בקרוב נציין 18 שנה לרצח ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין ז"ל. מדי שנה, מתעורר פולמוס סביב דרך הנצחת הרצח הנורא ההוא. קבוצות שונות מארגנות עצרות ואירועים שונים, וכל אחת מבקשת להנציח בדרכה את המאורע. זה בהחלט ראוי ואני מברך על כך. אבל הנסיון להפוך את העצרות הללו למפגן אחדות לאומית הוא שקרי ומזוייף. מי שרוצה לציין את רצח רבין במפגן של אחדות מוזמן לעשות זאת ביום הזיכרון הממלכתי שיתקיים ב- 16 באוקטובר, בשלל האירועים הממלכתיים והפרטיים שמתקיימים. את כיכר רבין צריך להשאיר לשמאל.
במוצאי שבת הקרובה תתקיים בכיכר רבין בת"א, עצרת לציון הרצח, בארגון מועצת תנועות הנוער. "הנוער העובד והלומד" ו"בני עקיבא"- ינסו כולם יחדיו, במפגן אחדות מזויף לטעמי, להנציח את מורשתו של רבין. העצרת הזאת, שתעמוד בסימן שמירה על הדמוקרטיה, מתיימרת לתפוס את מקומה של העצרת הפוליטית שהתקיימה במשך שנים. למארגניה יש תקציבים גבוהים בהרבה מתקציביהם של ארגוני השלום וארגונים פוליטיים אחרים ולכן הם יכולים להרשות זאת לעצמם. וכך נוצר מצב שהציבור שיגיע לעצרת תנועות הנוער, עלול לחשוב בטעות שהיא היא העצרת הפוליטית המסורתית, ולייתר את העצרת שמתכננים ארגוני השלום בשבת הסמוכה לליל ה- 4 בנובמבר.
חשוב לי לציין, יש לי הערכה רבה לתנועות הנוער. גדלתי ב'מחנות העולים' ויש לתנועה חלק מרכזי בעיצוב תפיסת עולמי. לפני מספר שנים שרתתי כיו"ר המועצה הציונית בישראל, ויזמתי פעילות ומפגשים משותפים לבני נוער חילונים ודתיים. הדיאלוג בין המגזרים השונים הוא חשוב. אך עצרת רבין היא לא המקום. העצרת של תנועות הנוער היא טעות, שחוטאת לזיכרון הרצח ולמורשת רבין.
כמו אז, גם היום יכול לצמוח כאן יגאל עמיר
עצרת רבין אינה עצרת ציבורית שצריכה לתת ביטוי ומקום לכל הפלגים, הזרמים והקבוצות בחברה. היא עצרת של השמאל וארגוני השלום, עצרת של מחנה השלום. רבין נרצח בגלל דעותיו ובשל דרכו המדינית. זה הזיכרון שצריך להדהד, זה המסר שצריך לצאת מהכיכר. היום, כמו אז, יש בישראל קבוצות לא מבוטלות, שחלקן אף זוכות לגיבוי פוליטי, שממשיכות את ההסתה נגד השמאל, ומאיימות להצמיח פה יגאל עמירים חדשים. לכל אותן קבוצות ולכל אותם פוליטיקאים אין מקום בעצרת. זהו נושא שבמחלוקת ואינו בקונצנזוס. כל מישמסרב לפתרון שתי מדינות לשני העמים, כל מי שנותן רוח גבית ל"תג מחיר", כל מי שמסית ומלבה את ההסתה נגד מגזרים שונים, יהודים ולא יהודים- לא מוזמן לקחת חלק בהנצחת רבין ומורשתו.
הניסיון ליצור מצג של אחדות ויקרוב לבבות, כפי שעושים מארגני עצרת תנועות הנוער, הוא ניסיון להשתיק שוב את מחנה השלום ולמסמס בחיבוקים את המהלך המדיני שרבין החל בו, ונקטע על ידי הרוצח המתועב. עצרת רבין היא האירוע בו כל שוחרי השלום והשותפים לדרכה של ממשלת רבין שהובלה על ידי מפלגות העבודה ומרצ צריכים להתאחד כדי להמשיך את הקו המדיני של הממשלה ההיא ולנסות להנחילה לציבור כיום, לתת תקווה ואף להחליף את הממשלה הנוכחית. את אחדות המגזרים סביב ערכים אוניברסאליים (שמירה על הדמוקרטיה והימנעות מאלימות) צריכות תנועות הנוער, ובצדק רב, לבסס במסגרת יום הזיכרון הממלכתי בו מתקיים למשל כינוס מיוחד של הכנסת או אזכרה ממלכתית בהר הרצל, בה גם אני אשתתף ואף אניח זר בשם ההסתדרות הציונית העולמית.
את הכיכר יש להשאיר בגאווה רבה, ללא חשש וללא מיסמוס ממלכתי, לזרם הפוליטי המייצג את תהליך השלום בעת זו.
דרור מורג הוא מזכ"ל מרצ וחבר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית