כשהחליטו הבריטים, בטיפשותם כי רבה, להפקיר את גורלם בידי מפלגת הלייבור – צנחה הממלכה לתהום כלכלית שנדמה היה שתשאב את האימפריה הגדולה לפשיטת רגל מבישה. זה מה שקורה שנותנים לוועדי עובדים כוח בידיים, לאיגודים המקצועיים לקבוע את המדיניות הכלכלית – אפילו במחיר של הזרמת הון תועפות לחברות כושלות שאבד עליהן הכלח והרלוונטיות שלהן נאבדה אי-שם במהלך מלחמת העולם השנייה.
כשהאומה הבריטית כולה נשאה תקוות אל המנהיגה הנחושה והאלגנטית ב-1979, נכנסה מרגרט תאצ'ר לרחוב דאונינג 10 והתחילה לעבוד. בריטניה חזרה להיות כלכלה חזקה ומשגשגת בתוך שנים ספורות וזאת בזכות הפרטת חברות שהולאמו ואגרוף ברזל שהנחית מכה ניצחת על ועדי העובדים והאיגודים המקצועיים שחזרו לממדיהם הטבעיים.
תאצ'ר הראתה לעולם כי אפשר גם אפשר לשבור את גבם של חסמי השגשוג הסוציאליסטים וגם לעקר אותם מהתרגיל הנבזי הידוע – שביתה (בריטניה בהנהגתה חיסלה כמעט טוטאלית את כדאיותה).
אשת הברזל לא דחפה את אפה לענייני חוץ לא לה ולמעט דעות יבשות לפה או לשם, דאגה בעיקר לשקם את מדינתה ולהחזיק לה את הברק והיוקרה שנעלמו והפכו לדהויים תחת שלטון הלייבור. על הפאונד שמרה ובמקביל הצטרפה לאיחוד האירופי שזה משהו כמו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
כמנהיגה חזקה ונחושה, טיפחה תאצ'ר את המפלגה השמרנית ומשכה בזכות חריצותה הרבה את שריה להישגים שהפכו אותם למנהיגים בולטים בעצמם. זה עלה לה ביוקר: ב-1990, הכריז מייקל הסלטיין, מבני טיפוחיה של ת'אצ'ר, על מועמדותו לראשות המפלגה וביקש להדיח מיידית את המנהיגה הוותיקה שנפגעה עמוקות מצעדו הבוגדני של הפוליטיקאי השאפתן. בהצבעה על הקדמת הפריימריז במפלגה, זכתה תאצ'ר לרוב ברור, אך לא מוחלט. זה היה הקש ששבר את גב הגמל: אשת הברזל נחלדה, התעייפה ולא היה לה את הכוח והרצון הנפשיים לעמוד בפני עוד מערכת בחירות – בדרך להתפטרותה. אך לפני שפינתה את מקומה, דאגה לנקום בהסלטיין ודחפה מאחורי הקלעים את ג'ון מייג'ור הצעיר לניצחון מזהיר בין צירי המפלגה שהפך אותו לממשיך דרכה.
אוכלי חינם
לכתה של ת'אצ'ר סיים תקופת זוהר בתולדות האומה הבריטית. אף ראש ממשלה לא נכנס לנעליה הגדולות וגם המלכה אליזבת' יודעת כי מותה של תאצ'ר הוא כמות הממלכה שהייתה רוצה מאוד לראות בעיניה.
ואי אפשר שלא להתייחס למנוולים הבזויים: אלו שיצאו מגלזגו ועד ליברפול, כדי לשמוח ביום תוגתה של האומה הבריטית. המדובר בסרחי עודפי השומן שבלשון המעטה היו עובדים גרועים שלא הפיקו מהם שום תועלת בזמנו ואשר ישבו אבן ריחיים על כלכלת מדינתם. טוב עשתה תאצ'ר שייבשה את ערי הפועלים שמעולם לא ידעו להעריך מהי מנהיגות גדולה והסתכלו רק על אכילת החינם של עצמם.
אומרים שראש הממשלה נתניהו הוא תלמיד של תאצ'ר. אין ספק כי ביבי תלמיד טוב, אך כדי להיות מצוין עליו לאזור אומץ ולא לפחד לייבש את ההסתדרות וסביבותיה, לבער אחת ולתמיד את שיירי הנגע המפא"יניקי ולהבריא סופית את כלכלת ישראל. בלי הסתדרות וועדי עובדים, תהיה לנו לא רק כלכלה בריאה וחזקה יותר – אלא כזו שתצעד קדימה ללא גבולות.
זו מורשת תאצ'ר – אותה חייב כל מנהיג שמרני בכל פינה בתבל – להגשים.