המנצחים הגדולים בבחירות שנערכו אתמול בניו המפשייר היו הסוקרים הפוליטיים. הם הצליחו לנתח מראש ובאופן מדויק ביותר את התוצאה. אחרי הכישלון של הסקרים באיווה, כולם נשמו לרווחה כאשר התפרסמו תוצאות האמת בניו המפשייר ובישרו על הניצחון הסוחף של ברני סנדרס (60%) אצל הדמוקרטים וההובלה החד משמעית של דונלד טראמפ (35%) אצל הרפובליקנים.
תוצאות הבחירות בניו המפשייר לא איפשרו עדיין, בשלב המוקדם הזה, לפענח תובנות מוחלטות לגבי המשך המרוץ (מי מועמד חלש, מי אבוד, מי עשוי לפרוח). ובכל זאת, הן הצליחו לחלץ כמה אמיתות חשובות.
בין טראמפ לסנדרס, שני גברים בשנות ה-70 לחייהם, שניהם ילידי ניו יורק – אבל רב השונה ביניהם על המשותף. כמו מים ושמן, הם שני טיפוסים שלעולם לא יתערבבו זה בזה. אבל יש אלמנט אחד שקושר בין הקמפיינים של שניהם – הכסף (והיעדרו).
סנדרס בז לכסף וחושב שהוא מסריח. טראמפ, לעומתו, מתהלך כשניחוח דולרים פזרניים מקיף אותו בכל אשר יפנה. סנדרס רוצה לחלק את העושר מחדש בחברה ולתת לכמה שיותר עובדים ועניים. טראמפ נהנה לנפנף בעושר שלו באמצעות מטוס פרטי, מסוק פרטי, וקמפיין בזבזני להפליא.
אבל גם סנדרס וגם טראמפ לא מוכנים לקבל כספי תרומות מטייקונים. סנדרס רוצה להוכיח לאנשי העסקים שהוא לא תלוי בהם, וטראמפ פשוט לא צריך את הכסף. מועמדים אחרים, הנוטלים כספי תרומות באופן מסיבי, מוצאים את עצמם נאלצים לשכתב נאומי בחירות באופן שירצה את התורמים הכבדים.
אז סנדרס וטראמפ מנהלים קמפיין שהכסף אמנם לא שולט בו, אך הפה הגדול קובע הכל. בחודשים האחרונים הם נואמים בסגנון מופרע לחלוטין. האחד מדבר על מהפכות וסוציאליזם, השני מקלל ומגדף. אף אחד לא מחזיק להם את הפה, אף אחד לא מעביר מסרים באמצעותם. הם פשוט משתלחים. קשה כרגע לדמיין מה עשוי לקרות בעוד כמה חודשים אם השניים הללו, הפיות הגדולים, יהיו המועמדים הסופיים במפלגותיהם.
"זה היה ריטוויט"
רחוקה הדרך מהשגת הניצחון עבור מי מהמועמדים. מניו המפשייר מדלגים הרפובליקנים לפריימריז בדרום קרוליינה והדמוקרטים, שוב לשיטת אספות העיר (ה-Caucus) בנבאדה. אחר כך יצליבו המפלגות את המדינות.
עיקר המהומה צפויה אצל הרפובליקנים. ביממה של לפני ההצבעה בקלפיות בניו המפשייר כינה טראמפ בבוטות את קרוז במילה הגנאי "Pussy" (נמושה). דובריו של טראמפ השתוממו כמובן מן ההאשמה נגדו: "הוא בכלל לא אמר את זה בעצמו, אלא רק חזר על אמירה שהושמעה מן הקהל". טראמפ עצמו פירשן את הנאום המוזר כ"כמו ריטוויט" לדברי אישה שקראה כך לקרוז.
כך או כך, חצי הרעל בין טראמפ לקרוז (שהגיע אתמול למקום השלישי) עשויים לעוף עכשיו מהר יותר. כעת הם נלחמים על קולותיהם של דרומיים אוונגליסטיים, דתיים אדוקים, שמרנים בכל גופם, אך כאלו שיצא להם שם של מי שמעדיפים שמרנים ממסדיים. טראמפ וקרוז לא נופלים לקטגוריה הזו, ולולא התוצאה המאוד אומללה של מרקו רוביו (המקום החמישי) יכלו השמרנים של דרום קרוליינה לראות בו מועמד אמיתי.
במחנה רוביו נרשמה אכזבה רבתי. מי היה מאמין שרגעי לחץ של עימות וחזרה רובוטית על מסרים יכולה להרחיק עד כדי כך את ציבור הבוחרים. רוביו, שהיה נדמה לכמה רגעים כהבטחה של הימין האמריקאי, הגיע השלישי באיווה ולחמישי בניו המפשייר. רק ניצחון מוחץ, ראשון ובפער גדול במדינה הבאה, עשוי לשקם את מעמדו של הסנטור הצעיר.
במפלגה הרפובליקנית, זה היה השבוע הטוב של המושלים. ג׳ון קייסיק, מושל אוהיו, חרש את ניו המפשייר במשך חודשים ארוכים וקצר את הפירות. ההצלחה שלו הפתיעה רבים, אך לא אותו. הוא התקשר אישית להמוני בוחרים, פתח את הקלפיות אחרי חצות בנוקסוויל נוטש עם המצביעים הראשונים, דיבר אישית עם כל אחד.
קייסיק, הוא האיש הנחמד של המפלגה המטורללת. הוא נעים הליכות, מצחיק, רואה את עצמו כאיש של עידן רייגן, נשיא שיכול להיות מאחה ומכיל את כל הקצוות. הוא נזהר מהבטחות קמפיין חסרות בסיס, מדגיש את הניסיון המקצועי שלו כמושל, וכמובן - את העובדה שביכולתו להוות מקור משיכה גדול לבוחרים המתנדנדים של המפה הפוליטית האמריקאית. הטון הנעים והגישה האדיבה חילחלו ללבבות של הבוחרים המתונים של ניו המפשייר. מעניין אם קייסיק יצליח להמשיך לנהל קמפיין פוזיטיבי כשהמתח יעלה.
גם ג׳ב בוש סיים עם תוצאה לא רעה יחסית, ובהיותו המועמד עם מספר התורמים הרב ביותר, ביכולתו להמשיך בקמפיין עוד שבועות ארוכים.
ובמפלגה הדמוקרטית, כפי שצפו התחזיות, יצאה קלינטון מובסת. אם היא לא תשיג תוצאה מרשימה בנבאדה, הקמפיין שלה ייכנס לסחרור גדול, ומי יודע מה יהיה הלאה.