שלום לך, יעל ברון. דמייני שאת מתעוררת בשבת בבוקר, מכינה כוס קפה ונכנסת לפייסבוק – כשלפתע את נתקלת בכתבה המערערת על עצם הקיום של היותך מאמנת אישית. אם להיות יותר ספציפיים, דמייני שאת קוראת את המילים הבאות:
"יעל, את לא מאמנת אישית. אדם שמייעצת לאדם אחר בנושא מסוים היא יועצת לאותו נושא, או יועצת עסקית, או יועצת שיווקית, או יועצת מיתוגית, תבחרי הגדרה. מאמנת אישית? אין דבר כזה – זה שקר. זו הגדרה שמאפשרת לאנשים חסרי מקצוע אמיתי לשים על עצמם תווית של מקצוע קיים ולהתקדם בו. ככה בעצם יצרו לעצמם כל אותם מאמנים אישיים תחום שלא קיים באמת והם יכולים לגבות כסף ללא הכשרה וללא בקרה מתאימה."
מעניין אותי מאוד איך את מרגשה עכשיו. זה פשוט שאני קראתי בשבת בבוקר פסקה מאוד דומה שנכתבה על ידך. כך כתבת:
"דניאלה, את לא סטרייטית. אישה שמאוהבת באישה אהבה מינית ורומנטית היא לסבית, כך גם גבר. ביסקסואל? אין דבר כזה - זה שקר. זו הגדרה שמאפשרת את שתי הדרכים מבלי שאשים על עצמי תווית ואשתייך לקהילה. אדם שנמשך לבן מינו ואף מתאהב בו, אינו סטרייט."
אני יכול לספר לך איך אני הרגשתי: חרא. הרגשתי שמוחקים אותי, ותהיתי מי זאת היעל הזאת שמרשה לעצמה לייעץ ככה. במקום להגיד לדניאלה שיכול להיות שהיא פשוט ביסקסואלית שנמצאת כרגע בזוגיות עם אישה, שזה בסדר והכי חשוב זה שהיא מאושרת – את הפכת לה את הבטן. יותר נכון, הפכת למאות קוראות וקוראים ביסקסואלים את הבטן. למה זה כל כך בלתי נתפס או לא אמין שאנחנו נמשכים ליותר ממגדר אחד? מי את שתערערי על זה? אולי כדאי שתשמעי אותנו, שתדעי שאנחנו קיימים וקיימות ושהדברים שלך פגעו – אני בטוח שתלמדי מזה משהו. הנה, לדוגמא, מקבץ חברים וחברות ביסקסואלים, שבחרו לפנות אלייך באופן אישי.
שירי אייזנר
להצהרות מהסוג הזה יש השלכות הרסניות על בריאות הנפש של ביסקסואליות וביסקסואלים - ובייחוד על נוער ביסקסואלי; הכחשת הזהות שלנו משדרת מסר חד משמעי לפיו הקיום שלנו אינו לגיטימי, שאנחנו פגומות ופגומים באופן מהותי ושעלינו לחדול מלהתקיים (שהרי, "אין דבר כזה ביסקסואליות"). בהמשך לכך, לא מפתיע שבמחקרים שנערכו בשנים האחרונות בארה"ב, עלה כי ביסקסואליות/ים נמצאים בסיכון גבוה יותר לחוות דכאון, מחשבות אובדניות ובידוד חברתי מאשר הטרוסקסואלים, הומואים ולסביות. כמי שמגיעה מתחום בריאות הנפש ואמונה על שיפור איכות החיים של א/נשים, אני מוצאת את האמירה שלך חמורה במיוחד.
אופיר קמינקובסקי
אני מבין שאת חושבת שיש קהל גדול של מגיבים המכחישים את היותם סטרייטים/הומואים/לסביות (מחקי את הזהות המיותרת) ומוציאים על האמת הזכה שלך קיטונות של זעם. לסטרייטים יש את כל ההצדקה מהעולם לחשוב שהסדר המונוסקסואליסטי שהם בונים לעצמם בראש מהווה את הדרך והיחידה, ולכן אני מבין איך איך זה מרגיש לך כל כך נכון בראש ובלב.
אבל אם רק היית יודעת כמה צער ובלבול דעות כמו שלך גורמות לאנשים, אני לא בטוח שהיית נותנת להן שופר. המיניות של רובנו ככולנו אינה בינארית ואחידה; משיכה לאינדיבידואלים ממגדרים שונים היא חוויה שרובנו עוברות ועוברים. התפיסה שאת עומדת מאחוריה, לפיה כולנו נמשכים בבסינו למגדר אחד בלבד, ושכל גילוי של משיכה למגדר אחר היא תוצאה של הדחקה, סטייה או הכחשה – היא בדיוק מה שגורם לרובנו להרגיש שהמשיכה המורכבת שלנו לסוגים שונים של א/נשים היא בבחינת פגם.
אני מעולם לא הפסקתי להמשך לאנשים ממגדרים שונים – גם כשהייתי במערכות יחסים עם אינדיבידואל ממגדר ספציפי. הבי-פוביה שאנשים כמותך מרשים לעצמם לבטא גרמה לי בלבול ועצב גדול במשך שנים רבות בחיי. דעי, יעל, שכמו ההומופביה – גם הביפוביה הורגת. עשית נזק בכתיבה שלך שאני לא משוכנע שאת מבינה את היקפו. אני מצפה ממך לכתוב התנצלות ברורה, ולפנות באופן אישי לדניאלה, שפנתה אלייך בתמימותה. הדעות שהבעת הן כאלו שצריכות להיות עמוק בארון – ולבסוף גם להעלם מן העולם.
יעל נודלמן
הכל בטור של יעל ברון כל כך פשטני, ומתעלם מהעובדה שהעולם אינו שחור ולבן. אחת הסיבות העיקריות שחשוב לי כל כך לצעוק ולהדגיש בכל הזדמנות את היותי ביסקסואלית היא כי יש להגדרה הזו משמעות פוליטית ומאוד חשובה בעיניי; הכי קל לחצוץ בין שחור ללבן, בין נכון ללא נכון, בין נורמטיבי ללא נורמטיבי. אבל אני לא רוצה לבחור בדרך הקלה – היא לא נכונה, מוחקת מורכבויות ובעיקר עושה המון נזק. אני רוצה לאתגר את הסביבה, ולגרום לאנשים לצאת מהמקום הנוח והברור – שכן ברגע שיוצאים ממנו, יש הרבה יותר מקום למושגים כמו חופש ואמת.
סתיו ברזילי
עצת האחיתופל של הגברת ברון החזירה אותי עשר שנים אחורה, לחוויה שלי כנערה מבולבלת שלא ידעה להתמודד עם הזהות הביסקסואלית שלה – בדיוק בגלל רעיונות חשוכים כמו אלה. הייתי רוצה לראות כמה שפחות נבני נוער שננחשפים לחוויה דומה, ועל כן הגיע הזמן לעקור מן השורש את התפישה המיושנת לפיה מיניות היא דיכוטומית; זה צריך להתחיל בלמנוע מתן במה לאמירות מזיקות ומבטלות – בוודאי כשהן עוטות הסוואה של סיוע, ועל אחת כמה וכמה כשהן נכתבות באמתלה של עצה מפי אשת מקצוע.
הקהילה הגאה בישראל - ובתוכה הקהילה הביסקסואלית, שיש להבהיר כי היא חלק בלתי נפרד ממנה – עברה שבוע קשה, עצוב וטעון. טקסטים כמו זה של גברת ברון, בעיקר בתזמון כזה, זורים מלח על פצעים פתוחים וכואבים.
רוני טל
אולי זה לא בתודעה שלך, יעל, אבל קיימת קהילה ביסקסואלית, ואנחנו חושבות וחושבים שאת עושה נזק גדול עם הבורות שאת מפיצה במאמר שלך. זה לגיטימי להיות ביסקסואל - אפשר להמשך ליותר ממגדר אחד וזה לא נקרא "לשבת על הגדר". אם מישהי מרגישה משיכה לשני מגדרים, כדאי שתדע שיש אפשרות לצאת מהארון הביסקסואלי ולחיות בהרמוניה עם המשיכה הזו. בהרמוניה מוגבלת זאת אומרת – כי מדי פעם צצים מאמרים כמו שלך, המבטלים את הקיום שלנו.
איתמר שפירא
זה לא ייאמן עד כמה הטענה שאנחנו לא קיימים או קיימות היא סטנדרטית ומתישה. נמאס – הגיע הזמן להתקדם למאה ה-21.
עדכון: בינתיים ראינו שהכתבה תוקנה במעט. ישר כח יעל, באמת. עם זאת, הציטוט הפוגעני ההוא הוסר אמנם, אך במקומו ציטוט בעייתי אחר. נראה שאת מתחילה להתבלבל מההגדרות והעצות שלך, וחבל - המלצתנו היא שתסירי את הכתבה לחלוטין ותתחילי ללמוד באמת על קהילת הלהט"ב.
שלך,
טוקבקיסטיות וטוקביקיסטים ביסקסואליים (אנחנו קיימים וקיימות, באמת באמת).