זה היה הכי צפוי, ובכל זאת מפתיע. כל השמועות, כל הניתוחים, כל התחזיות הראו שזה הצעד המתבקש, אבל עדיין כרסם הספק: האם יעז יאיר לפיד לנטוש את עמדת המאמי הלאומי המפנקת ולזנק לשלולית העכורה של הפוליטיקה הישראלית.
אז הנה, הוא עשה את זה. סחתיין. כנראה שהוא הרגיש שיש מומנטום, ואם לא עכשיו אימתי. זה בערך הרגע האחרון שהוא יכול היה לעשות את זה לפני שהערבוב של עמדה תקשורתית בכירה ביותר עם אמביציה פוליטית, עלול היה להפוך לפצצת סירחון.
והוא כנראה היה חייב את זה. לעצמו, לסביבתו, לאבא שלו ז"ל. עוד ייכתבו תלי תלים של ניתוחים פסיכולוגים על מה מביא אדם בן 48 בשיא הצלחתו להזיז את הגבינה שלו, וזה בהחלט מעניין, אבל לא ממש משנה. מה שמשנה זה שיש פה מפץ פוליטי גדול ומסקרן.
מישהו ינסה להשחיר את התדמית המושלמת
עם כל הפירגון והסקרים המחמיאים, לפיד מספיק חכם כדי להבין שזה לא יהיה פיקניק. הוא יהפוך לבשר טרי במטחנה התקשורתית, בשר סקסי, מעניין, מביא רייטינג. אם עד היום נהנו להיכנס בו פה ושם, מרגע זה הוא מסתובב עם מטרה ענקית על הגב, ויש לא מעט אנשים שמתמקמים בעמדות עם רובי צלפים. אז אמנם יש לו גב חזק של ידיעות אחרונות, חברים טובים בחדשות ערוץ 2 ולא מעט קשרים מצוינים, ובכל זאת קחו בחשבון שצבא תחקירנים החל להפוך כל אבן כדי למצוא משהו שישחיר את תדמית המיסטר פרפקט של לפיד. הסרטון שצץ פתאום ביוטיוב בו רואים אותו מפסיד בקרב אגרוף, זה ממש הפרומו. עד הבחירות יש הרבה זמן, וגם מועמדים מושלמים עושים טעויות, על אחת כמה וכמה טירונים פוליטיים. הוא אמנם העלים בתבונה את הב.מ.וו, הוויסקי והסיגרים, אבל יש דברים שקשה לשכוח. הקמפיין של בנק הפועלים למשל.
ובכל זאת, פוליטית, אלה חדשות רעות מאוד עבור הגברת ציפי לבני, שמאבדת באחת את קמצוץ הרלבנטיות שעוד היה לה, ולא היה הרבה. עבור שלי יחימוביץ', שאמנם לא פינטזה על ראשות ממשלה אבל בהחלט על מפלגת עבודה מחודשת עם צבע בלחיים, ערימת מנדטים נאה ותפקיד בכיר ביותר בממשלה הבאה, זה בטוח לא יום קל. את הבאזז שהיא עוררה לפיד יקטוף בלי מאמץ, ומה שיישאר לה זה מסר סוציאליסטי-לייט, מהסוג שהלך פה יפה בימי דפני ליף, אבל כנראה לא יחזיק עד הבחירות. על מרצ אפשר כבר לכתוב הספדים, אם למישהו עדיין אכפת. בכלל לא בטוח, אגב.
גם נתניהו, אני בטוח, מנהל בשעות אלה משחקי מלחמה תקשורתיים מול האופציה החדשה והרעננה בשכונה. הציבור שינהה אחרי לפיד זה אמנם לא בדיוק הקהל שלו, ומעמדו כראש ממשלה - למרות טעויות התנהלות קשות ותקשורת אכזרית שמוצצת את דמו - בסך הכל איתן, בוודאי ובוודאי אחרי ששיחרר את גלעד שליט. ובכל זאת, מול לפיד הוא לא יכול לצאת טוב. זה מוצר חדש על המדף, נקי, בתולי, מלא הבטחה ופוטנציאל וניחוח אפטר שייב של פריים טיים, והוא כבר עייף, משומש, צפוי ומוכר, מצולק מאינסוף פרשיות ושערוריות. מנוסה, ראה הכל, שמע הכל, נהנה בסך הכל מקרדיט ציבורי חיובי בשתי הגזרות החשובות (ביטחון וכלכלה), אבל לא בטוח שזה יספיק.
סוף סוף מנהיג ראוי?
ישראל הבורגנית, לא רק זו שהצביעה בזמנו לשינוי אלא ישראל הרבה יותר רחבה, ישראל של ערוץ 2, תיהנה מאוד מהעובדה שיש לה סוף סוף מנהיג ראוי. זה ציבור שכמה מאוד לאייקון חדש, ומאז רבין (או אם לדייק, רבין המיתוס) לא היה לו כזה. מעבר לכך שלפיד פוטוגני ויודע להיראות סמכותי ואמפתי, הוא יהודי תרבותי, הגון, איש ספר, עם יכולת נדירה לקחת את עצמו מאוד ברצינות ובו בזמן להשתמש בנשק הלעג העצמי כדי לנטרל ביקורת או סתם כדי להעביר טור משעשע לסופ"ש. בניגוד לאביו טומי ז"ל, יאיר לפיד הוא לא איש מדון, לא נהנה ממריבות, ובמקום לזלול חרדים מעדיף לנהל איתם דיאלוג ולצטט מהמקורות. זה כמובן מגדיל את הפוטנציאל האלקטורלי שלו דרמטית. הוא לא יהיה מפלגת נישה. הוא יגרום לשאר המפלגות להיראות כמו נישה קיצונית.
אז נכון שהוא לא פיקד על חטיבה, לא ניהל בחייו שום דבר משמעותי ואפילו לא רץ לקמפיין מוניציפלי, אבל אנחנו חיים בתקופה שבה זה לא ממש משנה. הוא נסיך, יש לו כוונות טובות, ובניו יורק טיימס הוא ייצג אותנו הרבה יותר טוב מאשר איווט ליברמן. לא לגמרי ברור מאיזה חומר הוא עשוי, והאם הוא ישרוד את המסע התובעני שדורשת הפוליטיקה, ועדיין זה יום יפה לעם ישראל ולמדינת ישראל. או שיש לנו פה אופק מנהיגותי חדש ומבטיח, או שסתם יהיה פה קצת אקשן חדש ומסעיר. גם טוב.