מי בעל הבית במערכת החינוך? זו השאלה שאני מתקשה למצוא לה תשובה כבר כמה שבועות. אני בטוח שתחושת הבלבול הזו מלווה גם רבים מחברי לספסל הלימודים ותלמידים ברחבי מדינת ישראל. כתלמיד אני חש שעם הקורונה הוצפו בעיות שאנו חווים במערכת החינוך כבר שנים, וכעת הן מורגשות ביתר שאת: האם מישהו רואה את התלמיד במערכת הגדולה? האם שיקול ארגוני גובר על שיקול הכרחי? כיצד לצמצם פערים חברתיים? כיצד ללמד בעידן טכנולוגי מתקדם?
על כל השאלות האלו ועוד צריך לענות בימים שבשגרה, אבל בימי חירום, כמו בתקופת הקורונה, הן דחופות עוד יותר. התלמידים וההורים מוכנים לשינויים, יהיו הסתגלויות ויהיו קשיים, אבל אני רוצה שמישהו ידבר בגובה העיניים, ייקח אחריות, ייקח פיקוד וינהל את המערכת הגדולה והחשובה כל כך הזו.
שר החינוך יואב גלנט הודיע כבר בנחרצות כי "ב-1 בספטמבר שנת הלימודים תפתח כסדרה". להורים רבים האפשרות הזאת נראית קלושה, והעובדה שהם לא מאמינים לשר האחראי על חינוך ילדיהם מעידה על שבר במערכת. הקורנה הביאה עמה כל כך הרבה שינוים וככל הנראה תשנה את הדרך בה ילדי ישראל יפתחו את שנת הלימודים. על פי המתווים הקיימים כל אחד יחווה את תחילת הלימודים בתאריך אחר וביום אחר בבית הספר. ובמקום שהתלמידים יפתחו את שער בית הספר - הם יפתחו את מצלמת המחשב.
בימים שבהם יש קבינט כמעט לכל משרד ממשלתי ואפילו יש גורמים במפה הפוליטית שברצונם להקים קבינט שמטרתו לפייס בין חלקי העם, מדוע לא יוקם קבינט שמטרתו להתמודד עם אתגרי מערכת החינוך בשל הקורנה בפרט ואתגריה החינוכיים של המאה ה-21 בכלל? גלנט יכול ללמוד על כך מהראשון שהקים קבינט שמטרתו למצוא פתרונות ואלטרנטיבות - חברו הקרוב משה כחלון, שהקים את קבינט הדיור הציבורי מיד עם כניסתו למשרד האוצר.
בקבינט להתמודדות עם אתגרי משרד החינוך, ראוי שיהיו לא רק נבחרי ציבור, אלא גם אנשי תרבות ורוח. וראוי שיהיו בו גם אנשי משרד הרווחה, כי גם אם שר חינוך החינוך ושר הרווחה לא באים מאותו הבית הפוליטי, למה שיעשה משרד החינוך יש השלכות שרשויות הרווחה יצטרכו להתמודד איתן.
לדבר בגובה העיניים של התלמידים
מוטב שהקבינט יקום במהרה וכך יכול לצמצם את סימני השאלה הרבים אשר מרחפים מעל ראשיהם של תלמדי ישראל. אין ספק כי בתקופת החופש הגדול ילדים רבים מעבירים את זמנם מול הטלוויזיה, והיו שמחים להיתקל בסיקור תקשורתי רחב שבו שר החינוך ובכירי משרדו מדברים בגובה העיניים עם תלמידים והורים, ומאפשרים להם להבין את התהליכים והאתגרים. אם הייתי שר החינוך בעצמי, הייתי אומר:
"תלמידים והורים יקרים, כפי שידוע אנו נמצאים בתקופה לא פשוטה, מגיפת הקורונה הביאה את מדינת ישראל ואת העולם כולו למצב חדש הדורש מאיתנו הסתגלות, שינויים, סבלנות ואורך רוח. אנו מבינים את המצוקה הבריאותית, הנפשית והכלכלית שהמגיפה גובה בבתים רבים בישראל. משרד החינוך כאן לצידכם, אנו מנסים למצוא את הפתרונות הטובים ביותר כדי להמשיך ולחנך את ילדי ישראל. גייסנו לצידנו את ארגוני המורים והגננות, מנהלים, מפקחים, סייעות ורשויות מקומיות - הם מאחורינו בכל החלטה שנחליט על מנת שנצליח".
לתלמידי ישראל מגיע נאום שלא ישאיר מקום לדאגות וספקות, אלא יקנה תחושת ביטחון שתאפשר לנו לומר באמונה שלמה שאנו מאמינים במערכת ובמי שעומד בראשה. מעבר לחשיבות של קבלת ההחלטות אמיצות בתקופה הזו, ישנה חשיבות גדולה בהרבה למסר שאותו ההורים מעבירים לילדיהם ולאמון שמעוררת המערכת עצמה.
משה גרינברג גר בחדרה, עולה לכיתה י' בישיבת "אמית נתיבות דרור" באור עקיבא, מתעניין בפולטיקה ומשמש כתב צעיר בערוץ כנסת. אפשר לעקוב אחריו בטוויטר