מה שהיה צפוי כבר מזמן, הפך אתמול לרשמי: יאיר לפיד הוציא לדרך את מפלגתו החדשה "יש עתיד". על רקע הדיבורים על הקדמת הבחירות והצניחה באחוזי התמיכה להם זכה בתחילת הדרך, סבר לפיד כי רישום המפלגה בצינורות הפורמליים והמקובלים וההפיכה למועמד מן המניין יעניקו לו את המומנטום לו הוא זקוק כאוויר לנשימה.
והוא אכן זקוק לו: הקרדיט שלו מתחיל להיגמר. אחרי הכל, כמה זמן אפשר לתחזק מועמדות על בסיס סטטוסים בפייסבוק וחוגי בית מצומצמים? אבל הפיכתו של לפיד למועמד מן המניין שוללת ממנו לחלוטין את מעט ימי החסד שעוד הוענקו לו. עכשיו, הוא באופן רשמי בליגה של הגדולים, ושם גם דקה של חסד לא תהיה לו. במידה רבה, יאיר לפיד הוא קורבן של הציפיות אותן יצר במו ידיו. במשך שנים כולם דיברו על הרגע בו יהפוך המנחה והמראיין הרהוט לחבר כנסת; כעת, הרגע הזה כמעט כאן והציפיות בהתאם. מעכשיו הוא כבר לא יכול להרשות לעצמו להתחמק משאלות באמצעות משפטים סתמיים כמו "טוב ביי".
אז רשימה עדיין אין ללפיד, אבל האמת היא שזה לא כל כך משנה. מהרגע בו הכריז באופן רשמי כי יתמודד על מקום בכנסת ה-19, שמות רבים ומוכרים הוזכרו כמועמדים להפוך לשותפיו לדרך: החל מראש עיריית הרצליה יעל גרמן, דרך קרנית גולדווסר וכלה בשלמה ינאי, מנכ"ל טבע הפורש. נכון, כולם אנשים מעניינים, אך בעידן הפוליטיקה הפרסונלית שבה אנו נמצאים, עתידה של "יש עתיד" יוכרע בראש ובראשונה על פי האופן שבו ישפוט הציבור את העומד בראשה. אבל גם לכלל הזה יש יוצא מן הכלל: האפשרות התאורטית לשילוב כוחות עם ציפי לבני. יחד איתה, הרשימה של לפיד עשויה לכבוש את המקום השני בטבלת המנדטים. בלעדיה, לפיד ידשדש במקום הרביעי לכל היותר.
את הכסף סופרים במדרגות
יאיר לפיד מכוון אל לב ליבה של המפה הפוליטית, אל קו המשווה הפוליטי. מבחינה אלקטורלית תפנה מפלגת "יש עתיד" למעמד הביניים המאוכזב ממשלתו של נתניהו, לחילונים המחפשים את ממשיך דרכו של טומי לפיד ז"ל, למסורתיים המתונים שמחפשים את המועמד שידבר על הצורך לאחות את השסע, לתומכי מפלגת העבודה שחושבים ששלי יחימוביץ' סוציאליסטית מדי, לתומכי הליכוד שהלכו לאיבוד בין דני דנון לציפי חוטובלי, לקהל המצביעים של לבני שלא יתמוך במופז גם אם יציעו לו מיליון דולר. הבנתם את הרעיון. האם הוא יצליח?
גם לפיד יודע שאת הכסף סופרים במדרגות. כל עוד התמיכה הציבורית לה הוא זוכה ברחוב ובפייסבוק לא תתורגם למנדטים, הרי שהמאמץ אותו השקיע יירד לטמיון. והצלחתו האלקטורלית ביום הבחירות תלויה בראש ובראשונה ביכולתו לשנות את השיח הקיים. אם הציבור יצביע בקלפי לפי הסוגיות הביטחוניות (כפי שקורה כמעט בכל מערכת בחירות), סיכוייו של לפיד להיכנס לכנסת עם מפלגה של 15 מנדטים ומעלה נמוכים ביותר. במצב שכזה, המפלגות שנהנות מיתרון יחסי בזירה הביטחונית-מדינית, דוגמת הליכוד וישראל ביתנו – יפרחו. אבל אם לפיד יצליח להביא את הציבור הישראלי לחשוב במושגים הפוליטיים שבהם יש לו יתרון יחסי, ואלה הם כמובן החברה, הכלכלה והחינוך – הסיכוי שיצליח יגדל עשרות מונים.
על מנת לתרגם את האהדה לתמיכה בקלפיות יהיה עליו לצאת מתחומי המגרש הביתי שאותו הוא ניכס לעצמו, לפגוש באופן אישי את המצביעים שבתמיכתם הוא חפץ ולשכנע אותם לתת לו את קולם. הפרדוקס הכי גדול בקמפיין שלו עד עכשיו הוא שגם בזירה שבה הוא עצמו בחר, פייסבוק (ואל תטעו – הבחירה בזירת ההתמודדות היא פריבילגיה שלא ניתנת לרבים) – הוא נכשל לא פעם.
החל מאתמול בבוקר הפך יאיר לפיד למועמד מן המניין, כעת, חובת ההוכחה עליו. לפיד עצמו יהיה בוודאות חבר כנסת, אך זהו לא המבחן שלו, שכן פחות מעשרה מנדטים ייחשבו מבחינתו לכישלון צורם. האם "יש עתיד" למפלגתו של לפיד? את זה יקבעו המהלכים הבאים שלו על המגרש.
יורי גנקין הוא יועץ מיתוג אישי ועסקי