אחרי קמפיין צעקות בו הטיח המתמודד הרפובליקני ואיש העסקים דונלד טראמפ לכל עבר שהוא ווינר ושהוא לא אחד שמפסיד אף פעם; אחרי קמפיין בו הילל ושיבח את עצמו על כמה הוא מדהים ב"לסגור דילים" ובמקביל דאג להביך ולזלזל בכולם; אחרי כל זה, ההפסד של טראמפ הלילה באיווה צורב במיוחד.
טראמפ סגר את הבחירות המקדימות במדינת המערב התיכון, בה כשני שליש מחברי המפלגה הרפובליקנית הינם נוצרים אוונגליסטים שמרנים, כמפסיד. הבוחרים המאמינים של הימין השמרני האמריקאי יצאו בהמוניהם להתוועדויות ותמכו במועמד שלהם, טד קרוז. שיעור ההשתתפות בקרב חברי המפלגה הרפובליקנית שבר את כל השיאים והגיע לכ-180 אלף איש - עלייה של 50% לעומת 2012. ובניגוד להנחה המוקדמת, לפיה מדובר בקבוצות של צעירים חדשים שיצביעו לטראמפ "כי הם כועסים", הסתבר שהכפריים השקטים דאגו לאיש שלהם והוכיחו שהחגיגות של טראמפ בסקרים לא מוכיחות את עצמן בשטח.
וכך, כדי לנעוץ סיכה אחרונה בבלון הביטחון העצמי של טראמפ, שלפו גולשים בטוויטר ציוץ של טראמפ מיוני 2014, עוד לפני שהחל הקמפיין: "אף אחד לא זוכר את מי שמגיע למקום השני", הוא כתב אז וריפרר למקור. כמה הנאה גלומה ביכולת להשפיל קצת את מי שהקמפיין שלו מבוסס על שנאת האחר.
את המשמעות של ניצחונו של טד קרוז - בפער משמעותי על פני טראמפ ומרקו רוביו - יש לקחת בעירבון מוגבל. קרוז הוא ימני נצי עם עמדות בלתי מתפשרות בשורה ארוכה של נושאים. אפילו הממסד של המפלגה הרפובליקנית לא מתלהב ממנו וחושש שהוא ירחיק מצביעים מתונים בבחירות הכלליות.
התוצאה של המועמד השלישי רוביו הפתיעה גם היא. לא רק שהוא השיג את המקום השלישי - התוצאה שלו הייתה כמעט כפולה ממה שחזו. למעשה, רוביו הצליח גם הוא לכרסם (מאחור) במועמדותו של טראמפ. הוא מזרים לקמפיין אנרגיות מסוג אחר, חדשות יותר, השמורות לו ולקרוז, שניהם בני כמעט אותו גיל וצעירים בהרבה מן החבורה המבוגרת שמושכת את העגלה של המפלגה הרפובליקנית לכל כך הרבה כיוונים לא ברורים.
בשלושת הימים שקדמו להצבעה באסיפות הבוחרים (ה-Caucus, שהוא דבר מיוחד בפני עצמו), נסעתי ברחבי איווה. ישבתי בשורות הראשונות באירועים של המתמודדים עם קהל הבוחרים, התבוננתי בהם היטב ממרחק לא רב. רוביו, קרוז, טראמפ - כולם מזכירים את הצהרות מנהיגי ישראל בנאומיהם. רוביו וקרוז מבטיחים שיפעלו לבטל את ההסכם עם איראן, יעבירו את השגרירות האמריקאית לירושלים וימשיכו לעמוד לצידה של ישראל. ביום ראשון אחר הצהריים עמד קרוז בפני קהל של חקלאים וכפריים בהאנגר המשמש בקיץ כיריד לסחר בבקר, ומתוך חמישה הדברים שהתחייב לעשות ביומו הראשון בחדר הסגלגל שניים נגעו לישראל.
כמה זה מעניין את הנוכחים? כנראה שלא יותר מדי. אבל מסרים מן הסוג הזה, שבעיני קרוז ותומכיו הם דוגמה לתמיכה חד משמעית בישראל, נשמעים הגיוניים כאשר הם חלק מנאום שמרני-מטיף. קרוז ימשיך בגישה הזו, וכך גם רוביו.
שמעון פרס של הפוליטיקה האמריקאית
תוצאות אסיפות הבוחרים במפלגה הדמוקרטית לא בישרו הפתעה גדולה. עם השנים הילארי קלינטון נדמית קצת כשמעון פרס של הפוליטיקה האמריקאית. על אף הניסיון, למרות השנים וההערכה הציבורית הגבוהה, היא לא מממשת. על כל קלפי היא צריכה להילחם, על כל אסיפת עיר, על כל בוחר ובוחרת. זה רחוק מאוד מהתדמית המלווה אותה עשרות שנים, התדמית של המועמדת המובטחת. כמי שהייתה קרובה לארץ המובטחת לפני שמונה שנים אך לא נגעה בה, מסלול הפריימריז של שנת 2016 לא יכול להיות מבשר טובות עבורה. גם הפעם, הפער המזערי על המתמודד העולה ברני סנדרס מעיד שהמלחמה תהיה קשה.
מאיווה ממשיכים קלינטון וסנדרס לניו המפשייר. המדינה שהחזירה כבר צבע ללחיים של קלינטון לאחר שספגה הפסד צורב לאובמה ב-2008, עשויה הפעם להפנות לה עורף. לפי כל הסקרים, בניו המפשייר הסוציאליזם של סנדרס תופס חזק.
הצהרות סנדרס בקמפיין ממשיכות לשלהב צעירים רבים בשמאל. השיח שהוא מוביל על שחרור מכבלי בעלי ההון, הפיכת הזכות לבריאות לזכות יסוד, ההטפה שלו למעמד שיש להעניק לארגוני עובדים, כל אלה מושכים את השיח הכלכלי בשמאל האמריקאי ומשנים גם את המסרים שקלינטון בוחרת להעביר. בדומה לסנטימנט הכעסים שמניע רבים במחנה הרפובליקני, גם כאן סנדרס משגשג על רקע התיעוב לעשירים, התרחקות מן המערכת הקיימת ורצון להוביל מהפכה תודעתית.
אם מצב התיקו בין קלינטון לסנדרס יישמר לאורך כל מדינות הקמפיין הבאות, כולל קצת יותר מעשר המדינות הניגשות להצביע ביום שלישי הגדול (בעוד חודש), אז ההתמודדות בין השניים עשויה להימשך ממש עד המדינה האחרונה, כפי שהיה בשנת 2008.
על סנדרס ניתן לכתוב עוד הרבה, אבל אחד הנושאים המסקרנים הוא העמדות שלו בנוגע למדינת ישראל - או שמא האין-עמדות שלו. סנדרס לא מעוניין לעסוק בסוגיות חוץ וביטחון. הוא מתעלם מכך לחלוטין. את היחס שלו לראש הממשלה בנימין נתניהו ניתן היה ללמוד לפני קצת פחות משנה כאשר סנדרס היה הסנטור הראשון שהודיע שיחרים את הנאום בקונגרס. סנדרס לא עוסק ביהדותו כעניין כלשהו, אולם ככל שיתחזק בקמפיין, ניתן יהיה לראות את התקשורת והציבור האמריקאי עוסקים ומחטטים בכל דבר הקשור בו, גם היותו מועמד יהודי מוביל.