ושלא יספרו לי סיפורים: דרכה של מכבי זהה לחלוטין לזו של בית״ר ירושלים בתקופת גאידמק. גולדהאר בדומה לארקדי, השקיע הון בשנתו הראשונה בקבוצה, כשל, הפיק לקחים ולקח אליפות בעונה שלאחר מכן.
כולם מדברים על ג׳ורדי קרויף, אבל שוכחים שגם לבית״ר דווקא כן היה מנהל מקצועי וקראו לו גיורא שפיגל. זה נגמר בדאבל מדהים של שום אחרי עונת אליפות של יוסי מזרחי. מכבי לא תזכה בדאבל, מקסימום באליפות שניה ברציפות. אם ארקדי היה ממשיך לשפוך סכומים - בית״ר הייתה שוברת את שיא האליפויות הרצופות ומה שהמכביסטים צריכים לקוות זה שמיץ׳ ישאיר את הברז פתוח.
שיטה? דרך? אסטרטגיה?! הצחקתם אותי. מה שמביא אליפות וכנראה עוד אליפות למכבי זה הכסף שמביא את העומק בסגל שמביא לדומיננטיות טבעית. סוזה וקרויף לא היו מצליחים להביא את בני סכנין למשל, רחוק יותר ממרקו בלבול. לכן, הישגו של אלישע לוי בבאר שבע הוא עצום והאליפות בהחלט משימה אפשרית.
כדי לנצח את מכבי ולפתוח את הכל מחדש, חייבת באר שבע להאט את המשחק ולהכריח את סוזה ושחקניו לחשוב. אם יש נקודת תורפה במכבי תל אביב, זו חוסר הסבלנות. אבל גם תשעים דקות טובות מול מכבי אינן ערובה לשום דבר כל עוד ווינרים כמו ערן זהבי נמצאים על המגרש ואורבים לכל חצי הזדמנות. זו העת של אליניב ברדה ובוזגלו לקחת את הקבוצה על הגב. משחק קשוח שיוכרע באחד על אחד, יכול ללכת לכיוון של הדרומים.
אלישע לוי מיצה כמעט את מלוא הפוטנציאל מהסגל הלא מאוזן שלו. כמעט, כי על הספסל ממתין קובי דג׳אני - אחד הקשרים הטובים בארץ - שמשחקים כמו זה בבלומפילד תפורים בדיוק על המידה שלו, הניסיון שלו וקור הרוח המנהיגותי השקט שמאפיין אותו. דג׳אני טוב מהובר וחשוב מכך: עשוי להרגיע ולהעניק ביטחון לכישרונות כדוגמת גל אראל שיקבלו ספייס ללכת קדימה ולשבור את הלחץ של מכבי.
לכן, דג׳אני הוא המפתח ושובר השוויון שעשוי להכריע את מכבי מכיוון לא צפוי. האם מאמן העונה ישלוף את מי שעשוי לנצח לו את משחק העונה מהבוידם? אלוהים גדול.