על מה בעצם אנחנו מדברים פה? זוהי אוכלוסיה עם אינטליגנציה תקינה ומעלה, בד"כ בעלת כישורים מיוחדים ואינטליגנציות נוספות. לקויי הלמידה מוצאים עצמם פעמים רבות במסלול חייהם "נאחזים" או "שורדים" למרות רצונה הטוב של המערכת. לקות למידה היא מסוג הלקויות שנופלות בין הכסאות. אין מדובר בלקות המסכנת חיים, או בנכות פיזית שמעוררת התאמות ברורות כדוגמאת עיוורון, חרשות ושיתוק מוחין. גם לא מדובר בפיגור שמצריך מערכת לימודים נפרדת. אז על מה בעצם הצעקה הגדולה? בדיוק על זה – על זה שלקוי הלמידה שנראה כמוני וכמוך, על פניו מתפקד באופן נורמטיבי, אך בפועל, מה שלא נגלה לעין, תפקודי הלמידה שלו אינם נורמטיביים ומצריכים צורת הוראה שונה, הכלה שונה, קצב אחר. להקנות את כל אלו בכיתה של 40 ילד אפילו לא הוגן לבקש מהמורה המקצועי ביותר.
ואל לנו לשכוח שלקות הלמידה לא מסתיימת בתום 12 שנות לימוד. השכילה המערכת האקדמאית בשנים האחרונות להתייחס לאוכלוסיה זו (אחרי מאבקים קשים של עמותת לש"ם וגופים אחרים), אך לא כל אחד הולך לאקדמיה. האם אותו לקויי למידה שמעוניין ללמוד לימודי תעודה או הכשרה מקצועית כזו או אחרת לא זקוק לתמיכה? לא צריך הכרה בקשייו הלימודיים ולקבל התאמות?
אין חכם כבעל ניסיון
ישנה הקלישאה "לא מממש את הפוטנציאל". עבור לקויי הלמידה אין זו קלישאה. בתנאים הקיימים היום זו המציאות עבור רבים מהם ולא כי "הוא יכול אבל לא רוצה" אלא כי יש מודעות לבעיה אך מכאן ועד להתייחס אליה כבעיה לאומית ולא רק כבעיית משרד החינוך רחוקה הדרך. לצערנו המדינה שלנו ויתרה מזמן על ההון האנושי שלה בכל מה שאינו קשור להייטק או לאקדמיה. אין כמעט בתי ספר מקצועיים, אין הכשרה מקצועית לבוגרים ברמה גבוהה ובעיקר אין התיחסות ללקוי הלמידה ולבעלי הפרעת הקשב מעבר לבחינות הבגרות. התייחסות אמיתית, הוליסטית, שלא מסתכלת רק על תנאי הבחינה אלא בראש ובראשונה על תנאי הלמידה. וכך בסופו של יום, מדינת ישראל מפסידה אוכלוסייה בעלת יכולות יוצאות דופן שלא תורמת מה שבאמת היתה יכולה לתרום לשוק החינוך, התרבות והעבודה במדינה.
אז מה כן צריך? אין חכם כבעל הניסיון, כך שכנראה צריך לפחות ח"כ או שניים שהם בעצמם לקויי למידה ו/או בעלי הפרעת קשב וריכוז ויודעים באמת על מה מדובר, ואז אולי יבינו שכדי ששילוב יהיה מוצלח גודל הכיתות חייב להיות קטן יותר, תחום האבחון חייב להיות מוסדר על פי חוק (נסיון שנמשך כבר כמה שנים טובות. איזה עוד גוף מאבחן לא נמצא בפיקוח?!), כל מורה במדינת ישראל חייב להיות בעל תעודת הוראה בחינוך מיוחד, שכן שליטה בתחום דעת, רחוקה מהיכולת להיות מסוגל להתמודד עם ניהול כיתה ואוכלוסיה הטרוגנית שמרביתה מתקשה, המציאות האמיתית איתה מתמודדים המורים בימינו.
בנוסף, כדאי לפתח קורסי הכשרה לבוגרים לקויי למידה בתחומים שאינם LOWTECH בהכרח וכוללים קבוצות למידה קטנות והתאמת דרכי ההוראה ובעיקר חשוב להבין שלקות למידה היא מצב שהאדם מתמודד איתו ביום יום כדרך חיים ולא מצב שרלוונטי רק לשעות הלמידה בכיתה במהלך 12 שנות לימוד.
אז היכן המפלגה שתרים את הכפפה אם אכן תהיה כזאת, מי יודע אולי באמת עוד כמה שנים יהיה לנו גם שר חינוך לקוי למידה שהגיע למה שהגיע בזכות השינוי המיוחל הזה.
מיכל סגל היא מנהלת עמותת מרום לחינוך ולקידום לקויי למידה