אף פעולה שאנחנו בחזית לשחרור בעלי חיים מבצעים לא נגמרת בהתפנות מרצון. זה ברור שבין אם הפעולה היא חסימת משחטה, בית מטבחיים או הפסקת מטחנות של גריסת אפרוחים אנחנו לא עוזבים. זה מחייב את שוטרי משטרת ישראל להגיע אלינו, זה דורש מהם לבוא לזירות הפשע.
מבחינה חוקית, ומבחינת נראות ציבורית, יש הבדל בין חסימה שהיא טכנית חיצונית, לבין כניסה למקום. אתמול החלטנו להיכנס למדגרת רמת הכובש בזמן שטוחנים אפרוחים בריאים. פעולה טכנית. רצח. "זה חוקי?", שאלו מאות התגובות לכתבה שפורסמה ב-ynet ואצל עומרי חיון. כן, זה חוקי, מדינת ישראל מתירה בחוק לגרוס אפרוחים במטחנות, כמה? 15,000 בתעשיית הביצים (רק בגלל שבקעו זכרים בתעשייה שצריכה רק נקבות) ועוד 14,000 אפרוחים בתעשיית בשר העוף שנחשבים "פגומים". לא כלכלי לגדל לא את אלו ולא את אלו. טכנית. רצח.
הייתם מסוגלים?עוד סרטון מהפעולה היום במדגרת רמת הכובש.בתעשיית הביצים גורסים 15000 אפרוחים בכל יוםרק בישראל רק בגלל שהם זכרים ולא ניתן לנצל את גופם לתעשייה זו.האם הייתם מסוגלים לפני כל הכנת שקשוקה או חביתה לגרוס בבלנדר כמה אפרוחים?(נכתב על ידי רועי, טל עצורה עדיין במשטרת כפר סבא נכון לשעה זו)
Posted by Tal Gilboa on Tuesday, 31 March 2015
נכנסים פנימה, עומדים מול מכונות המיון המטורפות בזמן ששלוש נשים בודקות מין האפרוח ומשליכות פנימה את כל הזכרים. האפרוחים מסתובבים על סרט נע, מוצרים בדרך להשמדה, ומצייצים ציוצים מחרידים. רעש הציוצים חזק, חזק ממני. הדבר הראשון שעשיתי היה להוציא את המכונה מהחשמל. לא יכולתי לראות את זה.
המשטרה הגיעה די מהר. אחד השוטרים, כך מסתבר, גר ברמת הכובש. כל שוטר שנכנס למדגרה עמד המום לכמה שניות ונאלץ להתאושש ממראה עשרות אלפי האפרוחים שעל המסוע. כל אחד ואחד מהם מנסה לשכנע אותנו "אני מבין אתכם, בואו נדבר בחוץ". לא, בואו נדבר פה. ליד המוצרים. ליד הקורבנות. ליד אלה שעומדים להירצח.
זהו. מתחילים מלחמה על התודעה שלהם כמו על שלכם. זה מחיר הביצים. מי שאוכל ביצים אחראי ישירות לשליחת האפרוחים האלה ללהבים. להיגרס בחיים. בהכרה מלאה. בכאב. בצרחות.
קחו אחריות!
ראיתי כל כך הרבה שוטרים ביומיים האחרונים. האמת, מקסימים. בלי ציניות. רובם המכריע מסבירים לנו שהם ממש מעריכים אותנו. הם רק מבצעים את עבודתם. עברנו על החוק, נכנסנו למקום פרטי ו"הפרענו לסדר התקין". הם צודקים, אבל הבעיה היא שהסדר ממש לא תקין. בעולם מתוקן, בחברה מתוקנת, לא גורסים אפרוחים. בסדר תקין לא פוגעים באף אחד שלא לצורך.
השוטרים ביקשו לדעת למה גורסים אפרוחים, ולמרות העייפות והתשישות של המעצר הסברנו להם. ההסברה אף פעם לא לוקחת יום חופש. אז הסברנו להם למה גורסים אפרוחים, למה אנחנו לא צורכים חלב ובכלל מזון מן החי. משום מה עניין הלמה אנחנו לא אוכלים בעלי חיים יותר מובן להם. הם לא ידעו מה עומד מאחורי מוצרי החלב והביצים, עכשיו הם יודעים.
כשיצאתי מהאח הגדול נדהמתי לדעת שאנשים עדיין לא יודעים. חשבתי שזה שקוראים לי "ההיא עם החיות" או "הטבעונית האגרסיבית" זה אומר שהכל ברור. מסתבר שלא. האמת? זה מפיח בי תקווה. זה שאנשים לא יודעים אומר שיש עוד סיכוי שהם ישנו את דרכם. רק תראו מה אתם עושים, רק תבינו כמה קל להפסיק את זה.
השוטרים ראו בעיניהם את מה שרובכם מסרבים לראות. אחד אמר לי: "לא, אל תספרי לי, אחר כך אני לא אשן בלילה". הנָשַק של המשטרה אומר ליL "אני רוצה להגיד לך שאני כל כך מעריך אתכם, זה באמת לא אנושי לגרוס אפרוחים". אבל יחד עם כל זה אני כל הזמן שומעת "צריך לפנות לחקיקה", "צריך להפסיק את זה", "אני לא טבעוני אבל זה באמת זוועה". כל הזמן הסרת האחריות האישית הזו. למה אני צריכה לשנות את החוק רק כדי שאתם תוכלו להמשיך לגרום לסבל במצפון נקי? אני לא ממרקת המצפון שלכם.
אז השבוע בו אנחנו מציינים את חג הפסח, חג החירות ושחרור העבדים - אני דורשת את סיום השעבוד המודרני. השעבוד של אלה שלא יכולים לדבר בעצמם. לא רוצה לשמוע על כלובים גדולים יותר, לא רוצה לשמוע על תנאים יותר טובים בכלובים, על התנגדות להרעבה או הצמאה. אני לא רוצה לשמוע על תנאים "נוחים" לשעבוד. אני מבקשת את סיומו, איך? בזכותכם. הייתי שמחה אם כל אחד מכם היה במדגרה כדי לראות את המראות שאנחנו ראינו. לשמוע את הציוצים המבוהלים שאנחנו שמענו, די עם הסרת האחריות הזו, זה דוחה.
כל מי שאוכל ביצים אחראי ישירות לשליחת אפרוחים לבלנדר ענק.
האם כדי לאכול חביתת עין או שקשוקה הייתם לוחצים על הבלנדר עם אפרוח? אין סיכוי. אולי במקום לשלוח אותי למועצת הלול, למדגרות, לממשלה פשוט תסתכלו במראה?