עת הכריז שר הפנים אלי ישי על הסופר הגרמני, בוגר הוואפן SS, גינטר גראס, כעל אישיות בלתי רצויה במדינת ישראל, הסתכלתי בשעון לבחון תוך כמה זמן יקומו מרבציהם כל שוחרי התרבות הנאורים נגד ההחלטה המבישה. ואכן, לא עבר זמן רב, ובהתנשאות גזענית חסרת תקדים יצאה כל החבורה הנכבדה נגד השר ולהגנתו של האס.אסניק הקשיש. לו לג'ון דמאניוק הייתה יכולת לאחוז בעט, ודאי היה זוכה גם הוא להגנתם של אלו בטרם גורש מהארץ.
פרץ יללות הנאורים נגד המעשה הנלוז של השר ישי הזכיר לי את מניעת כניסתו לארץ של הבלשן נועם חומסקי לפני כשנתיים. חומסקי, אוהד מושבע של רבי טבחים כמו נסראללה ופול פוט, נעצר במעבר הגבול בין ירדן לישראל שעה שניסה לעשות דרכו לדרשה באוניברסיטה המכובדת בביר זית. גם אז הליברלים הדגולים זעקו איך ממשלת החושך מונעת מאינטלקטואלים להיכנס לישראל, ואיך מפחדים פה מקצת ביקורת.
תמיד מדהים אותי היפוך המושגים. איך אדם שתומך בדיקטטורה, בטרור וברצח של חפים מפשע נהיה אישיות רצויה כל כך, ואיך אלה שתומכים באנשים כאלה נהיים נאורים. אולי דווקא הסופר אייל מגד, שיצא נגד שר הפנים בהתלהמות מתנשאת, גזענית ונמוכת מצח, הוא הפרימיטיבי בסיפור? אולי תמיכתו בסופר בעל עבר נאצי שמדבר על ישראל כפי שדיבר על יהודים לפני 65 שנה, היא החשוכה? אולי אינני נאור מספיק, אבל אני לא מוצא שום גדולה בתמיכה באנשים גסים ונאלחים כל כך, אפילו אם הם יודעים לספר סיפור יפה או מבינים ממש טוב בבלשנות. לא ידיעותיו של אדם הופכות אותו לדגול, אלא מעשיו. אני גם מתקשה למצוא את הביקורת (אותה כנראה מצא מגד) בדבריו של גראס, שאינם אלא דברי בלע ושטנה מהסוג האנטישמי והנמוך.
אנחנו לא מפחדים מביקורת
הספר "רקוויאם גרמני", המספר על היהודים בגרמניה לפני עליית הנאציזם, מראה תמונה עגומה למדי של יהודים משכילים שרצו רק לחיות בשלווה עם סביבתם הנאורה והתרבותית. יהודים כמו "אנשי הרוח" שלנו היום, המוקפים ב"אינטלקטואלים תרבותיים" דוגמת גראס, מחכים כל הזמן לקבל את האישור שהם ככל העמים, לדעת שהם נורמליים, שהם אהודים ומכובדים. מעבר לתשובות בדמות האנטישמיות הגואה והבוז העמוק לו זכו מצד חבריהם הנאורים, קיבלו יהודים אלה את התשובה הברורה מכל בשואה אותה ביצעו גראס וחבריו.
תודה לאל, הקמנו מדינה ואנו עומדים בזכות עצמנו. כמו ארה"ב, בריטניה וכל מדינה עצמאית אחרת, יש לנו הזכות לקבוע מי ייכנס בשערינו. גמרנו עם ההתכופפויות ועם ההתנצלויות. אין קשר לנאורות או תרבות. בן אדם יכול להיות סופר מעולה, נגן צ'לו מחונן ואפילו בסטיונר בשוק הפרחים בקרקאס – אם הוא אנטישמי עלוב אין לו מה לחפש כאן. אנחנו לא מפחדים מביקורת ובטוחים בעצמנו, ודווקא משום כך מי שאין לו עניין בביקורת אלא בליבוי אש השנאה ובסגידה לטרור ולרצח יכול לחפש לו מקום אחר להטיף את משנתו הארסית. אנחנו שבענו מכל אלה באלפיים השנים האחרונות.
בין האנשים שצווחו כנגד החלטתו של ישי היו כמה פרצופים שהמילה חרם לא כל כך זרה להם. לפני חודשים ספורים הם עצמם תמכו בחרם כזה, כנגד היכל התרבות באריאל. עכשיו כמובן הם זועקים כנגד החרמת גראס על ידי המדינה, שהרי דבר אחד הוא להחרים מתנחלים, אבל להחרים סופר נאצי לשעבר? עד כאן. מעניין לשאול את מר קניוק ומר גרבוז: אם היכל התרבות באריאל יערוך ערב הוקרה לסופר גינטר גראס, תבואו?