ישנם סוגים רבים של מוגבלויות, וכתוצאה מזה - של צרכים מיוחדים. בימים אלה של "חופש גדול", אני מבקשת לשתף אתכם בתפיסה שלי מהו חופש, חופש עם המוגבלות שלי. אני לא ורבלית, כלומר אני לא מדברת. עדיין, אני מצליחה לתקשר באופן מלא. מפתיע, לא? אני מדברת דרך כתיבה בעזרת המשלבות שלי וכך אני מבטאת את עצמי. הדבר הבסיסי ביותר מבחינתי זו היכולת של האדם לבטא את עצמו, ולבטא את עצמו בדרך בה הוא בוחר. כשאני כותבת, אני גם מתקשרת וגם מביעה את עצמי בדרך בה אני משתמשת ואליה אני מתחברת. הכתיבה משחררת אותי וגורמת לי להרגיש חופשיה, בעיקר בגלל הצורך שיש בי לשתף את מה שאני מרגישה ואת הידע שיש לי. הכתיבה היא החופש שלי דרך העיניים שלי. היא גם מבטאת את היכולות שלי ואני מאושרת על כך.
באמצעות כתיבה, ופחות דרך מחוות, אני משתדלת כיום להרגיש יותר עצמאית. כשאני מרגישה יותר עצמאית, אני יותר חופשיה. כשאני כותבת, אני יודעת שמי שנמצא מולי הבין בוודאות מהו רצוני וזה חלק גדול ממה שמאפשר לי להיות עצמאית.
עצמאות וחופש הן שתי מילים גדולות, שניתן לחוות אותן באספקטים שונים ומרובים בחיים. אפשר להרגיש עצמאות בניהול שגרת יום יום, בהסתכלות, בהתבטאות. מבחינתי, כדי להיות מאושר צריך קודם כל להיות חופשי. החופש מאפשר לנו לא להיות כבולים בתוך עצמנו, כמו שקורה פעמים רבות אצל אנשים על הספקטרום האוטיסטי. בהרבה מקים חולף זמן רב עד שאנשים על הספקטרום מוצאים את דרך התקשורת הנכונה להם, שכן אנחנו לא יכולים לתקשר לפי "הנורמה", אבל בסיוע של אחרים אנחנו מצליחים להתאים לכל אדם את דרך ההתבטאות שלו, וזה משחרר מאוד.
ההתחלה הראשונית שלי הייתה ניסיון לתקשר באמצעות לוח תקשורת, וזה לא עבד. לא הצלחתי להתבטא כמו שאני. עברתי מאז הרבה אבל אני חושבת שזה פרט חשוב כי זה משמעותי להיווכח שגם אני עברתי תהליך ארוך כדי למצוא את הדרך שעובדת לי. לא אגיד שאין קשיים בדרך, להיפך - קיימים המון קשיים. אבל חשוב לא לוותר ולחתור להצליח להגיע לדרך הנכונה עבור כל אחד. המטרה היא לא להישאר כלואים, ולהרגיש חופשיים.
אני נוטלת חלק בקבוצת מנהיגות של מיומנויות תת"ח, שזו תקשורת תומכת חליפית. אני מרגישה כי כל השיח בקבוצה וכל מה שהקבוצה עוסקת בו, לצד העלאת המודעות, הם ניסיונות למצוא דרכי תקשורת חדשות ושונות כדי שכל אוכלוסיה, לא משנה איזו, תוכל לתקשר. התקשורת תעזור בהתבטאות, וההתבטאות תסייע בהפרכת הסטיגמה לפיה אין לנו דעות או רגשות, כי אנחנו לא מדברים בצורה רגילה, באופן שבו כולם מדברים.
החופש שלי הוא היכולת שלי לכתוב לכם כאן ולומר לכם כמה הוא חשוב: חשוב שתסייעו לכל מי שיש לו צרכים מיוחדים לבטא את עצמו, דעותיו ותחושותיו, כי בטוח שיש לו כאלה ואפילו הרבה.
המסר שלי אליכם הוא שגם כשהדרך אל החופש היא קשה ומאתגרת, ולפעמים מאוד קשה למצוא את הדרך הנכונה לעצמאות, עדיין המאמץ שווה מאוד. סמכו עליי שזה שווה מאוד. אני חשה כל רגע שאני חופשיה, גם במהלך השנה ואולי באמת אפילו עוד יותר במהלך "החופש הגדול", בין אם מישהו הוא תלמיד, סטודנט או סתם אדם בוגר של קיץ. מילה של לי.
אני לי גיא-רון, בת 26, גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ושלוש אחיות שלא מפסיקות לדבר. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. שיאהבו אותי ושיכבדו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חמודה, די חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר אליכם מבעד לאילמות. לפעמים אני צועקת וגם נושכת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.