הציבור הדתי של ימינו משתלב בהמוניו בתחומים כמו ביטחון, עסקים, מדע ואקדמיה. אבל יש תחום אחד שדתיים עדיין לא מצליחים להיכנס אליו - הספורט. והסיבה היחידה היא שאירועי ספורט מרכזיים במדינה מתקיימים בשבת. בישראל של סוף 2017 קיימת קבוצת כדורגל אחת שמסרבת לקלוט שחקן ערבי, והעובדה הזאת לא מקובלת על רבים בציבור הישראלי (ובצדק). אז למה כשמדובר בהדרת שחקנים שומרי שבת מכל 14 קבוצות ליגת העל אנחנו לא עדים לזעזוע ציבורי עמוק? למה הציבור הדתי, שחלק לא מבוטל ממנו מתעניין בענף הכדורגל, ממשיך להיות אדיש ונותן לציבור החילוני בלעדיות בעניין? הגיע הזמן להגיד בקול ברור: מגיע לנו שוויון הזדמנויות בתחום הספורט!
בין כל מאבקי השבת ישנו אחד שאמנם פחות זוכה לכותרות, אבל נוגע בהמונים ועתיד להתפתח להתנגשות בין בעלי אינטרסים כלכליים לציבור גדול ומגובש - ציבור אוהדי כדורגל. ויכוחים ראשוניים סביב הנושא התפתחו עוד אי שם בירושלים של 1931, ולמרות ניסיון הפשרה שהוביל הרב קוק ז"ל העניין הסתיים באירוע מחאה אלים עם 11 צעירים חרדים שהוכו, נעצרו ושוחררו רק במוצ"ש. אבל אולי דווקא העובדה שכשמדברים על כדורגל בשבת חוזרים אחורה לימים שבהם ספורט בישראל היה שייך אך ורק לציבור הלא-דתי ודתיים לעומת זאת התעסקו בשמירת הסטטוס קוו לא נותנת למקבלי החלטות לראות את התמונה המלאה? כל מי שמגיע למשחקים שלא מתקיימים בשבת יכול למצוא עשרות ואף מאות חובשי כיפה בקהל, וגם בצוותים המקצועיים של הקבוצות.
עניין קיום מרבית משחקי כדורגל בליגת העל בשבת (או מיד לאחר צאתה) פוגע לא רק בצביון היהודי של המדינה, אלא גם באלפי אוהדים שלא יכולים להגיע לאצטדיון, ובמאות שלא יכולים לעסוק במקצוע. לפני הבחירות האחרונות פורסם סקר שנערך בין שחקנים ומאמנים בליגת העל. התוצאות לא הפתיעו: שחקנים שרובם מגיעים ממשפחות מסורתיות נתנו שליש מהקולות לליכוד, כשבמקום השני (עם כמות זהה של קולות) נמצאות ש"ס, כולנו והבית היהודי. מדובר במפלגות שיושבות בקואליציה, מתיימרות לייצג את הציבור המסורתי והדתי, אבל לא עושות דבר כדי למנוע אפליה בוטה של שומרי השבת בעניין זה. בצל ויכוח סוער על חוק המרכולים כתבה ח"כ שרן השכל מהליכוד: "לא אוכל לתת את ידי לחוק שמפלה בין עיר אחת לעיר אחרת, מערער את הסטטוס קוו, וכופה על אזרחי ישראל את אורח חייהם".
מי שאף פעם לא זוכה למילים דומות, הם אנשים שמבקשים לא לחלל שבת כדי לשחק כדורגל או לעודד את הקבוצה שלהם, וילדים שמחייבים אותם להשתתף בשבת באליפויות ישראל. להגנתו של ילד בן 12 שצריך לוותר על אליפות ישראל בטניס או אתלטיקה בגלל שזו מתקיימת בשבת לא יוצאים חברי הכנסת והשרים, אבל להגנת צרכני המרכולים ש״חייבים״ להישאר פתוחים שבעה ימים בשבוע יוצאים גם יוצאים.
בחודש ספטמבר מתחו שופטי בית המשפט העליון ביקורת חריפה על העיכוב בהסדרת משחקי הכדורגל בשבת, ואמרו כי אם הממשלה לא תעשה זאת יצטרך בית המשפט להכריע בסוגיה. בדיון בעתירה נגד קיום משחקים בשבת ציין השופט ניל הנדל כי החוק עומד לצד העותרים, וכי רבים נפגעים מאי-אכיפתו. "יש היגיון בעתירה", אמר הנדל. "העותרים אומרים שמחייבים אותם לשחק, ולא לפי חוק. מה התשובה לזה? איך אסביר את אי־האכיפה? השחקן אומר שהוא לא יכול לשחק בשבת וזה פוגע בו. החוק לכאורה לצדו". עוד לפני הדיון פנו 250 שחקני כדורגל במכתב לראש הממשלה וביקשו לא לקיים את המשחקים בשבת: “אל תחתום על היתר כללי או פרטני כלשהו להעסקת שחקני הכדורגל בשבת. במהלך כל ימות השבוע, אנו מתאמנים ומשחקים קשה, ומבקשים לנוח עם בני משפחותינו ביום השבת, שהוא יום המנוחה הלאומי במדינת ישראל”.
הפוליטיקאים הדתיים והחרדים לא ממש מתרגשים מהמצב. אפילו שרת התרבות והספורט, שלא פעם משמיעה עמדות שמרניות בתחום התרבות, מתנגדת לכל שינוי. היא שותפה לדעתם של אנשי מנהלת הליגה בכדורגל ועסקני ספורט אחרים, שמתעקשים שדווקא קיום של משחקי כדורגל בשבת מאפשר להגדיל את כמות הצופים וגם את ההכנסות. מה שהם משום מה מפספסים הוא פרט קטן אבל חשוב - גם היום יש משחקים שמתקיימים בימי ראשון ושני. אלה הם המשחקים המרכזיים בכל מחזור, אלה שזוכים לכמות הכי גדולה של קהל. אז אולי הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש? אולי לא קיומם של המשחקים ביום מנוחה הוא שמבטיח את הגעתם של המוני האוהדים, אלא דווקא המשחק עצמו שצריך להיות מספיק מעניין ואטרקטיבי?
הכותב הינו יועץ תקשורת במשרד "גולד PR"