את אהוד אולמרט פגשתי בפעם הראשונה לפני 23 שנים. הייתי אז כתב מתחיל ברשת ב' של קול ישראל שסייע בסיקור הבחירות לראשות עיריית ירושלים. את הכתב הבכיר שלחו לדווח על טדי קולק, ראש העיר המכהן שצפוי היה לזכות שוב בבחירות, אדם שעוד בימי חייו קראו מגרשים על שמו. אותי, הזוטר, שלחו לסקר את הטוען לכתר אהוד אולמרט, שהודעת התבוסה שלו הייתה רק עניין של זמן. רצה הגורל והבוחר ואולמרט הפתיע וניצח את קולק. ההפתעה הייתה אדירה. אני זוכר שהתייצבתי בפתח ביתו לקבלת תגובתו הראשונית ושאלתי את מי שהיה מוכר אז כאוהד בית"ר ירושלים: "מה אתה אומר על המהפך ב'טדי' – הפעם לא במגרש?".
בהמשך סיקרתי את ראש העירייה אולמרט בליל פתיחת מנהרת הכותל וביום שבו הזמין ללשכתו את הטניסאי האגדי גוראן איבניסביץ', פגשתי אותו כשר בממשלה, ואחר כך גם כיריב פוליטי של בנימין נתניהו (איתו עבדתי). השנים חלפו, ולא רק בטדי היו מהפכים - אולמרט נבחר להיות ראש הממשלה של מדינת ישראל, תפקיד שאותו עשו רק תריסר אנשים במדינה, ומשם נפל היישר לבית הסוהר.
רוב התיקים שנפתחו נגד אולמרט – מקבלת טובת הנאה בצורת עט ששוויו 300 ש"ח, דרך פרשת כרמיה והמינויים הפוליטיים ואפילו עד הולילנד – נסגרו, או שאפילו לא הגיעו לכדי כתב אישום. היום, על רקע המתרחש סביבנו, ואחרי שהרבה מהעשן מתפזר, אני חושב שראוי שנזכור עוד שני דברים: שנגזר על אולמרט עונש כבד למדי על קבלת 60,000 ש"ח שיועדו לצרכים פוליטיים; ושאולמרט כראש ממשלה – בלי קשר לפוליטיקה – זכה להערכה רבה מהממסד הביטחוני.
נכון, בית המשפט הרשיע את אולמרט. את זה יש לכבד וזה מה שקובע. העובדה שיש מי שחושב שאולמרט היה ראש ממשלה טוב בשום אופן אינה מקנה לו חסינות מפני זרועות החוק. אבל מצד שני, כשעולה האפשרות לחון את אולמרט - או נכון יותר, לקצר את עונשו בחודשיים - קבע המחוקק שבסמכותו של נשיא המדינה לבחון את האלמנטים הללו: האמנם ראש הממשלה אולמרט תרם לביטחון המדינה (עובדי הכור בסוריה יעידו שכן...) ו/או האם הייתה החמרה מוגזמת בענישתו (מעין משפט בוזגלו הפוך, אפרופו מהפכים).
לפני ימים אחדים פגשתי ידיד שחזר מטקס השבעתם של נשיא ארצות הברית וסגנו. בסביבתו של הסגן מייקל פנס נאמר שבארצם לא יעלה על הדעת להכניס לכלא את ראש המדינה ולו בשל הכבוד הלאומי של אזרחיה. זה אולי ההסבר מדוע הרשויות בחרו שלא למצות את החקירה שנגעה להילרי קלינטון סביב השימוש האישי שעשתה בתרומות שהגיעו לקרן הפילנתרופית שעל שם בני הזוג.
כאן זה לא אמריקה. כאן נשיא, ראש ממשלה, שרים לשעבר ורב ראשי באים ויוצאים מהכלא. עצוב לי שזה קורה, אבל אני גאה בשלטון החוק שיכול לאכוף ולעשות כך. אבל עכשיו הגענו למגרשו של הנשיא. ראובן ריבלין יקבל בקרוב את חוות דעתה של מחלקת החנינות של משרד המשפטים ואת המלצתה של שרת המשפטים, ואז יהיה עליו להחליט האם אולמרט ייצא אל החופשי בחג החירות, או שייאלץ להמתין עוד חודשיים מאחורי סורג ובריח.
שמתי לב שמאז הכוונה לבטל בארץ את ההימורים על מרוצי סוסים, בתקשורת מרבים לספר לנו על הימורים אחרים: בארצות הברית רבים מהמרים שהנשיא טראמפ לא ישלים אפילו קדנציה בת ארבע שנים, ובבריטניה הימור על יום פטירתה של המלכה הפך למשחק השנה. אם תכריחו אותי להצטרף לקהילת המהמרים (ובלבד שמדובר בהימורים חוקיים), אני מהמר (וגם מקווה) שהנשיא ריבלין, שכבר הודיע לכולם שאצלו היו הכי מעט חנינות עד כה, הכין את הקרקע לחנינה הבאה - ולא צריך לנחש למי הכוונה.