מאז שאני זוכר את עצמי, דרכי הייתה סלולה. כבן לשושלת צבאית בישראל - בין היתר אבא שכיהן בתפקידים בכירים ביותר בצה"ל, המשפחה שלי ראתה בי קודם כל לוחם.
כבר בגיל 4 רשמו אותי לחוג ג'ודו לילדים ומפה החיים שלי כספורטאי החלו להתגלגל. התקדמתי ב"סולם הדרגות", ניצחתי בתחרויות וקטפתי מדליות - וסביב גיל בר המצווה זכיתי בתואר אלוף הארץ.
את הברייקדאנס גיליתי כבר בפתח תקווה, העיר בה גרתי בילדותי, ואני מאמין ששם כבר העיניים שלי נדלקו מכל קפיצה וכל תנועה.בכל הפסקה מהאימונים בג׳ודו, בדרך לברזייה הייתי עובר ליד חדר קטן ומוזר, ורואה קבוצה של רקדני ברייקדאנס מתאמנים. זו הייתה פשוט התאהבות. עם זאת, מסגרות שונות של ג'ודו החלו להתעניין בי, ונראה שהכיוון הנכון היה להירשם לפנימייה בווינגייט ולהמשיך להתאמן באופן מקצועי.
אם לומר את האמת, הפנימייה הייתה כרטיס היציאה הראשון שלי מתוך הבועה אליה נולדתי, והדרך שלי לשנות כיוון בחיים. לא ידעתי אז שדווקא המסגרת שמאמנת אותי להיות קרבי ככל האפשר, תגרום לי בסופו של דבר להפוך לרקדן.
בלילות, כשכולם כבר הלכו לישון בפנימייה, הייתי קושר את חגורות הג'ודו ומשלשל אותם דרך החלון. הייתי מחליק למטה ובורח מהמקום ישר לתל אביב, שם התאמנו שעות על גבי שעות על הריקודים ואלמנטים חדשים של ברייקדאנס.
בסופו של דבר, בגיל 15 הבנתי שאני חייב להיות כן עם עצמי, לעזוב את הג'ודו ולהתמודד עם העולם. ידעתי שמדובר במהלך לא קל, וכמו שצפיתי, המשפחה שלי לקחה את העניין באופן לא פשוט. הם טענו במהלך השנים כי כמו כל אחד שבוחר לעסוק במקצוע חופשי, אני אשאר ללא עתיד, מקצוע או פרנסה. התחושה הייתה שאני נשאר לבד וחייב להוכיח את עצמי, וזה מה שבאמת קרה. לא כל כך מהר הסביבה קיבלה את המסלול שבחרתי, אך אני תמיד ידעתי שמשהו בוער בי, ואני רוצה להגיע להישגים שאינם קשורים לצה"ל או לג'ודו.
הריקוד הציל אותי
הברייקדאנס הפך להיות מהר מאוד המקום שלי בעולם. המקום בו אני מרגיש שאני ממצה את היכולות שלי, את האהבה שלי. בזכות הברייקדאנס פגשתי את האנשים המרתקים ביותר. חלקם צעירים כמוני, שחיפשו בכל דרך לשנות את חייהם. הברייקדאנס העניק להרבה מאתנו ביטחון עצמי, ויכולת להרגיש שייכים כי רבים לא הרגישו כאלה. מי מאתנו שהיה הולך עם הראש ברצפה ומחפש רק דרכים להעביר את הזמן בבית הספר, גילה עולם חדש, בו הוא כוכב. התפתחנו ביחד כקבוצה ולאט לאט הפכנו למשפחה.
הרצון שלי להוכיח למשפחה שאני אצליח, הפך אותי לאדם מחויב. נתתי את כל כולי לברייקדאנס, והברייקדאנס העניק לי בחזרה. התקדמתי למעלה בקצב מהיר, ניצחתי בתחרויות וזיכיתי בתואר אלוף אירופה. בני נוער החלו לראות בי מודל לחיקוי והתחלתי ללמד ולשפוט בתחרויות בינלאומיות. עזרתי לכך שישראל תהיה על המפה גם בעולם הברייקדאנס.
הריקוד הציל אותי. הוא נתן לי לתעל את האנרגיות למקומות טובים, במקום לאזורים בעייתיים שצעירים רבים נדחפים אליהם כאשר הם לא מרגישים שייכים. אני מאמין שסגנון הריקוד מתאים לארץ בגלל שהוא מאוד קרבי ומשלב אלמנטים, אנרגיה והרבה אגו וחוצפה ישראלית.
צעירים רבים מוצאים את מרכזי הברייקדאנס כבית, ומרגישים לראשונה בחייהם שהם יכולים להיות עצמם. חשוב שלא תטעו, הברייקדאנס הוא ספורט לכל דבר. האימונים האינטנסיביים, לצד הכושר שעליו אנו צריכים לשמור לא שונה אפילו במעט מענפי הספורט האחרים. אני מאמין שכל אחד יכול להפוך ללוחם בדרכו שלו באמצעות הריקוד, ולמצות הרבה יותר מעצמו בתוך הקהילה המדהימה הזו. אני מזמין את כולם לנסות.
אסף גורן, אלוף אירופה וכוכב TLV 4 ישפוט הערב באליפות הארץ בברייקדאנס אשר תתקיים בקניון רננים ביוזמת מנהלת פארק מסחר ותעשייה רעננה ופיוז'ן. הכניסה חופשית