משהו רע קורה בבאר שבע בשנתיים האחרונות. צעירים, חלקם עבריינים, מהמגזר הבדואי עושים בעיר ככל העולה על רוחם. בשנתיים האחרונות mako הוא כלי התקשורת היחיד שמסקר באופן קבוע את ההפקרות ברחובות העיר. זה התחיל מנהיגה פרועה, המשיך בגביית דמי חסות, הטרדות מיניות כבדרך קבע נגד נשות העיר וכמובן גם אלימות שגרתית שכוללת מכות, יריות, דקירות וכו׳.
באר שבע לא לבד, גם היישובים מסביב, יהודים ובדואים כאחד, יודעים היטב מי הבוס של הנגב. הירי הבלתי פוסק לעבר בתי התושבים ביישובים עומר וכרמית כבר הפך לשגרה, והתושבים במקום כבר התייאשו מלדווח למשטרה על כל חור שנגרם מירי כדורים בקיר המרפסת שלהם.
רק כדי לסבר את האוזן - בכל תחנת משטרת באר שבע יש כ-300 שוטרים בלבד שעובדים במשמרות. בלילות פועלות בקושי שמונה ניידות. כלומר, זמן התגובה לרוב הוא ממושך מאוד מה שמאפשר לאותם עבריינים לברוח ולהיעלם. תוסיפו לזה נתון עגום שהעיר לא מרושתת כולה במצלמות אבטחה אלא רק בצמתים המרכזיים, אין מוקד אבטחה שעוקב אחר הנעשה ברחובות העיר ותקבלו אפס סיכויים לתפוס את העבריינים בזמן אמת.
לכן, לקחו כמה מתושבות העיר את היוזמה לידיהן והחליטו לדאוג לעצמן ולא לסמוך על המשטרה כפי שדיווחנו לפני כשבועיים. במקביל, לראשונה נסדקה תדמיתו של ראש העיר האהוב רובי דנילוביץ׳, שלפי שעה לא מצליח לספק תשובות לדבר הבסיסי שלא קיים בעיר שלו – ביטחון אישי.
הנה סיפור מהימים האחרונים שממחיש את המצב בעיר של רוביק: סימה אזולאי, תושבת העיר, פרסמה שלשום פוסט על אירוע מפחיד אליו נקלעה בצומת ביג, צומת מוכר ומרכזי בעיר. "לפני כשעה נוסעת בדרך לביג ופתאום ברמזור שומעת צרור יריות. מסתכלת קדימה ורואה ששני רוכבים שנוסעים לפניי מזגזגים. מסתכלת טוב ופתאום קולטת שמהרכב השמאלי שלוף נשק ארוך כלפי הרכב הימני ושניהם מתחילים לנסוע בטירוף", תיארה אזולאי.
היא התקשרה למוקד 100 ובמקום לשלוח ניידת למקום התחילו לתשאל אותה במשך דקות ארוכות עד שהיורים כבר עזבו את המקום. היא סיפרה איך אחרי שמונה דקות התקשר אליה שוטר ושאל אותה שוב איפה היא נמצאת. היא נמצאת באותו מקום, היורים כבר מזמן נמצאים בדרכם לגבות דמי חסות מאיזה מוסכניק מסכן או לשדוד פיצוציה בתחנת דלק מקומית. למשטרה אין ניידות, אין שוטרים ברחובות אז השוטרים מבלבלים את השכל לאזרחית שדיווחה על אירוע חמור במקום להגיע למקום.
באותו היום באותו ביג, צעירה סיימה להתאמן בחדר כושר וכאשר יצאה למכונית כלי רכב של צעירים בדואים חסמו את דרכה. היא חששה לחייה, גופה רעד אבל שוטר אחד לא היה בסביבה.
אז מה עושים במשטרה? מבצעי יחסי ציבור מתוקשרים בליווי עיתונאים בכירים שהוזמנו על ידי קצינים בכירים מאוד כדי להראות להם כיצד יחידות המשטרה פושטות על יישובים בדואים ותופסים כמה כלי נשק ועשרות עצורים, שרובם ישוחררו על ידי בתי המשפט.
המבצעים המיוחצנים הללו הם בדיחה עצובה. תושבי באר שבע בסך הכל רוצים את המוצר הבסיסי והראשון שכל ישראלי מקבל בעירו – ביטחון אישי. רוצים שוטרים ברחובות שיגיבו בזמן אמת ומהר ולא כתבות יחסי ציבור על פעילות המשטרה. לא לשלוח מאות שוטרים ליישוב בדואי כי המפכ״ל בדיוק מסייר בעיר עם צוות טלוויזיה. צריך לפעול כל יום, כל לילה. אחת הערים הגדולות בישראל נכבשה ו-300 שוטרים לא יעזרו כדי לשחרר אותה. צריך 1,000, 2,000 ומצידי גם 5,000 כדי שכל אמא תדע שהבת שלה יכולה ללכת בשקט לבלות בקניון או במועדון גם אחרי השקיעה.
באר שבע לא לבד, גם היישובים מסביב, יהודים ובדואים כאחד, יודעים היטב מי הבוס של הנגב. הירי הבלתי פוסק לעבר בתי התושבים ביישובים עומר וכרמית כבר הפך לשגרה, והתושבים במקום כבר התייאשו מלדווח למשטרה על כל חור שנגרם מירי כדורים בקיר המרפסת שלהם.
רק כדי לסבר את האוזן - בכל תחנת משטרת באר שבע יש כ-300 שוטרים בלבד שעובדים במשמרות. בלילות פועלות בקושי שמונה ניידות. כלומר, זמן התגובה לרוב הוא ממושך מאוד מה שמאפשר לאותם עבריינים לברוח ולהיעלם. תוסיפו לזה נתון עגום שהעיר לא מרושתת כולה במצלמות אבטחה אלא רק בצמתים המרכזיים, אין מוקד אבטחה שעוקב אחר הנעשה ברחובות העיר ותקבלו אפס סיכויים לתפוס את העבריינים בזמן אמת.
לכן, לקחו כמה מתושבות העיר את היוזמה לידיהן והחליטו לדאוג לעצמן ולא לסמוך על המשטרה כפי שדיווחנו לפני כשבועיים. במקביל, לראשונה נסדקה תדמיתו של ראש העיר האהוב רובי דנילוביץ׳, שלפי שעה לא מצליח לספק תשובות לדבר הבסיסי שלא קיים בעיר שלו – ביטחון אישי.
הנה סיפור מהימים האחרונים שממחיש את המצב בעיר של רוביק: סימה אזולאי, תושבת העיר, פרסמה שלשום פוסט על אירוע מפחיד אליו נקלעה בצומת ביג, צומת מוכר ומרכזי בעיר. "לפני כשעה נוסעת בדרך לביג ופתאום ברמזור שומעת צרור יריות. מסתכלת קדימה ורואה ששני רוכבים שנוסעים לפניי מזגזגים. מסתכלת טוב ופתאום קולטת שמהרכב השמאלי שלוף נשק ארוך כלפי הרכב הימני ושניהם מתחילים לנסוע בטירוף", תיארה אזולאי.
היא התקשרה למוקד 100 ובמקום לשלוח ניידת למקום התחילו לתשאל אותה במשך דקות ארוכות עד שהיורים כבר עזבו את המקום. היא סיפרה איך אחרי שמונה דקות התקשר אליה שוטר ושאל אותה שוב איפה היא נמצאת. היא נמצאת באותו מקום, היורים כבר מזמן נמצאים בדרכם לגבות דמי חסות מאיזה מוסכניק מסכן או לשדוד פיצוציה בתחנת דלק מקומית. למשטרה אין ניידות, אין שוטרים ברחובות אז השוטרים מבלבלים את השכל לאזרחית שדיווחה על אירוע חמור במקום להגיע למקום.
באותו היום באותו ביג, צעירה סיימה להתאמן בחדר כושר וכאשר יצאה למכונית כלי רכב של צעירים בדואים חסמו את דרכה. היא חששה לחייה, גופה רעד אבל שוטר אחד לא היה בסביבה.
אז מה עושים במשטרה? מבצעי יחסי ציבור מתוקשרים בליווי עיתונאים בכירים שהוזמנו על ידי קצינים בכירים מאוד כדי להראות להם כיצד יחידות המשטרה פושטות על יישובים בדואים ותופסים כמה כלי נשק ועשרות עצורים, שרובם ישוחררו על ידי בתי המשפט.
המבצעים המיוחצנים הללו הם בדיחה עצובה. תושבי באר שבע בסך הכל רוצים את המוצר הבסיסי והראשון שכל ישראלי מקבל בעירו – ביטחון אישי. רוצים שוטרים ברחובות שיגיבו בזמן אמת ומהר ולא כתבות יחסי ציבור על פעילות המשטרה. לא לשלוח מאות שוטרים ליישוב בדואי כי המפכ״ל בדיוק מסייר בעיר עם צוות טלוויזיה. צריך לפעול כל יום, כל לילה. אחת הערים הגדולות בישראל נכבשה ו-300 שוטרים לא יעזרו כדי לשחרר אותה. צריך 1,000, 2,000 ומצידי גם 5,000 כדי שכל אמא תדע שהבת שלה יכולה ללכת בשקט לבלות בקניון או במועדון גם אחרי השקיעה.
ממשטרת ישראל נמסר: המשטרה מנהלת כל העת מאבק נחוש ובלתי מתפשר בפשיעה על כל היבטיה, ובפרט במחוללי הפשיעה, הבריונות והאלימות. באזור הדרום פועלות מגוון יחידות, כוחות ואמצעים משטרתיים למיגור ומאבק בפשיעה. בתוך כך, כל תלונה או דיווח המתקבלים במשטרה ומעלים חשד לביצוע עבירה פלילית מטופלים מיד, ביסודיות ובמקצועיות, זאת במטרה לסכל ולחקור מקרי פשיעה ולמצות את הדין עם העבריינים בכל הכלים והאמצעים שיש ברשות המשטרה כחוק.