על רקע אינספור סימני השאלה שעלו מאסון דליפת הנפט הקשה מצינור קצא"א לפני כשבועיים לשמורת עין עברונה שבערבה, בג"ץ ידון מחר (יום שלישי) בעתירת תושבי הגולן כנגד קידוחי נפט חדשים המתוכננים ממזרח לכנרת. על רקע האסון בדרום והרגולציה הבעייתית שמציגים משרדי הממשלה בכל הנוגע לפיקוח ואכיפה על קידוחי גז ונפט בשטחי ישראל מתחילת העשור הנוכחי, מעלה מיזם קידוחי הנפט של חברת "אפק" בגולן שורת חששות סביבתיים חמורים שקשה לכל אזרח ישראלי שעיניו בראשו להקל בהם ראש.

אפק חיפושי נפט, חברה בקבוצת Genie Energy הבינלאומית, קיבלה שטח זיכיון בן 400 קמ"ר הכולל את כל שטח דרום רמת הגולן מהירמוך ועד קצרין ומאזור נחל משושים, זוויתן יהודיה, אל-על ועד מאות מטרים מהכנרת), לחיפוש נפט ועריכת 10 קידוחי נסיון במרחב הנ"ל. למיזם החדש מספר סיכונים סביבתיים פוטנציאליים חסרי תקדים לסביבה ולמשק המים בצפון הארץ. האחת נוגעת לתקלות אפשריות בקידוח ובהליך השאיבה עצמו, ובנזקי שיטת הפקת הנפט לסביבת רמת הגולן, הכנרת ולמי התהום שתחתם. השנייה נוגעת לצינורות הנפט שיעברו באזור ולסכנות הטמונות בהם.

כיוון שלא מדובר במלכודת נפט קונבנציונאלית, על מנת לזרז את יציאת הנפט מהשכבה יהיה צורך בהחדרת עשרות אלפי מ"ק של מים עם כימקלים שונים בלחץ רב, פעילות המכונה "פיצוח" (''Fracking) להמרצת זרימת הנפט לקידוח. הרכב כימיקלים זה מהווה סוד מסחרי של חברות הנפט. מאנליזות בסביבת קידוחים דומים בארה"ב נמצא כי המים היוצאים מהקידוחים משתנים ושיעור המליחיות שלהם הופך קרוב לזה של מי ים, עם ריכוז גבוה של מתכות כבדות ואיזוטופים רדיואקטיביים. את המים המזוהמים הנ"ל יהיה צורך לפנות מאתר הקידוח. האם אנו סומכים על היזמים ועל הרגולטור בישראל כי מים מזוהמים אלו לא ידלפו לנחלים למי התהום ולכנרת? 

גם אם יהיו הקידוחים בטוחים לחלוטין, את הנפט שיופק יהיה צורך להעביר בצינורות בתוך אגן ההיקוות של הכנרת. אין צורך להסביר ולפרט עד כמה חמור יהיה אירוע דליפה בסדר גודל דומה או קטן מזה שראינו החודש בעברונה, אם יתרחש ק"מ ספורים ממקור המים הטבעי השני בחשיבותו למדינת ישראל ואגם המים המתוקים היחידי שלנו.

הכנרת היא יותר ממקור מים

סיפור זיהום אפשרי של מי הכנרת ומי התהום בצפון אינו רק משבר אפשרי בסדר גודל שלא הכרנו במשק המים הישראלי, אלא גם משבר גיאופוליטי. הכנרת מהווה מקור מים חשוב גם לממלכת ירדן. ישראל מספקת כ-55 מליון מ"ק בשנה לירדן מהכנרת, וחתמה לפני כשנה על הסכם להגדלת כמות זו עד 100 מליון מ"ק, בתמורה למים שיועברו לישראל בדרום ממתקני ההתפלה המתוכננים לקום בעקבה. גם מי התהום המשותפים מצויים בסכנה. שכבת המטרה של שטח הזיכיון בגולן נמצאת כ-50 מטרים מעל מאגר מי תהום המשותף באזור זה לישראל וירדן (אקוויפר חבורת יהודה).

הסיפור אינו נגמר כאן. נחלי הגולן וחופי הכנרת הנם הרבה יותר ממקור מים, הם אזורי תיור והנופש הפופולאריים ביותר בישראל. בהפקה מסחרית תהפוך כל דרום רמת הגולן לאזור סמי-תעשייתי, על כל המשתמע מכך מבחינה נופית - תנועת משאיות כבדה, סלילת דרכים וזיהום אוויר. האם פגיעה באיכות החיים של התושבים באזור, בתשתיות, ובתיירות נלקחו בחשבון כאשר אושרה התוכנית? האם בדק הרגולטור את העדפתו של התייר הישראלי, כאשר הנוף הנשקף מהכנרת ישתנה לחלוטין?

הליך קבלת ההחלטות לאישור פרויקטי אנרגיה מרובי סיכונים דוגמת זה הנו לקוי ואינו לוקח בחשבון את האינטרס הציבורי הרחב ואת הנזקים הכלכליים האפשריים מאסונות סביבתיים אפשריים. מספיק להביט לא רק בעברונה, אלא גם בניסיון חברינו ברחבי העולם בפרויקטים כגון אלו ולהבין את היקף הנזקים האפשרי.

תתכבד מדינת ישראל ותעריך, כפי שלא עשתה עד היום, את הנזק הכלכלי הגלום בסיכונים הנ"ל. ידרוש משרד האנרגיה מהיזמים ערבונות לסכנות אלו ולכספים הנדרשים על-מנת לשקמם. אז יוכלו היזמים לשקול מחדש את החלטתם בתנאים המשקפים את מלוא הסכנות הגלומות.

על כתפי שופטי בג"צ תונח האחריות להורות לממשלת ישראל לדחות את המיזם, ודומים לו, עד יצירת מנגנון ראוי וקבלת החלטה מושכלת - האם אנו מעוניינים לקחת סיכון ליצירת נזק סביבתי פוטנציאלי כה גדול, עבור תועלת ציבורית כלכלית לא ברורה. אזרחי ישראל יעקבו בדאגה ויתהו לאיזה כיוון נוטה הממשלה – שמירה על האינטרס הציבורי, או קידום מיזמי אנרגיה אשר יועילו כלכלית רק למעטים.

ד"ר יובל ארבל הוא רכז תחום המים בארגון אקופיס – ידידי כדור הארץ