שרת הספורט לימור לבנת התקשרה אתמול (שלישי) כדי לדרוש לשלומו של שוער בית"ר ירושלים אריאל הרוש, שהותקף אתמול על ידי אוהדי הקבוצה. הרוש הפך לשנוא נפשם של אוהדי קבוצתו שלו, רק בשל העובדה שבירך על הבאת שחקנים צ'צ'נים ממוצא מוסלמי לקבוצה.

לבנת, פוליטיקאית מנוסה שיודעת את עבודתה היטב, גינתה את "הקבוצה הקיצונית" שירקה והשליכה חפצים אל עבר השוער (וכלפי שחקן נוסף, דריו פרננדז, כאשר בחלק מהדיווחים נמסר כי נזרקו גם אבנים) והגדירה את ההתפרעות כ"חרפה". השרה לא טרחה לציין כי לפני בואם לאימון היו האוהדים מעורבים בקטטה על רקע גזעני לכאורה. כמתאבן לפני ההצגה במתחם האימונים בית וגן ערכו אוהדי בית"ר ירושלים הפגנה מול מסעדת מקדונלד'ס בעיר בשל החלטת הרשת לא לפתוח סניף בהתנחלות אריאל. על הדרך הרביצו האוהדים לעובדים ערבים ששהו במקום. כי למה לא בעצם, הרי הם ערבים.

קשה להאשים את לבנת על שבחרה להשמיט את האירוע האגבי של האוהדים בדרך לאימון, שהפיגו את המתח של פגרת הקיץ בקצת מכות לערבים. המפגינים הוכיחו חוסן לאומי ועמדו על דעתם מול התאגיד הדורסני, בשם הגאווה הציונית הנרמסת. לא הוכח כי תקפו את אותם עובדים בשל ערביותם או רק עקב היותם עובדי מקדונלד'ס. גם צילומי הקטטה לא עונים על סימני השאלה.

מדובר בפוליטיקאית הגונה יחסית עם משנה ברורה שאפשר כמובן לא להסכים איתה אבל נאמנה לדרכה ולבוחריה. עם זאת, יש לצאת נגד לבנת על השימוש בקלישאת ה"קבוצה הקיצונית", אחותה החורגת של ה"קומץ". השימוש בקלישאות השגורות מאפשר לחברה, מנהיגיה ושומרי החוק שבה להמשיך ולהעלים עין עד האסון הבא.

גינוי ברור מאליו

גם אברהם לוי, מנהלה "המיתולוגי" לשעבר של בית"ר ירושלים, שעלה אמש לשידור ברשת ב', כדי להתראיין בעקבות האירועים האחרונים אצל מכורתו משכבר הימים. לוי טען כי בזמנו הקהל היה נפלא ותהליך ההקצנה חל לדבריו עקב פריחתו של ארגון "לה פמיליה", לבלוב שהתאפשר, כך רמז, בשל יחסו הסלחני של ארקדי גאידמק.

לוי צודק שלה פמיליה תרם להתדרדרות אך להאשים ארגון אוהדים שולי זה בלבד יהיה לעג לרש. איפה היה לוי כשקפטן הקבוצה לשעבר שר עם המוני האוהדים "אני שונא את כל הערבים"? לא ארגון לה פמיליה הוביל את השירה. קריאות "מוות לערבים" נשמעו ביציע טדי הרבה לפני הקמת הארגון ב-2005, יחד עם מאפיינים גזעניים נוספים.

ההיתממות של לוי ושל דומיו וההסתפקות באמירות לא מחייבות על קומץ כזה או אחר, במקום לטפל בתופעה באמצעים חינוכיים והסברתיים, הובילו למצב הנוכחי. מסרים עמומים וקריצות לא מחייבות לא עובדות על אותם נערים, שאינם טיפשים כלל, אלא משקפים את מה שהם רואים ומבינים: המציאות מראה להם שערבים הם סוג ב' במדינה, אז כך הם נוהגים, ובהקצנה.

המעשים הקיצוניים אינם מופיעה רק אצל אוהדי הכדורגל. אנו נתקלים בהם אחת לתקופה, באופן מחזורי, נשבעים לעשות מעשה, והופ, חוזר חלילה.

נסיוב הנגד לאותו ונדליזם הרסני אינו דיבורים בעלמא על קבוצה קיצונית כזאת או אחרת, מלמולים על עשב שוטה או אפילו גינוי מעשיהם הברור מאליו. הדרך לגרום לצעירים ללכת בדרך הישר היא להראות להם שכל אזרחי ישראל שווים, שערבים הם לא מפלצות וכי ניתן לקיים כאן חיים בשיתוף. הדרך לכך רצופה קשיים ומהמורות אך אינה אוטופית אלא ברת קיימא.

אנשי בית"ר בעבר ואברהם לוי ביניהם יכלו לפעול להבאת שחקן ערבי, מהלך שהיה מוריד מחיצות ומציג אמירה ברורה אל מול הגזענים. אך עדיין לא מאוחר לכך. ההנהלה הנוכחית של הקבוצה בראשותו של אלי טביב מחויבת לפעול בנושא ויש לעודד את טביב לעשות כן. תכנית בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים מיסודה של הקרן החדשה קוראת לכל הנוגעים בדבר, ביניהם משרד הספורט ובראשם ההתאחדות לכדורגל, להשפיע על מר טביב ללכת בדרך זאת.

מאידך גיסא ולטווח הארוך, יש להפעיל בבתי הספר תכניות להכרת האחר ועידוד השוויון, כדי למנוע הישנות של תופעות גזעניות בחברה הישראלית.

ליאור ליברובסקי הוא מרכז תכנית "בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים"