האייפון שלי מת.
כבר שעה אני מביט בגופתו השלווה כמסרב להאמין ולהשלים עם רוע הגזרה. רגע אחד הוא חייך אלי מבעד עוד אפליקציית ציפורים קופצות, ורגע שני הוא כבר היה ללא רוח חיים. אמנם נסיבות מותו עדיין לא ברורות, אבל זה גם לא ממש משנה. הוא מת, האייפון. מ ת.
את כל עולמי השקעתי בו. פינקתי אותו במטענים יוקרתיים, נרתיקי סיליקון מבושמים ומדבקות זוהרות, והוא מצידו החזיר לי המון אהבה. היה לו תחביב להפתיע אותי כל בוקר עם שיר השכמה איכותי אחר (אתמול זה היה אתניקס), ולשלוח בשמי ברכות "מזל טוב" בימי הולדת של אנשי קשר, שחשבתי שכבר מתו מזמן. בחלק מהמקרים הם באמת מתו מזמן, אבל עכשיו הוא בעצמו מת. יהי זכרו ברוך.
אולי "מת" זו לא הגדרה טובה למה שקרה בשעותיו האחרונות. לא היה פה דום לב פתאומי או הפרעת קצב חמורה אלא רצח של ממש. כן, האייפון שלי נרצח!
גם דוקטור גוגל לא הצליח לעזור
לאייפון שלי היתה נכות קלה, אפילו מזערית. ב-WIFI הביתי הוא גלש מצויין, אבל בחוץ, בעולם ה-3G האכזר, הוא קרטע. ביישן שכזה. ואני, בנסיון נואל לתקן את כישוריו הסוציאלים, הזמנתי לביתי רוצח אייפונים סדרתי במסווה של טכנאי רשת מוסמך. בשלב מסוים, אי שם בתהליך הכירורגי של שחזור הגדרות היצרן, הופיע התפוח הנגוס. כל משתמש זוטר היה מפרש זאת מזמן כאות מצוקה, אך הרוצח המשיך בשלו. מוניטור האייטונס החל לאותת, האייפון זעק, התפוח הנגוס החליף צבעים, אבל הרוצח המשיך והמשיך והמשיך... בסוף הוא מת.
הטכנאי קבע את מותו ב-19:42. אני זוכר את האירועים בבהירות כאילו הם קרו אתמול. הם, אגב, אכן קרו אתמול. לקח זמן עד שניתקתי אותו ממוניטור האייטונס. גם ככה הוא כבר שכב מחובר אליו ללא רוח חיים. הבטתי שעה ארוכה בגופתו שהיתה עדיין חמה ממכות החשמל של המטען, ולבסוף כיסיתי אותו במגבת מטבח ישנה. בעיניים דומעות השתלתי את אבריו הפנימים (כרטיס הסים) בטלפון נוקיה ישן עם מערכת הפעלה של קומודור 64. זה לא היה קל.
הרופאים במוקד התמיכה השתדלו לגלות אמפטיה אך ללא הועיל. משפטים כמו "מזמן לא ראינו תקלה נדירה שכזאת בגיל כה צעיר" בטח לא הקלו. כשרופאים משתמשים במילים כמו "תקלה" או "נדיר", אתה מבין שמשהו לא בסדר. בצעד נואש פניתי לחוות דעת שניה אצל דוקטור גוגל, אבל באף פורום ואתר תמיכה באינטרנט לא מצאתי ישועה.
מישהו יכול לעזור לי עם הנוקיה?
שמתי ברקע את "חוה אלברשטיין – השנים המוקדמות" ופרסמתי הודעה ראשונית, לקונית קמעה, בסטטוס הפייסבוק שלי. "חברים, חברות ואנשי גריינדר יקרים – האייפון שלי איננו. הודעה מסודרת על מועד ההלוויה והשבעה תצא בהמשך". לצד ברכות הניחומים בסגנון "השם ייקום דמו" ו"שלא תדע עוד צער", קיבלתי פניות מאוסף שרלטנים שהבטיחו להחזירו לחיים תמורת סכום סימלי. לא היה טעם לנטוש את הרפואה הקונבציונאלית ולשים את יהבי על רופאי אליל. ידעתי שהוא לא יחזור עוד.
אספתי את חפציו האישים (מטען, נרתיק סיליקון כחול ואוזניות שלא שומעים בהם בצד ימין), ושמתי הכל בשקית של מגה. הוספתי את המאכל האהוב עליו, תפוח נגוס למחצה, וקשרתי הכל. הטכנאים של הרשת אמורים לאסוף את הגופה היום בין שתיים לחמש או בין שש לתשע. ניסיתי להשיג את דודו פישר, שיבוא ללוות את המסירה עם "אל מלא רחמים", אבל אני לא יודע איך להוציא שיחות מטלפון נוקיה.
אני יודע שאתגבר, אבל אתם בינתיים - שמרו על האייפונים שלכם. אל תטיחו אותם בקיר כל פעם שהציפורים מסרבות לפגוע באבנים המתפוררות, ולעולם אל תפקידו אותם בידיים זרות של רוצחים סדרתיים. השדרוג לא שווה את זה. ובבניין ציון ננוחם.