אני מברך את דודו כהן על הצטרפותו למאה ה-21 ולעידן התקשורת הגלובאלית. כהן, שריד עתיק לעידן שעבר מהעולם, מציע לתת לוועדה לקבוע מה ישודר ברדיו ומה לא, כאילו בן גוריון חזר להיות ראש ממשלה (הוא לא הרשה שידורי טלוויזיה) ואבא של יוסי שריד הוא מנכ"ל משרד החינוך (הוא לא הרשה לביטלס להופיע בארץ).
יתכן שדודו כהן היקר, שעובד בלייבל ה"איכותי" של עמיר בניון ה"איכותי" (ועמיר בניון הוא אמן ענק, אבל במקרה הזה כהן פוגע בו בלי לשים לב בכלל), לא קיבל מספיק השמעות ברדיו לאלבום האחרון של בניון, אז הוא כועס על כוכבי הפופ הים תיכוני. הוא לא הזכיר שמות אבל אני מניח שכהן רק "קצת" מקנא באייל גולן, משה פרץ, דודו אהרון, ישי לוי, ליאור נרקיס, קובי פרץ, שרית חדד ושלומי שבת. רק קצת.
כמובן שההצעה של כהן הזויה לחלוטין. אנחנו בעידן הפוסט-מודרני (סליחה על האהוד ברקיות) שבו היטשטשו הגבולות בין "גבוה" ל"נמוך", בין "איכותי" ל"לא איכותי", בין "רוק" לבין "פופ", בין "ישראלי" לבין "מזרחי". מי יכול לקבוע היום מה זה "איכותי"? מי יקבע לנו, צרכני המוזיקה, מה לשמוע? מי שמך, דודו כהן? מי שמך?
מדינת ישראל עשתה בשנות ה-90' שגיאה היסטורית עם תחנות הרדיו האזוריות וחילקה אותן לפי אזורים, כאילו שלא קולטים את התחנות האזוריות ברוב המדינה הקטנה הזו. היו צריכים לחלק אותן לפי ז'אנרים - תחנה לספורט, תחנה לחדשות, תחנה לפנאי ובילוי, תחנה "ירוקה" ותחנות מוזיקה לפי סגנונות: שירי ארץ ישראל, מוזיקה מזרחית, רוק ישראלי, פופ מחו"ל וכו'. ואז כל מיני קהלים שמרגישים מקופחים (מי אמר מטאליסטים, חובבי ג'אז ומעריצי אלטרנטיב) היו מקבלים את התחנה שלהם. אבל את הנעשה אין כנראה להשיב.
היי, יצחק קלפטר בבית חולים!
מעבר לקטנוניות של דודו כהן, צריך לזכור שאנחנו בעידן גלובאלי של תקשורת פתוחה, סמארטפונים, יו טיוב ופייסבוק. היום כל אחד שומע מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה. הרדיו עדיין רלוונטי מאוד, אבל כבר לא חזק כמו פעם. ההבדל היחיד הוא שהרדיו הממלכתי (רשת ג', גל"צ) משלם ללייבל של כהן תמלוגים על השמעות, וקשת ליבליך (סתם שם של ילדה), שמשתפת את החברות שלה בפייסבוק בקליפ החדש של נאור אורמיה או עומר אדם, לא משלמת שקל לאף אחד. ככה גדלים כוכבי רשת אמיתיים כמו לירן אביב, גיא יעקובי ויותם קדוש (שמות שאני בספק אם דודו כהן שמע עליהם).
מה לעשות, המודלים הישנים של תעשיית המוזיקה קרסו. היום יש מודלים חדשים, וכמעט הכל בחינם. הממסדים הישנים כבר לא קובעים כמו פעם. שיר חדש של אריק איינשטיין אולי חשוב הרבה יותר לממסד ולתרבות הישראלית מאשר שיר חדש של יאיר דנאור, אבל יש סיכוי שבעידן הנוכחי יצרכו יותר את יאיר דנאור - ובכוונה השתמשתי בדוגמה קיצונית מהיממה האחרונה. ככה העסק עובד היום.
הטלוויזיה, הרדיו העיתונים - הם ימשיכו לנסות להכתיב לקהל סדר יום תרבותי. זכותם. מצד שני, עדיין כולנו בני אדם שמחפשים את המעניין, ויצחק קלפטר מאושפז יוצר יותר עניין משיר חדש של יצחק קלפטר. זה אולי עצוב, אבל ככה מתנהג המין האנושי. אז בואו נלמד להסתדר עם המציאות, במקום לנסות להחזיר אותה לימי הפלינסטונס.