מתישהו במהלך הסופ"ש, ככל הנראה לרגל פורים, שדרות רוטשילד החליטו להתחפש לשדרות רוטשילד של 2011. לא התחפושת הכי מקורית בעולם, אבל כזאת שהצליחה למשוך לא מעט תשומת לב. כל מה שצריך זה קבוצה של פעילים חברתיים חדורי מטרה, כמה הומלסים סהרוריים שגם ככה אין להם איפה להיות והכי חשוב – אוהלים, כמה שיותר אוהלים (אני ספרתי 20 לפני שראיתי שכלב פקינז משתין לי על האופניים) - ויש לך תחפושת מנצחת.
את תפקיד הדפני ליף מגלם הפעם שי כהן, פעיל חברתי ואיש משפחה שהחליט לפני כמה ימים לחגוג את יום הולדתו ה-40 באוהל מול כיכר הבימה במחאה על כך שאין לו דירה, והזמין את כולם בפייסבוק להצטרף אליו. זאת לא הייתה הפגנת המיליון, אבל נראה שזאת הפעם הראשונה מאז אותו קיץ שבה הצטברה כזאת כמות של אוהלים ברוטשילד, שזה גם משהו. בתקשורת כבר הספיקו להסיר את המסכה המטאפורית מעל פניו של כהן ולחשוף שהוא למעשה פעיל בכמה ארגונים שממומנים על ידי הקרן החדשה וגם עוסק במאגיה שחורה וסוגד לאלים כנענים.
הספייס גיירלז קופצות לביקור
אני מגיע למאהל בשעות הצהריים המוקדמות, ומוצא שם מעגל ישיבה של פעילים חברתיים שמקיימים דיון פתוח בסוגיה הבוערת, מי יותר גרוע – ביבי או חולדאי? הכי דה ז'ה וו, כאילו שעוד שניה מירי רגב תגיע למאהל ומישהו יזרוק עליה ביצה. בשולי המאהל עומדים כמה הולכי רגל שעברו במקום ועצרו כדי להצטלם ו/או לזרוק הערות מתחכמות. בצד אחד קבוצה של בחורות בעלות מראה לא-תל-אביבי שהתחפשו לספייס גירלז ובצד השני חבורה של נערים שהתחפשו לחיילים (או שהם באמת היו חיילים, לא בדקתי).
אני נכנס באמצע ויכוח סוער שמנהלות הספייס גירלז עם אחד הפעילים החברתיים שלובש חולצה שכתוב עליה "מושחתים נמאסתם". בייבי ספייס מזדהה מיד בתור תומכת נלהבת של הבית היהודי ומאשימה את הפעיל שהוא שמאלן כאילו שמדובר בשילוב של בועל קטינות ורוצח סדרתי. הפעיל, שסרחון הפה שלו מסגיר את העובדה שהוא שכח לארוז מברשת שיניים, אומר לה בהתנשאות שכל עוד היא לא מצביעה לביבי זה בסדר מבחינתו אבל שעדיף שהיא תצביע למפלגה חברתית כמו מרצ. ספורטי ספייס נחלצת לעזרתה ומאשימה את הפעיל בכך שהוא וחבריו רוצים להפיל את השלטון. סקארי ספייס דוחקת בחברותיה ללכת לטוני וספה ובסופו של דבר הן מסתלקות.
אני מבקש מברוך שישים יד על הלב ויישבע בחנין זועבי שהקרן החדשה לא מממנת אותו. הוא נשבע. פתאום מגיעה אישה מבוגרת אקראית ומתלוננת על כך שהיא לא רואה במאהל שלט אחד שיוצא נגד ביבי. ברוך מצביע על שלט שכתוב עליו "ביבי הביתה, פיפי ולישון", ומזמין אותה להתיישב בפינת השלטים, לקחת טוש ולהוסיף אחד משלה. "אנחנו פה בשיטה של דמוקרטיה השתתפותית, כל אחד יכול להשתתף", הוא אומר לה בחיוך מעושה.
לא רחוק משם, ליד אישה עם ראסטות וגיטרה שמנגנת שירים של בוב מארלי, אני מוצא אדם מחוסר בית בשם עזריאל בן-אל, בן 63, שמגולל בפניי את סיפורו: "פינו אותי מהבית שלי, אני גר ברחוב ובבתים נטושים כבר יותר משנה", הוא מספר. "לפני כמה שבועות המשטרה עצרה אותי כי טענו שאני פולש לשטח פרטי. אמרתי למשטרה שלא היה שם גדר או שלט ושהם לא יכולים לעצור אותי. עד היום אני לא מבין למה עצרו אותי. אין להם זכות. העירייה שלחה אותי לגור בגגון. יש שם נרקומנים, אלכוהוליסטים, עבריינים. אני לא בנאדם כמוהם, אז החלטתי ללכת לרחוב. סך הכל אני רוצה קורת גג. שירתתי את המדינה 5 שנים בשירות קבע והם לא מסתכלים עליי בכלל. אם המדינה הזאת לא תעזור לי, אני אאלץ להגר. אני אשכח מהיהדות שלי. אלה לא יהודים אם הם לא עוזרים לי".
את דפני ליף, אגב, לא מצאתי שם. לפי השמועות היא עסוקה בהקמת מאהל נפרד בבאר שבע, הרחק מהמגרש הביתי. ובינתיים, בשדרות רוטשילד, כבר נערכים לקראת ההפגנה שנערכה אתמול במקביל לנאום של ביבי בקונגרס, שהיה כמובן לא פוליטי כמו שהמחאה הזאת לא פוליטית. הפעילים מקווים שהגל הנוכחי יתפשט שוב בכל הארץ ויחזיק מעמד לפחות עד הבחירות, או עד שחולדאי יחליט לפנות אותם, הקודם מבין השניים. מה שבטוח זה שהולך להיות פה פורים שמח.