.jpg "קריקטורה (צילום: דדי שי)")
כטבעוני ופעיל לזכויות בעלי-חיים, אני אמנם לא מצדד בכל הפעולות המתוארות בכתבה (אני מוכן להסכים, למשל, שההתקפות על אריאנה מלמד היו גסות-רוח ולא במקום) אבל הכתבה של יחיאלי יוצרת רושם מטעה ולא הוגן לגבי טבעונים. בראש ובראשונה, היא מציגה רושם כאילו השיח הטבעוני הוא שיח אלים ומתלהם במיוחד. אבל אין באמת בסיס לכך. התלהמות וגסות-רוח, למרבה הצער, מאפיינות את השיח בישראל במקרים רבים, ולאו דווקא רק כשזה נוגע לזכויות בעלי-חיים.
אז נכון שזה לגמרי לא בסדר להתקיף מילולית את אריאנה מלמד ולאחל לה דברים איומים ונוראים רק בגלל שדיברה נגד טבעונות, אבל האלימות המילולית שספגה מלמד אינה גדולה באופן משמעותי מזה שסופג, נניח, יריב אופנהיימר, מזכ"ל תנועת "שלום עכשיו". האם יש יסוד להגיד שטבעונים נוטים ליותר תוקפנות מהרגיל בשיח הישראלי?
אני חושב שאם נבדוק באופן יסודי יותר את הנתונים, נראה שדווקא ההפך הוא הנכון. המספר של הטבעונים שמתבטאים בהתלהמות ותוקפנות הוא קטן מאוד – וביחס לכמות הכללית של טבעונים באוכלוסייה, זניח ממש. יש כמה עשרות בודדים של טבעונים המתבטאים בצורה מתלהמת, מתוך כמה עשרות אלפי או אפילו מאות אלפי טבעונים בסך הכל (בדף הפייסבוק של עמותת אנונימוס לבדו חברים מעל ל-74 אלף אנשים).
חכמים על חלשים
אז למה קומץ כל-כך קטן מתוך התנועה לזכויות בעלי-חיים זוכה לכל-כך הרבה תשומת לב? התשובה לכך, נעוצה לפי דעתי, בכך שלא רק טבעונים מתלהמים ועצבניים מעוררים אנטגוניזם, טבעונים באופן כללי מעוררים אנטגוניזם. גם כשטבעוני מסביר באופן מנומס וענייני על התפיסות שהביאו אותו להפוך טבעוני, הוא עדיין צפוי להיתקל בתגובות עוינות – כי עצם כך שהוא מעלה אמיתות לא נעימות, זה כבר מעשה אנטגוניסטי מספיק מצדו. למעשה, אפילו הטבעוני השקט ביותר בעולם, שלא מטיף מוסר לאף-אחד, ולא מנסה לשכנע אף-אחד יעורר מידה של אי-נוחות: בעצם כך שהוא בוחר לא לאכול מוצרים מהחי, הוא מזכיר לנו את העובדה שקיימת אלטרנטיבה אחרת להתעללות בבעלי-חיים בתעשיות המזון, ושההתעקשות שלנו לראות את ההתעללות הזו כ"הכרחית", אינה מבוססת על המציאות.
ההתעסקות המוגזמת במיעוט של טבעונים נוחה, משום שהיא עוזרת להסיט את השיח הרחק מהסבל של בעלי-החיים בתעשיות המזון, ולהפנות אותו במקום זה להתנהגות האישית של האנשים שמנסים לעצור את הסבל הזה. בסופו של דבר, לאוכלי-בשר החפצים להשקיט את מצפונם נוח מאוד להיתלות בעובדה שיש מיעוט קטן של טבעונים קולניים ומתלהמים, כי באמצעות כך הם יכולים להמשיך ולהציג כאילו הסיבה שאין להם סובלנות כלפי טבעונים נעוצה בהתנהגות הרעה של הטבעונים, ולא בעובדה שהם אטומים לתפיסות שונות ולא מוכנים לשמוע ביקורת על אורח-החיים שלהם – גם כשהיא ביקורת עניינית לחלוטין. עדיף להיתפס למיעוט הקטן של טבעונים שמתבטא בצורה כזו שבאמת מצדיקה יחס עוין, מאשר לשים לב לעשרות אלפי הטבעונים שלא מקללים, לא מאיימים, לא מתלהמים – ובכל-זאת מעלים ביקורת שמערערת בצורה קשה על היחס של החברה שלנו לבעלי-חיים.
דדי שי הוא סטודנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ומעורכי מגזין "זכויות בעלי חיים השבוע" של עמותת אנונימוס