נשים מבוגרות מתקשות למצוא עבודה. זו עובדה. בגילאים 55-64 פערי התעסוקה בין נשים לגברים הם עצומים - 72% מהגברים לוקחים חלק בעולם התעסוקה, לעומת 53% מהנשים בלבד. אבל כעת, באופן מנותק מהמציאות, ועדה מיוחדת של משרד האוצר המליצה להעלות את גיל הפרישה של נשים מ-62 ל-67, כמו זה של גברים. במילים אחרות, האוצר רוצה לדון נשים מבוגרות לעוד חמש שנים של אבטלה. בשם מה ולשם מה? כדי לשמור על קופת הביטוח הלאומי, ובינתיים להגיש את החשבון לנשים בעשור השישי לחייהן?
עולם התעסוקה מלכתחילה אינו ידידותי לנשים כפי שהוא לגברים. הפערים בין נשים לגברים אינם רק נחלת הגילאים הבוגרים - הם מתחילים מתחילת ההסללה להשכלה וההכוונה להכשרות, מהחלוקה הסמויה למקצועות "גבריים" ו"נשיים". הבנייה זו היא תרבותית ועמוקה, והחלטות של ועדה חפוזה שקמה בעל כורחה לפני מספר חודשים לא יצליחו לשנות זאת.
למה משרד האוצר מתעסק בזה?
אבל משרד האוצר לא מתעניין בתהליכים חברתיים אלא במספרים יבשים, ולכן הוא מנסה להזריק סיליקון למספרים של שוק העבודה. זהו מהלך מסוכן - כשם שהבוטוקס נשחק לימים והקמטים מתגלים עמוקים יותר ולעיתים גם מכוערים יותר, כך יתפח על פנינו בזמן קצר העוני ההולך וגדל בקרב הנשים שנפלטו משוק העובדה לפני גיל הפרישה. האוצר מנסה לבצע שינוי במעטפת החיצונית של בעיה עמוקה ורבת שנים. זו התנהלות קלוקלת, שכיחה והרת אסון בציבוריות הישראלית.
אבל ככה זה בישראל. המדינה מפריטה את עצמה יום-יום ומאבדת את אזרחיה. החלטות רגישות ומקצועיות בנושאים שונים ניתנות לאנשי כספים, שרואים הכל דרך החור בגרוש. אין לצפות כי אנשי אוצר יבנו תוכניות לשוויון תעסוקתי, לקידום נשים למקצועות שהן מודרות מהן תרבותית, להעלאת השכר בהשוואה לגברים, לאופק קידום מקצועי ולהכשרה מקצועית מתאימה. בדיוק בשביל זה קיים משרד התמ"ת.
חוק שוויון הזדמנויות אינו מהטקסטים הנלמדים על ידי אנשי האוצר. התמודדות עם אפליה מגדרית בתעסוקה איננה רק משוואה מספרית אלא גם ובעיקר ערכית. עידוד תעסוקה רב-גילאית אינה מיומנות של האוצר. לכן יש להחזיר את נושא העובדות, העובדים והעבודה לטיפול משרד התמ"ת. העקרב תמיד נשאר עקרב - גם אם יבקש לחצות את הנהר על גב שוויון בתעסוקה, בסוף יעקוץ.
בשייטת זה לא היה קורה
העלאת גיל הפרישה אסור שתעמוד בפני עצמה. היא חייבת להישען על תוכניות מקצועיות, בהתאם למגוון ההשכלה ואינה יכולה לצאת לפועל מבלי שיעשה מחקר מעמיק ומספר התנסויות/פיילוטים מול מעסיקים שונים בתחומים שונים. רק כך מיצריים פתרונות עמידים ועמוקים שיתנו מענה מורכב ומגוון לאוכלוסיות שונות.
תארו לעצמכם שאנשי האוצר היו צריכים למצוא מענה חדש ללוחמי השייטת או 669. אני משערת כי במקרה של יחידות קרביות שעטורות הילה של בטחון המדינה וגבריות אמיצה, קבלת ההחלטות לא הייתה נעשית בתוך חודשים קצרים. האוצר ודאי היה טורח לחקור את הנושא לעומק, לתרגל על יבש (כלומר לבצע פיילוט), לבחון, ללמוד על ההתנסות ורק אחר כך לשקול בכובד ראש. כשמדובר בנשים מבוגרות, כנראה שאין לצפות ליחס כזה.
ככה לא בונים עבודה לנשים, ככה לא מקדמים שוויון, ככה לא מפתחים חברה הוגנת, ככה לא בונים בטחון וחוסן חברתי. טוב יעשה ראש הממשלה אם יימנע מהחלטה חפוזה בנושא כל כך רציני ומורכב, ויחתור לחברה ששומרת על כבודן, מעמדן ושכרן של הנשים.
רונית ארנפרוינד כהן היא מנהלת האגף לקידום מעמד האישה, ויצו