התיכון, וצריך לקבל אותה בברכה גם כשהיא מגיעה מסיבות לא נכונות. מה שמתחיל היום במהלך ציני של ביבי, יכול להיגמר בשותפות יהודית-ערבית מלאה בממשלה העתידית של נאגטס.
אין לנו את המשמעת הדרושה לפשיזם
אפרופו הנקודה הזאת: כשפורסמו תוצאות המדגם, ו"הציונות הדתית" של סמוטריץ' ובן-גביר קיבלה שבעה מנדטים (שירדו מאז לשישה, מה שמשאיר בחוץ את קרול בסקין), אשתי ואני ניהלנו את השיחה שאני מניח שהתרחשה בלא מעט סלונים בישראל: איזה פחד, איזה באסה, איזו נקודת שפל. ואז ראיתי את הנאום של בן-גביר והתחרפנתי מצחוק.
קודם כל - כי הוא אשכרה עשה נאום "יש לי חלום". אתם מבינים כמה שכבות של אירוניה יש בבחירה הזאת? איך אני אמור לפחד מהליצן הזה? איך אני אמור לפחד מהדובי הזה, שה"קליים טו פיים" שלו זה שלפני 30 שנה הוא גנב לרבין את הסמל של האוטו? די, בואו נודה בזה, בישראל אין תשתית לפשיזם. אנחנו לא האירופאים עם המשמעת והצייתנות שמאפשרות התמסרות למסגרות פשיסטיות, אנחנו לא האמריקאים עם האינסלים החמושים שמרגישים שהלכה להם המדינה והם מסתערים על הקפיטול. אנחנו ישראלים, ופשיזם זאת עבודה קשה.
מה שכן יש לנו, והרבה, זאת היסטריה. בן-גביר יכול להפחיד שמאלנים, ומכאן כוחו. וצריך להגיד שלהיסטריה הזאת יש תמונת ראי; אילולא הפחד מבן-גביר, מרצ לא היו מגיעים לשישה מנדטים, ויאיר לפיד לא היה יכול להריץ את קמפיין "ממשלה שפויה" שלו. בישראל יש היסטריה, וכולם מתפרנסים ממנה: הימין, השמאל והתקשורת. ואני באמת מתפלל ליום שבו נוכל להגיד לבריונים כמו בן-גביר – "אחי, אני לא מפחד ממך. אתה בדיחה. או שתהיה פשיסט או שבבקשה תתקדם הלאה, אבל מהדיבורים שלך אנחנו לא מתרגשים" וזהו. לראות אותו נמס כמו המכשפה המרושעת מהמערב. איך אומרים? יש לי חלום.