מזה שנים אחדות אני חווה במשפחתי הענפה והשורשית בארץ תופעה של התחרדות, עד כדי כך שאח נמנע מללחוץ ידי אחותו לשלום, בצד יציאה בשאלה והתפרקות מכל מחויבות או התייחסות לאורח חיים הלכתי אותו ניהלו בעבר.
מתח זה אופייני למשפחות וליחידים ויחידות רבים, אבל בעת האחרונה הוא עלה על פני השטח כמאבק חברתי כללי. החברה הישראלית כולה נמצאת בעיצומו של מאבק בין ערך ההלכה לערך החירות. באחרונה ניכרו אותותיו של מאבק זה בניסיון שומרי ההלכה לחייב הדרת נשים ובניסיונות לקבע את מעמד הרב או הרבנות בדרגת "מחוקק על", "שופט על" וכו', במטרה לשנות את פניו של המרחב הציבורי. תופעות אלה נתקלות בהתנגדות אקטיבית בעיקר מעברו השני של המתרס, מחברה שאינה מחויבת להלכה או לדבריה. מאבק זה מבוסס על ערכים ואורחות חיים שמקורם בעולם המערבי.
כך, הערכים חירות והלכה מתנגשים חזיתית זה בזה. ההלכה, אם להשתמש במילותיו של ביאליק, הינה קפדנית, מחמרת, קשה כברזל. הן שלה הן, ולאו שלה לאו, משקפת אדיקות מאובנת, חובה ושעבוד של היחיד ל"עול תורה ומצוות". ואילו החירות, נשמת אפו של הליברל המודרני, היא חופש מצפון, מחשבה ודעת בכל עניין ועניין, מעשי, עיוני מדעי מוסרי או תיאולוגי. במילים אחרות – החפץ באורח חיים על פי ההלכה מבטל או מצמצם את חירותו ואת מימוש הזכות לחירות, שכן ההלכה אינה סובלת שיקול דעת לכפופים לה, ומורה אורח חיים לאדם מיום לידתו ועד הסתלקותו מן העולם, 24 שעות ביממה. ואילו החרד לחירותו יתרחק מעולם ההלכה וימצא עצמו בעולם החילוני.
אך מה יעשו אלה החיים ב"מרחב התפר", דתיים באופן חלקי או חילוניים למחצה, מרחב שיש כאלה הבאים אליו כמי שכמהים ליותר חירות בעולם ההלכה, ואחרים שכמהים ליותר מסורת והלכה בעולם החילוני?
הציונות הדתית מתקשה להתמודד עם מדינת ישראל
דוגמאות לא חסר. למשל, מה לי לצום ביום הכיפורים, להימנע מלאכול מאכלות אסורים, להימנע מלאכול חמץ בפסח וכו', אם אני מחלל שבת בפרהסיה, בוודאי לא מתייחס לתרי"ג מצוות במלואו בניהול אורחות חיי, ובהכרתי אני גאה להשתייך לחברה הליברלית-מערבית?
ההלכה תובעת כיבוש יצרים, למשל יצר מיני. מה אמורה להיות תגובתה נוכח תופעה שבה רווקות בסוף העשור השלישי או בתחילת הרביעי לחייהן אסורות בנגיעה, שלא לדבר על מעשים "חמורים" יותר עם בני המין השני, וכמיהתן לכך מכניסה אותן לקונפליקט בלתי אפשרי? מה יכריע: הצו ההלכתי התובע כיבוש יצר המין, או ערך החירות התובע היענות לתביעותיו?
מה יעשו גרושה וכוהן החפצים יחדיו בהקמת בית יהודי כשר ובאורח חיים דתי? חשיפתם לחומרת ההלכה האוסרת קשר שכזה מעמידה אותם בדילמה: היבגדו בהשקפת עולמם הליברלית, או בזו הדתית?
ומה יעשו הגאים למיניהם? לכאורה אין להם מקום בעולם ההלכה, והקרע ביניהם לבינה הוא מוחלט. ומנגד, מי לנו גדול יותר מאדם הנוטל על עצמו בבחירה חופשית ומודעת עול מלכות שמים או עול תורה ומצוות, תוך הכפפת ערכיו הליברליים לציוויי ההלכה?
ועוד: הציונות הדתית הולכת ומתרחקת מיכולתה ליצור בתורה ולבנות כלים להתמודדות הלכתית עם התופעה שהיא "מדינת ישראל", ונסוגה יותר ויותר אל הסטטיות ההלכתית אותה מייצג ה"שולחן ערוך", שאינו בנוי לתת מענה לישות לאומית לעם היהודי.
אז האם חירות והלכה יכולות לדור בכפיפה? האם זהו מאבק סכום אפס, בו הצד המפסיד הפסיד את כל הקופה, או שמא זהו מאבק איתנים שחשיבותו בעצם קיומו – בחזקת איתות לכל צד לארגן את שורותיו מחדש ולתת מענה הולם לאתגרים שהציבו הניצים שחשפו את חולשותיו של הצד שכנגד? האם השקפת העולם הליברלית יכולה להכיל הלכה ושומרי הלכה בשורותיה? האם ההלכה יכולה להלך ולהשתנות על פי צרכי העיתים?
איתן גור אריה, מנהל ומנחה במכון גנדל השייך לרשת בתי המדרש בישראל, ישתתף בכנס בנושא חירות בתרבות היהודית שייערך בסוף השבוע בירושלים