לא שאני נגד איחוד, להפך, אני מאוד בעד, אבל במקביל אני גם בעד ראייה מפוכחת של המציאות. המציאות היא שהזמן למציאת אלטרנטיבה ראויה לראש הממשלה בסיבוב הנוכחי, אזל. לכן גם אם יהיה גוש חוסם, הוא לא יוביל למועמד טוב מספיק לראשות הממשלה.
יחימוביץ' ותכניתה לרוץ מול נתניהו לראשות הממשלה נראתה שאפתנית עד הזויה מהרגע הראשון, ובסקרים גם כשמפלגת העבודה הייתה בשיאה, יחימוביץ' עצמה לא נתפסה כמתאימה להנהיג את המדינה. אבל היא כנראה כל כך התבשמה מהרעיון הזה עם הזמן, שהיא פשוט מסרבת להשתחרר מהחיזיון.
העבודה מתרסקת בסקרים, ולא במקרה – יחימוביץ' סותרת את עצמה, דעותיה אינן מספיק ברורות, תכניותיה אינן מספיק רציניות. התוצאה של הזגזוגים היא בדיוק הפוכה ל"עוד מנדט" שהיא מנסה להשיג באמצעותם, כי היא מאבדת אמינות. למרות זאת, כדי להתמודד עם המצב, היא בחרה לעשות ספין נוסף. הפעם מדובר בספין משותף עם לבני, האישה שהשכילה לפספס הזדמנויות גם להיות ראש ממשלה, גם למתן את הקואליציה הקיצונית הקודמת, וגם להצטרף למפלגה קיימת כדי לחזק אותה וליצור אלטרנטיבה שאולי תהיה ראויה, במקום לרוץ בבחירות הנוכחיות לבדה.
שתי האופציות של נתניהו
הגיע הזמן שתביטו בסקרים, לבני ויחימוביץ' יקרות - הציבור אמר, אמר שוב, חזר והדגיש בכל בדל סקר שנעשה, כי הוא אינו רואה בשתיכן מועמדות מתאימות.
אפשר להגיד שזה לא דמוקרטי, אפשר לצרוח שזה שוביניסטי, אפשר להתייפח כי שלטון הימין הקיצוני מוביל אותנו לאבדון. בהיבטים מסוימים זה אפילו נכון. אבל זה לא ישנה את העובדה שלא יחימוביץ' ולא לבני מהוות היום תחליף טוב מספיק כדי להפיל את נתניהו.
הטרגדיה האמיתית שלנו בבחירות הנוכחיות היא שאין לנו אלטרנטיבה אמיתית לנתניהו לראשות הממשלה. לכן עדיף להסתכל למציאות בעיניים ולראות איך מתוך המצב הממש לא אידיאלי הזה, מוציאים את המיטב. מה שכן, זה מצריך לשים לרגע את האגו המנופח בצד, דבר שספק אם השתיים הללו מסוגלות לעשות. כל הדיבורים על "גוש חוסם של השמאל" ביומיים האחרונים נראים כמו ברברת מיותרת וחסרת תכלית, עטופה באינטרסים אישיים.
אני רחוקה מלהיות חסידה של נתניהו או של הליכוד, אבל יש כרגע שתי ברירות אמיתיות: נתניהו בראשות קואליציה ימנית קיצונית-חרדית, או נתניהו בראשות קואליציה עם מפלגות המרכז, שפויה יותר וכזו שניתן יהיה לקבל באמצעותה גם תמיכה מהעולם. אם רוצים לשפר את המציאות, קודם כל כדאי להכיר בה, גם אם היא לא נעימה. נתניהו ראש ממשלה גרוע, אבל המערכת הפוליטית לא הצליחה לייצר לו תחרות ראויה. אם נודה בעובדות, נוכל לפחות לשאוף למשהו שאפשר לקרוא לו - הרע במיעוטו.
הרע במיעוטו הוא שנתניהו יהיה תלוי באנשים שפויים יותר בקדנציה הבאה שלו. שיהיה פחות נתון לסחטנות המפלגות הדתיות, פחות תלוי בקיצוניות של בנט המתחזק. זה ישפיע גם על חלוקת התקציב, גם על תדמית המדינה, וגם על התפקוד השוטף שלה. כך שבמקום ספינים שנועדו להציל את קריסתם בסקרים, עדיף שאנשי המרכז יחשבו איך הם יוצרים גוש חוסם, אבל לגמרי שונה: כזה שיגרום לנתניהו לבחור בגוש שלהם על פני הגוש של הקיצוניים הימנים והחרדים.
כרגע, הספינים של יחימוביץ' ולבני רק מרחיקים את האופציה הזאת ודוחקים את נתניהו לחיק הקיצוניים הימנים. צדק יאיר לפיד שאמר שהוא בעד שיתוף פעולה כדי ליצור עם נתניהו קואליציה בטוחה ושפויה. הוא רוצה לשבת בממשלה כי הוא יודע שמשם תהיה לו יותר השפעה על ניהול המדינה. זו חשיבה הרבה יותר שקולה ביחס להתעוררות של לבני ויחימוביץ שבועיים לפני הבחירות כדי לנסות להחיות מהלך שכבר נכשל כי הוא לא היה מספיק טוב. זה לא סתם לא ריאלי, זה פוגע באינטרסים האמיתיים של המדינה.
המדינה הזו זקוקה לממשלה שפויה, שתייצג את הרוב ותשאיר את הקיצוניים משני הצדדים בחוץ. אז אנשי מרכז יקרים - נראה אתכם שמים את האגו בצד ועושים הכול כדי שזה מה שיקרה אחרי הבחירות.