בילדותי חזרו ואמרו לי כמה שאני יפה ונבונה. ובכל זאת, פעם בשנה (לפחות) תקפו אותי הפרעות אכילה. והנה גם היום, בטקס מלכות היופי, כבכל שנה, כל חלומותיי לא יתגשמו לנגד עיניי. אבל למה לי לקחת ללב? עדיף לקחת חבילת שוקולד טובה, להיקבר בספה ולצפות במה שכנראה לעולם כבר לא אהיה.
נכון, זה לא חינוכי להראות מודל יופי כוזב לאלפי ילדות קטנות. נכון, העיקר בך הוא התוכן, ולא השומה על הלחי. אבל תמיד כשאני צופה במלכות מהלכות בדקיקות על הבמה עולה בי השאלה - למה, אמא, למה לא שלחת אותי כשעוד הייתי צעירה ורזה לתחרות? מה זה קצת הקאות, הטרדות מיניות ושנאה עצמית לעומת בית בצהלה?
מי רצה שלום עולמי ולא קיבל?
כן, כל ילדה חוותה שלב בחייה בו רצתה להיות נסיכה. גם המכוערת והשמנה הזאת שאף פעם לא בחרו בה לשבע דקות בגן עדן, אפילו לא בתור שוערת, זאת שבהופעות הבלט של המתנ"ס שמו בשורה מאחור ובמקום טייץ לבשה שרוול שחור של אמה - גם היא חלמה להיות מורמת מעם. גם היא חלמה להתחתן עם נסיך או איזה בראד פיט, ולגרום לכל הבנות לקנא בה על שהצליחה לשמור על משקלה גם לאחר החתונה.
אמנם בארצנו אין נסיכות, אבל יש מלכות, ומלכת היופי היא אחת מהן (בל נשכח את מלכת החן, אהובת הקהל, הסגנית הראשונה וכן הלאה). שם על המרקע, נדמה כי האגדה הופכת למציאות. המלכה הנבחרת תחיה מעתה באושר ובמיוחד בעושר. הנסיך עם הפורשה הלבנה ושעון הרולס-רויס יבוא וייקח אותה לפנטהאוז שלו בראשל"צ, שם היא תייצג את המשפחה בכבוד, תביא שלום עולמי ותעשה כל בוקר פרנצ'. היא אמנם לא תבטיח את עתידה בתחום הכלכלה או הרפואה, אבל היא תבטיח כי לעולם לא תעשה כלים (בגלל הפרנצ').
איפה זה ואיפה האח הגדול
הבעיה אם כן אינה נעוצה במצג השווא אותו רואות עיניהן התמימות של ילדות בנות חמש, או עיניהן הלא כל כך תמימות כבר של ילדות בנות שתים עשרה. את התקף האנורקסיה הראשון הן יחטפו בכל מקרה, גם אם רק יעלעלו קלות במגזין כמו "לאישה", יצפו בפרסומות, או חלילה יצאו לרחוב.
הבעיה האמיתית היא שמלכות היופי, שתפקידן הוא לא להיות יפות מבפנים אלא דווקא מבחוץ, בדרך כלל רחוקות מזה. זאת אומרת, מלבד גזרה נאה אין ברובן שום דבר נאה או מושך. לעיתים נדמה שהמלהק הלך ברחוב, וכל מי שהייתה יותר גבוהה ממנו ונראתה שתוכל להחזיק מספר שבועות רק על דיאט קולה ומסטיק (ללא סוכר), לוהקה לתחרות.
ובכלל, האם היום בעידן הריאליטי רווי הריגושים, בו רק השבוע הכתרנו את ג'קי כמלך המדענות ואת ליהי כנסיכת האקסייטד, באמת מעניין למישהו את השימי מי תהיה המלכה האם? וגם אם כן מעניין מי תירש את המלכה הקודמת, אותה אף אחד כבר לא זוכר, האם נצליח לשרוד את המשדר רווי ההליכות על המסלול, בליווי פלייבק מלא של דודו אהרון?
מוסר השכל – אמא, תעשי לי סנדוויץ' (עדיף עם מיונז)
מלכת יופי כנראה שכבר לא אהיה. נידונתי לפני כל קיץ לנסות לחיות על סלט ולהישבר בפיתה הראשונה שתתגלה בפניי. בעלי אינו וגם לא יהיה לבראד פיט וגם את החניה שלנו לא ימלא בג'יפ ריחני. אם כן, כל שנותר לי לעשות הוא לשבת על הספה כשלצידי רק החתול, להכין הר של פופקורן בסיר (כי זה פחות משמין מזה של המיקרו) ולנסות לצלוח את המשדר המלכותי. בסופו של דבר, קצת פנטזיה לא הזיקה לאף אחד וגם ככה אין שום דבר אחר לראות.
לסיכום, בנות יקרות - טוב סנדוויץ' עם חסה ונקניק ביד מול הטלוויזיה, מנעלי עקב עשרה סנטימטר על הבמה.