דור שחר הוא שם שמעט מאד ישראלים מכירים. שחר הוא בחור פלסטיני שהתגייר וחשף את האמת מאחורי מנגנוני ההסתה הפלסטינים בעזה. בימים אלה הוא מפיק סרט על סיפורו, ולכבוד האירוע הופיע כבר במספר כתבות בנושא. סיפורו של שחר חשוב בעיקר על מנת להבין עד כמה אזוטרית ההשפעה של גורם כזה או אחר ש"ראה את האור" והחליט לצאת נגד עמו ומדינתו. אין ספק שהעובדה שארגונים שמעבירים את מרכז הפעילות ההסברתית שלהם כנגד המדינה לחו"ל הינה דבר פסול שפוגע במדינה, בארגונים עצמם, וביכולת שלהם להשפיע על דעת הקהל הישראלית ולייצר שיח בונה וביקורת.
ועם זאת, "שוברים שתיקה" היו יכולים להיות אזוטריים ונשכחים בדיוק כמו דור שחר - פסיק בדברי הימים של דיוני האו"ם וציטוט אנטי-ישראלי בטלוויזיה האיראנית. העולם לא זקוק ל"שוברים שתיקה" או ל"בצלם" כדי לשנוא את ישראל, ומי ששונא אותנו ממילא יכול לקבל מדברי הארגונים חיזוק משמעותי לדעותיו. השליטה הישראלית בשטחים והסיטואציה היומיומית של היתקלות בין חיילים לאזרחים משפיעות עשרות מונים יותר על דעת הקהל העולמית מאשר דו"ח כזה או אחר.
צריך לומר את האמת: ארגון של חיילים משוחררים שמאפשר הצצה לנקודות האפלות של הלחימה יכול להיות דבר טוב ומבורך, אך ראוי שצה"ל עצמו יאפשר מנגנונים אנונימיים לחשיפת סיפורים כאלה. בכל העולם פועלים ארגונים דומים. כך, למשל, בארצות הברית ארגונים כאלה היו בין הגורמים לסיום מלחמת ויאטנם (Vietnam Veterans Against the War). אבל דומה ש"שוברים שתיקה" מדלגים מעל החברה הישראלית ישר לזרועותיה הפתוחות של הקהילה הבינלאומית. זו לא טעות טקטית - זו טעות אסטרטגית.
אבל אנחנו מפספסים כאן עניין מרכזי יותר, הסמוי מן העין: עצם העיסוק הרב בנושא זה הינו ספין מתוחכם ששורשיו נטועים עמוק בלשכת ראש הממשלה, שם פועל מנגנון הסתה ואלימות ממוסדת שמנסה לשמר אהדה לבנימין נתניהו בתקופה מאתגרת מבחינתו.
בשלושת החודשים האחרונים משתולל ברחובות טרור סכינים, דריסות וכדורים נגד אזרחי ישראל. עשרות נרצחים, עשרות משפחות קרועות, ול"מר ביטחון" אין תשובה. לממשלתו אין שום פיתרון. ראש ממשלה אחר היה זוכה ודאי לקיתונות של שופכין על אוזלת ידו. אם נתניהו היה היום יו"ר האופוזיציה, הוא ובכירי מפלגתו היו מגיעים לכל זירת פיגוע משל היו לירן חולצה אפורה, ונדחפים לכל מצלמה על מנת שלא יהיה אחד שישכח שאצלם זה לא היה קורה.
אבל הנה זה קורה, ובמשמרת של נתניהו יש יותר פיגועים מאשר תחת כל ממשלה אחרת בעשור האחרון (אגב, כיום יש הרבה יותר פיגועים מאשר היו בתקופת אהוד ברק ותחילת האינתיפאדה השנייה). ובאין מענה חוזר נתניהו לפרקטיקה המוכרת והטובה, זו שהביאה אותו בגאונות במשך שנים לשמור על תפקידו כראש הממשלה והאופוזיציונר מספר אחת במקביל. ראש ממשלה שמצליח להיות אנדרדוג קבוע.
העניין המרכזי הוא כבר לא חוסר הביטחון של אזרחי מדינת ישראל, פיגועי הירי, הדקירות או הדריסות, אלא ארגוני השמאל. נתניהו מצא כתובת. בעצם, הממשלה והפלסטינים הם שני שחקני משנה בתיאטרון הבובות שמופעל על ידי כוחם העצום של ארגוני השמאל.
בסדרה "מסודרים" נותן היועץ האסטרטגי עצה מכוננת למועמד המושחת:Bigger, Elsewhere. יותר גדול, ובמקום אחר. אצל נתניהו ה"Bigger, Elsewhere" יהיו תמיד הפחדה, הסתה ואלימות. תמיד מעבר לאופק מסתתר דמון גדול יותר מהכישלון הנוכחי. וככל שהכישלון גדול יותר, כך גדל הדמון.
לזכותו של נתניהו ייאמר כי הוא החכים. היום כבר לא תתפסו אותו יושב עם רב בכיר ומספר לו ש"השמאל שכח מה זה להיות יהודי". היום יש מי שיכין עבורו את השטח, מי שיעשה את העבודה המלוכלכת, יסית, יפיץ שנאה ואלימות בעוד הוא, נתניהו, יושב במשכנו המכובד וקוטף את הפירות. יוצאת מן הכלל, כמובן, היא אמירתו כי "הערבים נוהרים באוטובוסים". כן. כבר למדנו. נתניהו לא בוחל באמצעים כדי להשיג את מטרתו. הפעם, בגל טרור שנותר בלי מענה, הספין הוא על חשבוננו.
אייל שויקי הוא ראש המטה של יושב ראש האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג