בין המאבקים החשובים שעלו לדיון בשבועות האחרונים, הסתתרה לה מחאה פחות מיוחצנת אבל חשובה ואמיצה גם היא - המאבק לכיסוי והסתרה של הגוף הנשי. מי שהציתה את המחאה הפעם הייתה השחקנית ואושיית הרשת מאיה ורטהיימר, שפרסמה סטורי באינסטגרם בו מחתה נגד שיווק "פרובוקטיבי" של בגדי ים לבנות נוער. התמונה הפרובוקטיבית, שגרמה לה לצאת בקמפיין אותו כינתה "לא שותקת", היא של שלוש דוגמניות צעירות בבגדי ים עומדות על רקע הרים מדבריים, הטקטיקה הפרסומית הפרובוקטיבית המוכרת - לצלם את המוצר שאתה מוכר. אם אתם תוהים מדוע הקריאה הנושנה ל"צניעות" נשית הפכה פתאום אמיצה, אתם מוזמנים להציץ בעמוד האינסטגרם של ורטהיימר, ולספור כמה פעמים היא ותומכותיה מכנות את עצמן אמיצות.
אל ורטהיימר הצטרף בסוף השבוע עיתונאי "ישראל היום", ערן סויסה, שהגדיל לעשות ופרסם תמונה של שתי בחורות אנונימיות שצולמו ללא ידיעתן ברחוב מרכזי בתל אביב. הנשים צולמו מאחור, הן לא לבשו מכנסיים ורק חולצה ארוכה ותחתונים לא רחבים כיסו בקושי את ישבנן. חשוב לציין שרחוב בוגרשוב, בו צולמה התמונה, מוביל לחופים המרכזיים בעיר. מי שמכיר את האזור יכול להבין שלא מדובר בהצהרה אופנתית פרובוקטיבית, אלא שהן כנראה צולמו בדרכן חזרה מחוף הים.
סויסה כתב שקיבל את התמונה בקבוצה בוואטסאפ וממש נבהל. "הישבן של כולנו, גברים ונשים, נערים ונערות, לא אמור להיות חשוף באחד הרחובות המרכזיים בתל אביב בשום שעה ביום", הסביר. כמי שחי בתל אביב, אני יכול להעיד שיש לפחות יום אחד בשנה בו רחובות תל אביב מתמלאים באינספור ישבנים חשופים. סויסה, חבר גאה של הקהילה הגאה, כנראה לא הבין שהחוק שלו מבטל בפועל את מצעד הגאווה ואפשר להניח בקלות שאם מישהו מהברנז'ה היה מעז לכתוב טקסט כזה על תמונה ממצעד הגאווה, הוא כנראה לא היה מעודד את המעשה.
התמונה (שירדה לבקשת אחת מהמצולמות) מיד קושרה למחאתה של ורטהיימר בתוספת אזהרה: "הדרך מצילומי הקמפיין הפרובוקטיביים לאותן נערות שהולכות חצי ערומות היא קצרה מאוד, גרועה מאוד, והיינו צריכים שיעברו רק ארבעה ימים כדי להוכיח את זה. ואם כך, שלא נדע מה יהיה פה בעוד עשור". הוא לא הסביר מדוע הדרך הזאת גרועה מאוד, מדוע ישבן נשי זה דבר מבהיל שלא אמור להיות חשוף ברחוב. אבל הוא גם לא היה צריך - מאות של מגיבים, ובעיקר מגיבות, הסכימו איתו מיד. הייתי מניח שכל מי שמעיד על עצמו כליברל, לא יחשוש מעתיד בו גברים ונשים יוכלו להסתובב ברחוב באיזה לבוש שבא להם או להן, ללא חשש מביוש או הטרדה. אבל זאת כנראה אחת התכונות המדכדכות של הליברלים בישראל - כשזה לא נוגע לחירויות שלהם, הם נוטים להיות מאוד שמרנים.
כדי להתחיל לפרק את מפגן הצביעות הנוכחי, אנחנו צריכים קודם כל להסיר את מסכת הליברליות. אין שבב של פמיניזם או העצמה נשית בביוש של נשים חשופות. זהו לא אקט חשוב למען נשים, זאת בסך הכל התייצבות לצד כוחות ההדתה והדרת הגוף הנשי מהמרחב הציבורי, בדיוק אותם כוחות שהכניסו את מפלגת נועם ההומופובית לכנסת. כמו שותפיהם הדתיים, גם הם רואים גוף נשי ונבהלים נורא, בלי צורך להסביר מה כל כך מבהיל ודורש הסתרה. ואם הבעיה היא לא הגוף אלא המיניות, אז דווקא המחאה הזאת מקבעת את הגוף הנשי בהקשרים של מיניות אסורה. חוץ מזה, מה כל כך מפחיד במיניות?
אם צריך לבחור רק דבר פוגעני אחד בכל הסיפור הזה, זה ההחלטה לסמן נשים צעירות, ואת המיניות שלהן, כמשהו מבהיל, מסוכן אפילו, ועוד באריזה של מעשה פמיניסטי לטובת הנערות והדורות הבאים. מה שמבאס ברוח הדודתית ששוטפת שוב את השיח שלנו, היא שעברנו את הדיון הזה כבר כמה פעמים בשנים האחרונות, ובכל פעם שאנחנו חושבים שהתקדמנו, קופץ ה"אמיץ" התורן ומתנדב להחזיר אותנו אחורה. גם אם המטרה טובה, כשיש לך 350 אלף עוקבים כמו שלורטהיימר יש, את חייבת לעצמך להבין איך לדבר על נושאים מורכבים בצורה שלא פוגעת במטרה עצמה, אותה העצמה נשית שאני בטוח שורטהיימר באמת ובתמים פועלת בשמה.
האם משהו השתנה מאז סערת המכנסונים והדעה הלא פופולרית של קורין גדעון? האם הפרסומות הפכו מיניות ומסוכנות יותר מאז שמיה דגן "צנזרה" את תמונת החוטיני של עדן פינס? האם לא הבנתם כבר שכשהשמרן הפנימי שלכם קופץ להתנגד ל"מיניות פרובוקטיבית", הוא רק תורם לביוש נשים, כובל ומדיר את הגוף הנשי מהמרחב הציבורי, ופוגע במאבקי השחרור החשובים של הדורות הקודמים?