אמש (רביעי) הודיע ראש הממשלה ובנימין נתניהו על מענק לכל אזרחי ישראל. על פי התוכנית הכלכלית, שנתקלה בהתנגדות עזה בקרב כל הגורמים במשרד האוצר וגם מנגיד בנק ישראל, כל אדם מעל גיל 18 יקבל כ-750 שקלים ומשפחות - בין 2,000 ל-3,000 שקלים על פי מספר הילדים, ללא קשר למצבן הכלכלי. המשמעות? רווק עשיר כמו עומר אדם יקבל סכום זהה לסטודנט שממלצר כדי לממן את התואר שלו ולא עובד כבר 4 חודשים. ההיגיון? לא באמת קיים.
לפי נתניהו, ההיגיון מאחורי התוכנית החדשה, שעלותה מוערכת בשישה מיליארד שקלים הוא "להניע את גלגלי הכלכלה המקומית", אמירה שמשדרת בעיקר ניתוק וחוסר הבנה של המצב. סביר להניח שהסכומים הנ"ל לא יספיקו לעזור לאנשים שלא הכניסו משכורת כבר ארבעה חודשים רצופים, וזקוקים לכסף הזה אנושות כדי לשלם שכר דירה, או כדי לקנות אוכל. במקרה הטוב הסכום יספק עוד טיפה אוויר לנשימה, ובמקרה הגרוע, הסכום יבלע ישירות באוברדראפט והם לא יצליחו ליהנות ממנו.
כשנשאל למה בעצם אזרחים שיש להם וכאלה שאין להם מקבלים את אותו הסכום, ענה נתניהו שבחינה של בקשות וקריטריונים תגרום לעיכוב בקבלת הכספים. על הנייר זה נכון, אבל ממי שטוען על עצמו שהוא מאמין בכלכלה חופשית וכבר אמר שישראל צריכה לאמץ את השיטה האמריקאית, הייתי מצפה לחשיבה קצת יותר מעמיקה או לתירוץ יותר טוב.
למי שלא מכיר, כחלק מתכנית הסיוע האמריקאית, הממשל נתן מענקים וערבויות מדינה להלוואות לעסקים. בדומה לישראל, העסקים נדרשים לעמוד במספר תנאים לקבלת הסיוע עם הבדל מהותי אחד – בשביל שאותם עסקים לא ימתינו תקופה ממושכת לכסף, את התנאים בודקים רטרואקטיבית – כלומר, מקבלים את הכסף תוך ימים ספורים ורק לאחר מספר חודשים בודקים אילו עסקים עמדו בקריטריונים.
בלי מאמץ מיוחד, היה אפשר לקרוא לאזרחים להגיש בקשה מהירה על פי קריטריונים מסוימים, להעביר את הכסף ורק בהמשך לבדוק אם אותם אזרחים אכן עמדו בקריטריונים. במצב כזה, מי שבאמת זקוק לכסף היה משקיע כמה דקות ומגיש בקשה למענק ומי שלא זכאי או לחלופין לא צריך את הכסף, לא היה משקיע את המאמץ בלהגיש את אותה הבקשה. במצב כזה, היה אפשר לתת סכום גבוה יותר לאלו שבאמת זקוקים לו ולא לזרוק כשישה מיליארד שקלים (על פי הערכות) על פופוליזם מהסוג הזול ביותר.
פתאום הימנים תומכים בתוכנית סוציאליסטית
אבל האמת היא, שנתניהו לא חיפש תוכנית כלכלית הגיונית או כזו שמטיבה את האזרחים. כמיטב המסורת הוא חושב על משהו אחד – הוא עצמו. כדי להשתיק את המחאות המתגברות, בחר נתניהו לתת לאזרחי ישראל דמי שתיקה, שלא נאמר שוחד, כדי שאלה לא ייצאו ויפגינו על מצבם הכלכלי ועל חוסר התפקוד המתמשך של הממשלה במשבר הקורונה שפוקד אותנו.
החלק העצוב באמת בכל הסיפור הוא לראות אנשי ימין שמגדירים את עצמם כאבירי הכלכלה החופשית, תומכים בתוכנית כלכלית סוציאליסטית, שהם בזים לה כשהיא מגיעה מאנשי שמאל כלכלי כמו עמיר פרץ. בשביל אותם "ימנים" משילות והערצת השליט חשובה יותר מאידאולוגיה.
למזלי הרב, אני עדיין מצליח לפרנס את עצמי בזמן הקורונה. כן, המשבר פגע גם בי, אבל אני לא רעב ללחם ויודע שיש אנשים שצריכים את ה-750 השקלים האלה יותר ממני. כמו רבים אחרים, אני אבחר לוותר על השוחד שנתניהו נותן לי ואעביר את הכסף לאלה שבאמת צריכים אותו. אם הממשלה לא דואגת לאזרחיה, אנחנו אלה שצריכים לגלות ערבות הדדית. וההפגנות? הן יישארו איתנו עד שהממשלה הנוכחית תתחיל לפעול למען אזרחיה ולא למען נתניהו והמשך שלטונו.