כשנחקק חוק צער בעלי-חיים ב-1994, הוטלה על משרד החקלאות האחריות להתקין תקנות ליישום החוק בתחומים השונים שבהם נפגעים בעלי-חיים בידי אדם. עשרים שנה מאוחר יותר, משרד החקלאות עדיין לא קבע תקנות בחלק גדול מהתחומים בהם מנוצלים בעלי-חיים – והתקנות שכן טרח להתקין, הן לעתים קרובות בעלות ערך מועט מאוד. ארגונים להגנת בעלי-חיים מוחים מזה שנים על הטיפול הלקוי של משרד החקלאות באחריות שהוטלה עליו, וקוראים להוציא את הסמכויות על החוק מידי משרד החקלאות ולהעביר אותן לידי המשרד להגנת הסביבה. כעת מצטרף לביקורת נגד משרד החקלאות גם דו"ח מבקר המדינה החדש, שהתפרסם אתמול.
"אף על פי שחוק צער בעלי חיים נחקק בשנת 1994, בשנת 2013 עדיין לא הוסדרו כללים מחייבים הנוגעים להיבטים חשובים הקשורים אליו, ובהם השטח המזערי שיש להקצות לתרנגולות מטילות בכלובים, כדי לשמור על רווחתן, והנחיות שיחייבו את עובדי בתי המטבחיים בנושא צער בעלי חיים; העבודה הנוגעת להתקנת תקנות להמתת אפרוחים בדרך שתקל את סבלם עדיין נמשכת. כמו כן, הנחיות להחזקת חזירים במכלאות הכוללות כללי "עשה ואל תעשה", נכנסו לתוקף רק בראשית שנת 2013 . על משרדי הממשלה לזרז את קביעת הכללים המחייבים בנושא צער בעלי חיים בנוגע לחיות המשק שכללים כאלה לא נקבעו לגביהן, ולבעלי חיים בכלל, כדי למנוע מהם סבל מיותר. בהיעדר כללים מחייבים עולה החשש שכל אדם יעשה בבעלי החיים הנתונים בחזקתו כטוב בעיניו" (ע"מ 1003-1004).
הדו"ח אף מזכיר שבמקרים המעטים בהם כן התקבלו נהלים לצמצום סבלם של בעלי-החיים, הדבר נעשה רק לאחר ביקורת ציבורית בנושא. כך למשל, מוזכר שרק בעקבות חשיפת ההתעללות בבית-המטבחיים של "אדום אדום" על ידי פעיל ב"אנונימוס" ותחקירן כלבוטק, החל משרד החקלאות לגבש מדיניות לגבי התנהלות עובדים בבתי-מטבחיים: "הביקורת בשירותים הווטרינריים העלתה שמשרד החקלאות לא פרסם כללי 'עשה ואל תעשה' להנהלות בתי המטבחיים... וכי עד לחשיפת הפרשה לא קיבלו העובדים בבתי המטבחיים הדרכה מספקת מהמשרד בדבר חשיבות הנושא של צער בעלי-חיים" (עמ' 1032). "אדום אדום" ו"זוגלובק" לא לבד – הדו"ח מלמד שמשרד החקלאות היה מודע להתעללות בבעלי-חיים בשתי משחטות עופות, והסתפק בהתרעות מבלי לנקוט צעדים תקיפים כלשהם.
הדו"ח מתמקד בשתי סוגיות מרכזיות של חוק צער בעלי-חיים – האחת, נושא החזקת התרנגולות המטילות בתעשיית הביצים (שלמרות דיונים מרובים שהתקיימו בנושא, עדיין כלואות בכלובים קטנים שאינם מאפשרים תנועה), והשניה, ליקויים בתעשיית בשר-החזיר, אותם הוא מסכם במילים: "לא יעלה על הדעת כי במשך שנים לא היתה ולו הנחיה אחת אשר יהיה בה כדי להבטיח כי החזקת החזירים תיעשה בדרך שתקל את סבלם [...] אי-קביעה של נורמות מחייבות בנושא במשך שנים, יש בה משום הפקרת החזירים לחסדיהם של בעלי העניין בתעשייה זו" (עמ' 1034). הביקורת על תעשיית בשר-החזיר מגיעה בעיתוי ראוי – רק ימים מועטים קודם לכן שודרה בחדשות ערוץ 2 כתבת תחקיר שחשפה את ההתעללות הנהוגה בתעשיית בשר-החזיר בארץ. בכתבה נחשפו צילומי-סתר, שצולמו על-ידי חוקרת מטעם "תנו לחיות לחיות" שעבדה במקום, החושפים, בין השאר כיצד חזירות נכלאות בכלובים שאינם מאפשרים להן אפילו להסתובב, וכיצג גורי חזירים עוברים סירוס, קיצוץ זנבות וחיתוך שיניים – הכל ללא הרדמה או אלחוש.
מזעזעת אולי לא פחות מההתעללות, היא האדישות המוחלטת שבה היא מתבצעת.
בתגובה הרשמית שפרסמה החזירייה, נמסר בלקוניות כי כל פעולותיה נתבצעו בהתאם לחוק. בצילומים עצמם ניתן לראות עובד בחזירייה המצהיר "החיות פה מקבלות את היחס הכי טוב שיש. אין פה התעללות" – בו-זמנית כשהוא מניף באוויר חזרזיר וחותך איברים מגופו, בזמן שהיצור המסכן מתפתל צווח ללא הפסקה.
אבל נגיד מה שנגיד על אדישותם של עובדי החזירייה, הם צודקים בנקודה אחת: ההתעללות הזו אכן התבצעה לחלוטין בהתאם לחוק. כמובן, העובדה שמדובר בהתעללות חוקית, לא הופך אותה לפחות חמורה. אבל קשה לבוא בתלונות דווקא לפועלי החזיריות, או אפילו למנהליהן, כאשר החוק עצמו לא עושה דבר כדי להגן על החזירים מפני התעללות. אחרי הכל, זו לא אמורה להיות אחריות של החזיריות לפקח על עצמן למניעת התעללות מיותרת. זו אמורה להיות אחריות של רשויות החוק – ואם אלו אינן עושות את תפקידן, אין לצפות מתעשיית הבשר שתפקח על עצמה.
בעקבות כתבת תחקיר אחרת – על הרג האפרוחים במדגרות, ששודרה בכלבוטק בינואר השנה – התראיין שר החקלאות יאיר שמיר, והצהיר בפני המראיין, רפי גינת, שהליקויים באכיפת חוק צער בעלי-חיים הם נחלת העבר, ושבכוונתו לחולל שינוי באופן בו ייאכף חוק צער בעלי-חיים. מי שהסתמך על הצהרותיו של השר שמיר, עשוי להגיע למסקנה השגויה שאנו עומדים בפני מהפכה של ממש. אלא שהצהרות לחוד ומעשים לחוד: בפועל, בתקופה הקצרה ששמיר מכהן כשר החקלאות, הוא הספיק להוכיח את עצמו כאחד המתנגדים הגדולים ביותר לרווחת בעלי-חיים, שפעל באופן עקבי כדי להכשיל כל יוזמת חקיקה שתוכל להקל, ולו במעט, את סבלם של בעלי-החיים. למרות שהוא הצהיר בראיון כי ידאג שהתמונות שהופיעו בכתבה לא יחזרו על עצמן, בפועל התקנות להרג אפרוחים במדגרות, אותן מקדם השר, צפויות להתיר את גריסתם בעודם בחיים – בדיוק כפי שנראה בכתבה. גם ביחס לתעשיית החזירים, התקנות הצפויות לעמוד לדיון בקרוב, ימשיכו להתיר כליאת חזירות בתאים בהם הן לא יכולות אפילו להסתובב, וקיצוץ איברים מגופם של חזירים חיים.
הדיון על טבעונות מצטמצם לשאלה בעד ונגד הריגת בעלי-חיים למאכל. ההתמקדות בשאלה הזו לוקה בחסר: היא מתעלמת מההתעללות שעוברים בעלי-החיים בעודם בחייהם. גידול תעשייתי של בעלי-חיים למזון כרוך בהכרח בהחזקת בעלי-חיים בתנאים גרועים, ומהווה בעיה מוסרית קשה בכל מקרה. אבל העובדה שהרשויות האמונות על הטיפול בחוק לא טורחות לעשות אפילו מאמצים מועטים לצמצם את סבלם של בעלי-החיים, העוול המוסרי שכרוך בתעשיית המזון מהחי הופך להיות משמעותי הרבה יותר.
דדי שי הוא סטודנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, פעיל בעמותת אנונימוס, ועורך השבועון "זכויות בעלי-חיים השבוע" של העמותה. בואו לעקוב אחריו גם בפייסבוק