כשהייתי שומעת על אנשים שזכו בריאליטי במיליון שקל או בדירה, באמת שקינאתי בהם. אמרתי לעצמי "וואלה, אלה הסתדרו בחיים" ובתור אחת שכזו (ושלא ישמע לרגע שאני מתלוננת, זה כיף) אני חייבת להגיד שהזכייה הזו באח הגדול, זה לא מיליון שקל כמו שדפקו לכולנו בראש, אלא 700 אלף. וזה גם לא רלוונטי כמה נשאר אחרי התרומה ותשלום חובות, מה שמעניין הוא איך עוד חודשיים כשתגמר ההתקשרות עם "קשת" איך אני מתחילה לפרנס את עצמי ממקורות אחרים.
אחד הדברים שעשו לי הכי כיף אחרי היציאה מהאח הגדול היה ללכת לסופר ולעשות קניות בצורה רגועה. אני זוכרת שהלכתי לאחת מרשתות השיווק וקניתי את כל האיפור שלא היה לי, שמפואים וכאלה. החשבון יצא 600 שקל והעברתי את כרטיס האשראי בלי לדאוג למינוס אח"כ. שנים שלא חייתי כך. אז נכון, לא חייתי חיים כשל כולם, שילמנו מחיר כבד על חיים של אקטיביסטים אבל זה באמת משנה?! משפחה ממוצעת עם שלושה ילדים ושני הורים שעובדים לא יכולה לגמור את החודש, שלא לדבר על משפחות חד הוריות, משפחות שחוו את חווית הגירושים, תשלומי מזונות וכו'.
הרגע שילדה קטנה מבינה שאבא לא יכול לדאוג לה
אין לי טלוויזיה, אני לא רואה את שידורי התעמולה של המפלגות השונות, רק מסתכלת בעיניים לא מאמינות על שלטי החוצות הענקיים שמתווכחים ביניהם. אחד צועק "הוא או אנחנו", השני מזהיר אותי שזה "אנחנו או הם". אחד מבטיח עונש מוות למחבלים, השני מזהיר שאלה יתנו שטחים, ואלה בכלל מזהירים שכל השאר לא יתנו שטחים. על איזה שטחים אתם מדברים כשאני לא יודעת עוד חודשיים איך אני משלמת חשמל?!
מדינה במסווה של ספק רווחה ספק קפיטליזם עם בנקים שמתאמים עמלות ומקבלים קנס של 30 מיליון אחרי שהרוויחו על גבינו כמעט 300. שווה לגזול כשאתה טייקון.
אבא שלי נפטר לפני 8 שנים, ירשנו ממנו כמעט מיליון שקל בחובות, כשהחוב בפועל היה 12 אלף שקל לבנקים ומס הכנסה. אבא שלי ברח כל חייו בגלל החוב. ראיתי את אבא שלי, שהיה מאמידי רעננה יושב עם דמעות בעיניים, גבר, מוריד חולצה במשרדי מס הכנסה ואומר "אין לי כסף להאכיל את הבנות שלי, זהו, זה הדבר האחרון שנשאר לי", וזורק את החולצה. אי אפשר אפילו להסביר איך זה מערער עולם ילדה קטנה, אם כבר אבא שלי לא יכול לדאוג לי, מה נשאר?
אבל הבעיה הגדולה היא כמו תמיד- אנחנו. יש משהו "קל" בלהיות מובל, לא מוביל, נשלט, לא שולט, אנחנו לא אוהבים לקבל החלטות ואנחנו נותנים להם לנצל את כל החולשות שלנו.
אני שומעת כל הזמן אנשים שאומרים עליי: "מה יש לה זאת, איך היא מדברת על בעלי חיים כשאנשים לא גומרים את החודש?". כמה שאני מזדהה עם המשפט הזה, הכי בעולם. גם אני מדברת על בעלי חיים כשאני לא יודעת איך לגמור את החודש אבל אני מדברת עליהם כי זה הפיתרון שלנו - תקנו דגנים, קטניות, פירות וירקות. צאו מסרטי המותגים ותפסיקו לשכנע את עצמכם "זה באמת בד טוב יותר שמחזיק מעמד". הכל אצלנו עף תוך שנה, ילדים גדלים, מלכלכים, תמיד צריך חדש, אל תיכנעו לשעבוד. אתם נתונים לשטיפת מוח מתמדת, אתם לא מוכנים להודות באמת, מישהו פה עובד עליכם, עלינו, בענק.
מנצלים את הפחד שלנו.
לא מוכנה להיות מנוצלת.
ממשיכה במהפכה שתציל את כולנו.