יש סיכוי גבוה ששמעתם על כך שאיש העסקים אילן בן דב תורם כספים לטובת מרפאות שיניים לילדים עניים. שמעתם על זה משום שעיתונאים וצוותי צילום, בחסותה של מערכת יחסי ציבור משומנת, הוזמנו לצלם את פתיחתה של אחת המרפאות, ובן דב הנדבן רואיין על כך בהרחבה ובפרגון רב. צדקה היא מצווה גדולה, והיא מצווה גדולה במיוחד כשהיא נעשית באופן של מתן בסתר. ובכן, מתן בסתר זה כבר לא, אלא ההיפך הגמור מזה.
אפילו הבת שלי מבינה את זה – כשהיא הייתה ממש קטנה, חברה סיפרה לה שהוריה תרמו כסף למטרה כלשהי. הבת שלי אמרה לה: "עכשיו כשאמרת את זה ביטלת את התרומה, כי תרומה זה לתת משהו בלי לקבל כלום בחזרה, ובזה שהתפארת בזה כבר קיבלת משהו. עכשיו ההורים שלך יצטרכו לתרום שוב, בלי שתספרי".
נכון, הבת שלי קצת החמירה עם חברתה. אני חושבת שאפשר בהחלט לברך גם על מתן בפומבי, ובלבד שיסייע לזולת וניתן מכיסו של הנותן. אמנם יש כאן, לפי הרמב"ם, מעלה פחותה ממתן בסתר, אבל ניחא. אלא שהתרומות שבן דב נותן הן כלל לא מכיסו. הן מהכיס שלכם. וזו כבר בעיה. הנה דוגמא קלאסית, מהשבוע האחרון, שיש בה כדי לשפוך אור על האופן המקומם שבו המעשה היפה, הפשוט והנאצל של תרומה, מתעוות והופך להיות ציני.
הדירקטוריון של חברת סקיילקס (הבת של סאני והאמא של פרטנר, אם לנסות לפשט את פירמידת השליטה) החליט לאחרונה להעביר תשעה מיליון שקלים לצרכי תרומות לחברת לוטוס, שהוקמה לצרכי צדקה. סקיילקס היא חברה ציבורית שרוב מניותיה נמצאות בידי הציבור באמצעות חסכונותיו, ומקצתן בידי בעל השליטה אילן בן דב. בצירוף מקרים מעניין, גם לוטוס הפרטית היא בשליטת אילן בן דב. את הרוב המכריע של הכסף הזה, שייזקף בסופו של יום לטובת נדבנותו של בן דב, מממנים למעשה הפנסיונרים והחוסכים הקטנים - בלי קרדיט, בלי תהילה, ובעיקר בלי שישאלו אותם אם הם רוצים.
סקיילקס כבר העבירה ללוטוס בעבר 4.9 מיליון שקלים, כך שבמצטבר היא הזרימה כספי ציבור בשיעור של קרוב ל-14 מיליון שקלים לחברה פרטית של בעל השליטה. כל זה קרה בלי שמישהו יעשה את תפקידו ויבחן את טובתה של סקיילקס ואת טובת משקיעיה. סתם עסקה שנעשתה מעל ראשי החוסכים ועל חשבונם, בדרכים תמוהות ולא תקינות, וכדי להאדיר את שמו של אילן בן דב כנדבן, שעה שכספי הנדבנות באים בכלל מכיסו של הציבור.
מושך דיבידנד ומפטר עובדים
אישור העסקה מעלה שאלות בדבר שיקול הדעת שהפעיל הדירקטוריון, שטובת החברה, ולא טובתו של בעל שליטה אחד אמורה לעמוד לנגד עיניו. בישראל יש שפע של מפעלים חברתיים נפלאים אשר הדירקטוריון יכול להחליט לתרום להם מבלי להיקלע לניגוד עניינים כה בוטה. מטריד אף להיווכח שדירקטוריון סקיילקס מתהדר באישור העסקה בשם "האחריות החברתית". אחריות צריכה להתבטא בראש ובראשונה בדאגה יום יומית לרווחת ציבור המשקיעים ולרווחת העובדים המועסקים בחברה, לא בהאדרת שמו של בעל השליטה.
תחושת אי-הנוחות רק מתגברת כאשר נזכרים איך רק לפני כשנה משכה סקיילקס דיבידנד בסך 1.4 מיליארד ש"ח מחברת "פרטנר" כדי לממן את השתלטותו של בן דב על חברת הסלולר. משיכת הדיבידנד ההיא אף לוותה בפיטוריהם של 120 עובדים ופגעה בדירוגה של "פרטנר" עקב חשש ליציבותה הפיננסית. לפני שיוצאים בהכרזות על "אחריות חברתית", מוטב היה לסקיילקס לערוך חשבון נפש בדבר התנהלותה מול העובדים והמשקיעים.
אם בן דב מעוניין לתרום לקהילה, שיתכבד ויתרום מכיסו הפרטי ולא על חשבון החברה הציבוריות שבשליטתו. כך עושים גדולי הנדבנים בעולם, ובראשם וורן באפט וביל גייטס, שתורמים הון תועפות ואחוזים ניכרים מהונם הפרטי. אצלנו, לעומתם, פיתחו בעלי ההון שיטות סיבוביות לתרומה, ובלבד שזו לא תהיה על חשבונם, אלא על חשבוננו.
אז תן לנו, אילן, להחליט בעצמנו האם, למה ולמי אנחנו תורמים, ותן לנו את החירות לעשות זאת בסתר, כמו שלימדו אותנו לפני שהעניינים השתבשו.