מאות אלפי שוכרים מבזבזים יותר מחצי מהמשכורת החודשית שלהם על הוצאות דיור, בעוד שהם נאלצים להיגרר בכל שנה מדירה אחת לאחרת כי אף אחד לא מגן על הזכות שלהם לשכירות הוגנת וארוכת טווח במחיר שפוי. נתוני הלמ"ס ולפיהם השכירות הממוצעת עלתה בחמש השנים האחרונות בכמעט 50%, רק מוכיחים עד כמה המצב חמור. העלייה הזו אינה נובעת ממצבו הטבעי של השוק. אין שום דבר "טבעי", בסיפור הזה, מדובר בהזנחה פרועה ומתמשכת. הזנחה שמגובה בנתונים ובסטטיסטיקות. לא רבים מודעים לכך אבל ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם המערבי שלא מפקחת בשום צורה על נסיקת המחירים וירידת התנאים. למעשה, היא ממוקמת בתחתית רשימת מדינות ה- OECD בכל הנוגע לפיקוח על מחירי השכירות ועל יחסי שוכר-משכיר. רק אצלנו מזלזלים ככה בשני מיליון בני אדם.
ממשלה שבאמת רוצה לשנות את שוק השכירות יכולה להעביר היום חוק שיסדיר אחת ולתמיד את שוק השכירות; שייצב את עליית שכר הדירה כחלק מחוזה השכירות, תוך הענקת תמריצים שיעזרו לבעלי הדירות לשתף עימו פעולה. חוזה כזה יכול וצריך להבטיח זכויות בסיסיות: שכר דירה שלא יעלה ביותר מ-5% בשנה, דירה ראויה למגורים וסעיף שמבטיח כי בעל הדירה לא יוכל לזרוק את השוכרים בהתראה של שבועיים רק כדי להקפיץ את המחיר במאות אחוזים לשוכרים הבאים. אם בגרמניה, צרפת, קליפורניה ואפילו ניו יורק, כבר קיים חוק כזה, אין שום סיבה שאצלנו המדינה תתחמק מאחריות.
הזמן לשנות הוא עכשיו
בשבועות האחרונים אנחנו עדים למאבק בין משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, ראשי ועדות ושאר גופים על השאלה מי יפתור את משבר הדיור. מדי בוקר עולה לעיתונים כותרת חדשה עם יוזמה חדשה שלא מתיישבת עם היוזמה שפורסמה רק יום לפני כן. משרד השיכון יגיש היום (ראשון) לקבינט הדיור תכנית לקידום פינוי-בינוי בתוך הערים, צוות 90 הימים של יאיר לפיד ממליץ דווקא לקדם תכניות בנייה בשולי הערים, ובוועדת הפנים של הכנסת עוד מתווכחים על חוק הוד"לים של נתניהו מהקדנציה הקודמת. אבדתם בדרך? אתם לא לבד. כל קשר בין התכניות ארוכות הטווח שמציעים לפיד, נתניהו ואריאל - לבין פתרון מיידי ויעיל למצוקת הדיור - הוא מקרי בהחלט. במקום להעביר חוק שיבטיח את זכויות השוכרים, הממשלה מעדיפה למשוך זמן. וכשהיא עסוקה במלחמה על קרדיטים או בחיפוש אשמים, היא מאפשרת למחירים להמשיך ולעלות.
ישנם חוקים נוספים שממשלה אמיצה הייתה מקדמת כדי להקל על הכיס של אזרחי ישראל. למשל, לעגן היום את החובה לבנות דירות בהישג יד בכל פרויקט חדש ולהעניק לרשויות המקומיות כלים זמינים כדי לתמרץ יזמים לבנות דירות בנות השגה בגדלים משתנים, גם באזורי הביקוש. סט הכלים הזה צריך לכלול הענקת זכויות בנייה ואפשרות להפחתת מיסים - וכמובן, לחייב את היזמים להקדיש אחוז מסוים של דירות לדירות בנות השגה. חוק כזה יכול לייצר אלפי יחידות דיור בהישג יד מבלי להוציא שקל מקופת המדינה. אם בצרפת, אנגליה וארצות הברית כבר קיים חוק כזה, אפשר וצריך לחוקק כזה גם כאן. ממשלה שלוקחת ברצינות את משבר הדיור היתה מעבירה אותו כבר לפני שלושה חודשים.
ממשלה רצינית גם היתה דואגת שעל כל פיסת קרקע שמתפנה ייבנו דירות להשכרה. בשנים הקרובות מתפנים אלפי דונמים ממרכז הארץ בשל פינוי מחנות צה"ל לנגב. אני גיבשתי הצעת חוק בעניין אשר דורשת שב-50% מהשטח הזה ייבנו דירות בנות השגה לפי קריטריונים משתנים. כאלו שתואמים את מצבן של משפחות צעירות, סטודנטים וזכאים לדיור ציבורי. אני מצפה מהממשלה לחבק את הרעיון הזה ולהפוך אותו לפרויקט הדגל שלה לשנים הקרובות. מי שבאמת רוצה להקהל על מעמד הביניים היה עושה כך בלי לחשוב יותר מדי.
לא חסרים פתרונות נוספים שאפשר לאמץ עכשיו. וזו מילת המפתח: עכשיו. אין צורך בוועדה של תשעים ימים או של אלף ימים. צריך להחליט ולבצע.