3 שנים הדרכתי ב"עולם האווז". למי שלא מכיר, מדובר במרכז מבקרים לרביית עופות. המקום שימש גם כמדגרה לביצי אווזות והאפרוחים שבקעו מהביצים הועברו כולם למשקים לפיטום כדי שאנשים יאכלו כבד אווז שומני וחולה ולהחשיבו כמעדן.
3 שנים בהן הגיעו 6 כיתות כל יום להדרכה. ההורים רצו, המורים רצו וכולם היו מרוצים מלבד בעלי החיים. במקום לימדנו שיעבוד מהו, מתי התחילו לביית עופות, מה זה אומר רביית עופות, מה קורה במדגרה וההיי-לייט היה לחזות בבקיעת אפרוח בלייב. הייתי מדריכה מעולה.
"היו תמונות של שואה"
כשהייתי בתיכון הביאו לנו את לימור לבנת. הושיבו את כולנו באמפי והקשבנו לה. לא זכור לי שהגיע מישהו מהשמאל לדבר. אולי היה ואולי לא.
למה אני מספרת לכם את כל האירועים האלה מההיסטוריה? כי בשבוע שעבר הוזמנתי לפאנל תזונה נכונה באורט "כרמים" בכרמיאל. ברור הרי שאני לא מדברת על תזונה בריאה, בטח שלא ב-10 דק' שניתנו לנו. הפאנל הכיל בתוכו 6 תלמידים, 2 מקבוצת אוכלי הבשר, 2 צמחונים ו-2 טבעונים, מבחינת הצגת הנושא היינו ארבעה דוברים, מורה בבית הספר, נטורופת טבעוני ואת קבוצת אוכלי הבשר ייצג מורם האהוב של התלמידים רוני שפירא, מורה לספורט.
אתמול, ראיתי בפייסבוק פוסט שכתבה אמא של אחת התלמידות:
אני מודה, זה הצחיק אותי אם כי כבר לא הפתיע אותי. האם כותבת בצורה מוגזמת ושקרית מה שהיא בטוחה שהוא אמת. היא טוענת שהשוויתי את שואת בעלי החיים לשואת בני האדם (נכון, אני סופר מטומטמת לעשות את זה מול אולם מלא תלמידים וצוות הוראה), אם אכן הייתי יוצאת בזמן ששפירא דיבר אז כנראה לא הייתי מודעת לבולשיט שיצא לו מהפה (השוואה שלנו לפרות כחיה לא צמחונית), אי המוסריות של טבעונים וצמחונים שאוכלים את הגידולים החקלאיים בעולם (מר שפירא 90% מהתירס והסויה הולכים בכלל להאבסת בעלי החיים במשקים) ואיזו שטות גמורה על להחזיר לאמא אדמה את ה...(לא זוכרת, איבדתי אותו לגמרי) עליתי אל מאחורי הבמה לדקה וחצי בדיוק להטעין את הפלאפון וחזרתי.
שלחתי לאותה האם הודעה, בירכתי אותה על החינוך המצוין של הבת שלה והצעתי לה שאני אשלח את המצגת למייל שלה כדי שתאיר את עיניי בנוגע "לתמונות הקשות" שהיא מדברת עליהן. שלחה לי את המייל, שלחתי לה את המצגת, היא התעקשה "היו תמונות של שואה". אז לא, לא היו אבל איזה כיף זה לעורר פרובוקציות.
היא כינתה אותי פרובוקטורית בשקל אבל לצערי אין צורך בפרובוקציות, מה שעובר על בעלי החיים במשקים מספיק נורא. אני מתעדת משקים 4 שנים ופוגשת את בעלי החיים ברגעים הכי אומללים שלהם. אם הייתי רוצה הייתי מפציצה בתמונות זוועה, לא עשיתי את זה כי מדובר בילדים. אמנם גדולים, תיכוניסטים, ובכל זאת, זו מערכת החינוך - זו לא הרצאה "מרצון" ולכן הלכתי על הכי עדין שיש.
הייאוש לא נעשה יותר נוח
הייתה לי התכתבות עם אותה אם ולאחר מכן גם עם האב "אם מישהו יתקרב לאשתי גם אם וירטואלית אני אגש למשטרה". פחחחחח, למה שמישהו יתקרב לאשתך? למה שמישהו ידע מי זו אשתך? ובכלל - טבעונים הם נגד אלימות נגד בני אדם ונגד בעלי חיים רק שאנחנו באמת מיישמים את צורת החיים הזו וזה כמובן מביא אותי לנקודה הסופית
אנשים, אתם פחדנים, מקובעים, גרגרנים, תאוותניים ויותר מהכל עצלנים. אם אכילת בעלי חיים היא כזו מוסרית והומנית, למה אתם לא מוכנים לראות? אם כ"כ נוח לכם עם זה ממה אתם מפחדים כל כך? אתם מפחדים מעצמכם כי אי אפשר להמשיך לעשות את מה שאתה עושה כשאתה יודע שזו התנהגות מפלצתית, לגרום לכ-ז-ה כאב וסבל סתמי ומיותר.
אתם פחדנים כי בחיים לא הייתם מסוגלים לעשות את זה בידיים שלכם ואין לכם בעיה לקחת את הילדים שלכם לקטיף תותים אבל לא תקחו את הילדים שלכם לסיבוב בבית המטבחיים הקרוב לביתכם.
נסענו להרצאה בערב בצפון. גשם זלעפות, קור אימים, בדרך 3 משאיות מלאות בעגלים מאוסטרליה, גמורים, מותשים, מסתכלים עלינו בייאוש מוחלט ואנשים כמו ההורים האלה גרמו לי להסתכל עליהם בחזרה בייאוש מוחלט גם כן.