בשבוע האחרון קיבלנו מספר דוגמאות לעומק הפחד שאחז בכמה מחברי מפלגת העבודה. למפלגת העבודה ההיסטורית הייתה התעוזה לברוא מהציונות המדינית של הרצל את הישות המדינית של בן גוריון. היא היטיבה להבין את ההזדמנות ההיסטורית, יש יאמרו שניצלה את שואת יהודי אירופה, יש יאמרו שראתה את הנולד – ובעיקר השכילה להתמודד עם חוקי משחק מודרניים, בינלאומיים ביסודם, המגבילים ומחייבים מחד ומאפשרים קיום מבוסס מאידך. היא לא היססה לגדוע את חלומות הקיצוניים משני הצדדים – אלו שחלמו על קונפדרציה רב-לאומית מעבר הירדן ועד לים ואלו שחלמו על דומיננטיות יהודית משני עברי הירדן.
בין שתי מלחמות העולם חי היישוב היהודי בפחד. הייתה סיבה והיה יסוד לפחד. הוא היה קיומי בתקופה שבה המאבק על הקיום היה יומיומי. התפאורה והנסיבות אולי היו לרעתנו אבל צדקת הדרך הייתה ברורה.
מפא"י ההיסטורית ידעה להתמודד עם הפחד מבחינה ביטחונית ומבחינה מדינית. היא ידעה לבנות, לבצר, להעמיק שורש. עד 1967 גם לא התפרץ הטרוף המשיחי, רדיפת הבצע הקפיטליסטית וחזון ארץ ישראל השלמה. מפלגת העבודה העכשווית צריכה לקום ולומר: רבין צדק – וצדק לא עושים במעמד צד אחד.
את הפחד והאפשרות לבסס שלטון של פחד היא לא ניצלה למטרותיה. לא באופן ציני ומכוון. לא כחלק מתוכנית ולא כמטרתה. היא רצתה להיראות כגיבורה בעיני עצמה. עצוב ומאכזב לראות איך חלק מממשיכי דרכה של מפלגת העבודה ההיסטורית נכנעים כיום לייאוש ומצטרפים לימין הלאומני על מנת לבסס עוד יותר את שלטון הפחד על הציבור הישראלי.
51 שנים עברו ממלחמת הניצחון המזהירה, והפחד השתלט על חלקים נרחבים מאתנו והחל מנהל את חיינו. זה בסדר לפחד, אומרים, הפחד שומר אותך ערני ובמזרח התיכון חשוב להיות ערני אחרת לא תשרוד. אבל מה קורה כשהפחד הופך לקרקע הגידול לאלימות וגזענות המחסלים אותנו מבפנים? מה קורה כשהפחד הופך לאבן יסוד בדיפלומטיה, במדיניות, באסטרטגיה? מה קורה כשהימין מנהל את הפחד?
לצערנו, מה שקורה כשהימין מנהל את הפחד זה שמפלגת העבודה מפחדת.
היא מפחדת לעמוד מול הציבור ולהכיל - כן, להכיל את הפחד ולמצוא לו פתרונות.
הח"כים איתן כבל, נחמן שי ומי יודע מי עוד מבין מנהיגיה יהיה הבא בתור יוצאים מבין השורות ומבקשים לרוץ אל זרועות הימין במפגן פחדנות לתפארת.
יש להם פתרון ביניים. הם מכריזים שניתן לשתות את חצי הכוס הריקה: גם לא לדבר עם הפלסטינים, גם להמשיך לשלוט בשטח הכולל אוכלוסייה פלסטינית המונה כמעט 3 מיליון בני אדם, גם להנציח את הניצול והגזל היומיומי, וגם להמשיך לתת לימין להוביל.
כדאי להכיר בכמה עובדות לפני שמרימים דגל לבן ככניעה:
מפלגת העבודה מגלמת רעיון ומשרתת מטרה. קצת עצוב שצריך להסביר לחבריה את הרעיון הזה.
המטרה של מפלגת העבודה הוא לקצר את הזמן ההיסטורי של הימין המשיחי, המוביל את הפשיזם הלאומני ואת כולנו אל תהום חסר תקדים. הרעיון של מפלגת העבודה הוא להוביל את מדינת ישראל לנורמליזציה. כנגד כל הסיכויים – עד שהסיכויים הופכים לטובתנו.
וזה יקרה!
זה יקרה כי למרות הפחד יש לציבור בישראל גם את האומץ, ואת התקווה ואת ברירה, או במילים אחרות, את ודעת ה"אין ברירה", אחרת נעמיד בסכנה מוחשית ומיידית את המשך החזון הציוני.
זה יקרה - כי למרות אשליות הימין, חוקי המשחק לא השתנו והמציאות בשטח עדיין הפיכה.
כי רוב הציבור הישראלי ובוודאי מצביעי העבודה, מתנגדים לסיפוח ולהרחבת מפעל ההתנחלויות.
כי המחיר הלאומי, המוסרי והבינ"ל שייגבה מאתנו כל סיפוח של השטחים והחלת ריבונות יהיה בלתי נסבל עבור החברה הישראלית.
וזה יקרה כי ניסיון העבר הוכיח שבכל פעם שישראל ביצעה פעולות חד צדדיות, כמו בלבנון ובעזה, המחירים היו כבדים. זו כמובן גם התקווה של בנט וחבריו ששואפים להקצנה בשטח שתמנע כל סיכוי לפשרה עתידית. לעומת זאת, בכל פעם שישראל נכנסה למשא ומתן והשלימה אותו בהסכם, המהלך הסתיים בהצלחה אסטרטגית - הסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן ואפילו הסכמי אוסלו, המשוקצים ע"פ כבל, הם שמאפשרים לממשלת הימין לשמור על יציבות וביטחון בגדה לאורך שנים רבות.
כל העולם במה, וכל המציאות הפוליטית בימינו ממשיכה להסתכם בכמה שורות בודדות: מנהיגות שלא תדע לשרת את הרעיון תחזור למחוזות הנידחים ממנה עלתה. שחררו אותנו מהתבוסתנות שלכם, כבל, שי וכל המיואשים. איננו זקוקים לכם. תנו לאלו שלא פוחדים מהימין, תנו לאלה שיודעים שבמרכז הבמה נמצא ישראלי שפוחד - אבל מוכן להתגבר על הפחד ולעשות את הדבר הנכון ברגע שתופיע המנהיגות לה הוא ראוי.
עדיין לא מאוחר, עדיין יש זמן למפלגת העבודה להוציא מתוכה מנהיגות ערכית, אידאולוגית, יוצרת מציאות וכזו המשכנעת את הציבור בצדקת דרכה. ולאלו שהחליטו להניף דגל לבן מול הימין המשיחי - אתם מוזמנים לפנות את הבמה לאלו מאתנו שלא מפחדים לומר לציבור באומץ את האמת ולהיאבק יום יום למען השלום למען פתרון שתי המדינות - הפתרון היחיד שיאפשר את ביטחונה ועתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ויבטיח לישראל ניצחון מדיני, כלכלי ומוסרי מול אוייבי השלום מבית ומחוץ.
הכותב הוא מ"מ מנכ"ל שלום עכשיו וחבר במפלגת העבודה