במדינת ישראל אף פעם לא משעמם. במדינה שבה כותרות שהיו מעטרות מהדורות חדשות ברחבי תבל במשך חודשים, נעלמות כלא היו בהפרשים של שעות בודדות – תמיד כדאי לצפות לבלתי אפשרי. ואף על פי כן, כמעט אף אחד לא צפה את המהלך הפוליטי המרתק שקרם עור וגידים רק לפני קצת יותר מ-24 שעות. אז על רקע הפצצה הפוליטית הזו, הגיע הזמן לניתוח מסודר של המרויחים והמפסידים העיקריים – בטווח הקצר והארוך כאחד.
בטווח הקצר, המרוויח הגדול ביותר ממשלת האחדות הוא כמובן שאול מופז. מלכתחילה היה זה צוות האסטרטגים של מופז שפנה למקורביו של ראש הממשלה במטרה לבחון את השטח ולבדוק את היתכנות המהלך. ממשלת האחדות שרבים היו חותמים עליה מייד אחרי בחירות 2009 (אז עוד בהנהגתה של ציפי לבני), מעניקה לשאול מופז את החמצן לו היה זקוק נואשות, ואת האפשרות להראות לציבור בפעם הראשונה בחייו כיצד יתנהל ליד שולחן הממשלה כיושב ראש מפלגה. בהתחשב בעובדה שנכון לעכשיו הבחירות הקרובות ייערכו רק בשלהי 2013, הרי שהתקופה הזו היא בדיוק מה שמופז היה זקוק לו.
אין ספק שמופז למד מניסיון העבר של ציפי לבני, שירשה את אולמרט אך לא מינפה את הניצחון בפריימריז לעמדת השפעה. לבני בחרה במודע שלא להעניק לש"ס את 400 מיליון השקלים (ש"ס דרשה מיליארד שקלים, לבני הייתה מוכנה לתת 600 מיליון בלבד) שעמדו בינה לבין ראשות הממשלה. ניתן להסכים עם ההחלטה וניתן לחלוק עליה, אך מבחינה פוליטית מדובר בהחלטה נפסדת – לאחר כהונה לא פשוטה כיושבת ראש האופוזיציה לבני ספגה תבוסה מידי מופז והתפטרה מהכנסת. האבסורד הוא שדווקא ממשלת האחדות של מופז ונתניהו עשויה להעניק ללבני את התמריץ לחזור לפעילות ציבורית ביתר שאת.
רציונל נוסף שעמד לנגד עיניו של מופז בבואו ליזום את המגעים מול נתניהו, היה הרצון למנוע את קרבות ההתשה בתוך קדימה לקראת הבחירות הקרובות. עם 28 חברי כנסת מכהנים ולא יותר מ-12 מנדטים בסקרים, הכל היה מוכן לקרב סכינים עקוב מדם. כעת, הכל נדחה בעוד שנה וחצי. באם יצליח מופז לשכנע את הציבור שהוא יכול להיות יותר משר ביטחון אלא מנהיג במשרה מלאה, הקולות שנשמעים נגדו כיום יהפכו בעוד שנה וחצי לזיכרון רחוק שיצדיק את הצעד. מופז היה צריך לשבור את הסטיגמה לפיה הוא לא מסוגל להנהיג מפלגה בישראל; אתמול הוא עשה את הצעד הראשון בדרך להגשמת המטרה הזו.
נתניהו יודע מה הוא עושה
וכעת לצלע השנייה של ההסכם. ניתן לחשוב שנתניהו הפסיד, משום שבמידה והבחירות היו נערכות בספטמבר הוא היה גורף ניצחון משכנע וקדנציה נוספת. לעומת זאת, בשנה וחצי שמפרידות עכשיו בינו לבין יום הדין בקלפי, עוד הרבה מים יכולים לעבור בנהר.
אבל סמכו על כך שנתניהו ידע בדיוק מה הוא עושה. לנגד עיניו עמדו שלושה מניעים עיקריים: ראשית, הנושאים שאותם מתיימר ראש הממשלה לקדם באמצעות השותפות עם קדימה אמורים להוציא את העוקץ ממפלגתו של יאיר לפיד. שיטת הממשל וחוק גיוס החובה לכל הם שני הנושאים שעליהם מבסס לפיד את הקיום הפוליטי שלו; התקדמות מצד הממשלה בלפחות אחד מהמישורים הללו תפגע אנושות במועמד החדש.
שנית, השותפות עם קדימה מעקרת את הביקורת שאותה היה אמור להשמיע מופז על נתניהו במהלך קמפיין הבחירות. מבחינתו של נתניהו, קדימה משולה לחיה פצועה שאם הייתה נאלצת ללכת לבחירות, הייתה ודאי שולפת את כל הארטילריה הכבדה, וכשמדובר ביוצאי ליכוד שמכירים את נתניהו מקרוב – המכה עלולה הייתה להיות קשה. כעת, הציבור יתקשה להתייחס ברצינות לביקורת שתשמיע קדימה על נתניהו בעוד כשנה וחצי.
ושלישית, אם הבחירות אכן ייערכו בנובמבר 2013, יהיה נתניהו ראש הממשלה הראשון מזה שני עשורים שהשלים קדנציה. במדינה שבה הבחירות נערכות אחת לשנתיים עד שלוש, מדובר בהישג של ממש שיאפשר לנתניהו להבהיר לציבור שלמרות הביקורות שהושמעו נגדו ולמרות המחאה החברתית שפרצה בתקופתו – הוא הצליח להשלים ארבע שנים בתפקיד. המסקנה שאותה הוא יבקש מהציבור להסיק היא "תנו לי עוד קדנציה כי רק אני יכול וזה בדיוק מה שהוכחתי" – ומבחינה טכנית הוא גם לא יהיה רחוק מהמציאות.
מכבים את הלפיד
ועכשיו למפסידים. על אף הנסיונות של לפיד לשדר עסקים כרגיל, הוא מבין כי הצעד של נתניהו ומופז עלול לפגוע משמעותית באג'נדה שבה תכנן להתמקד. לצדו, בטווח הקצר, נפגעת גם שלי יחימוביץ', שיכלה לגרוף כמעט בוודאות יותר מ-15 מנדטים בבחירות בספטמבר. כעת, יהיה עליה להיאזר בסבלנות כאשר באמתחתה כיושבת ראש האופוזיציה מעט יותר מ-20 חברי הכנסת (לרבות חברי הכנסת של הסיעות הערביות). ואף על פי כן, באם תצליח יחימוביץ' לנהל אופוזיציה קולנית (וזו לא שאלה של כמות אלא של נחישות) ולמצב את עצמה ככתובת הפוליטית של כל האזרחים אשר חשו מיאוס מהצעד לו התוודענו אתמול, סביר להניח שבטווח הארוך היא אף תזכה לתמורה גדולה יותר בטור המנדטים.
כעת, מבחנה של הממשלה ומעל הכל של קדימה כשותפה החדשה בממשלה, יהיה בהעברת שני המוקשים החוקתיים אליהם התחייבה: שוויון בנטל הגיוס ושינוי שיטת הממשל. מבחינה פוליטית הקואליציה יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. כיום זו כבר לא שאלה של הצבעות אי-אמון אלא של הנכונות לשנס מותניים, לנצל את ההזדמנות ולשנות סדרי עולם. אם תצליח, דרכה אל הארץ הפוליטית המובטחת סלולה. אם תיכשל – דרכה של קדימה אל תהום הנשייה של ההסטוריה סלולה גם כן.
יורי גנקין הוא יועץ מיתוג אישי ועסקי