ברגע שראיתי את הפוסט שבו בנימין נתניהו תומך בבניית חומה בין מקסיקו ובין ארצות הברית, ידעתי מה מחכה לי. ביבי, יותר מכולם, יודע שאחת התכונות המרכזיות של האנטישמיות המודרנית היא חוסר היכולת להבין שמילים של יהודי אחד לא מייצגות את כולנו, גם אם הוא ראש ממשלה. בכל פעם שהייתה מלחמה בישראל בשנים האחרונות, אנחנו, היהודים המקסיקנים, שהגענו למקסיקו שנים רבות לפני הקמת מדינת ישראל, הפכנו להיות האויב. ״לכם שמו חומה בגטו ושלחו אתכם למחנות ריכוז, איך יכול להיות שעכשיו אתם בעד חומה?״, כתבה בפייסבוק בחורה שהכרתי בתיכון. ״כשהיטלר הרג אתכם אנחנו פתחנו לכם את הדלתות וככה עכשיו אתם משלמים לנו?״, קראתי בעיתון, ״אתם פליטים במדינה שלנו״.
ההערות האלה היו חלק מהיומיום שלי עד שעזבתי את מקסיקו בגיל 21. כל מלחמה, כל החלטה באו״ם, כל אירוע שבו ישראל הייתה מעורבת היו עוד הזדמנות מצוינת להזכיר לנו שאנחנו לא שייכים כאן. שלא משנה כמה מנהיגים, עיתונאים, ואנשי עסקים יהודים ייקחו חלק בפיתוח של המדינה שבה נולדתי - אנחנו תמיד נהיה זרים פה. תמיד יהיה משהו קטן שיחסר לנו כדי להגיע לרמת המקסיקניות הנכונה. התשובה של רוב היהודים המקסיקנים הייתה תמיד לשים כמה שיותר מכשולים בינינו וביניהם - לבנות קהילה נפרדת, למקם את השכונות היהודיות רחוק מהעיר, לייסד מועדונים, מסעדות ובתי ספר שמיועדים רק ליהודים. בין החברים היהודים שלי יש כאלה שהפעם הראשונה בה הם הכירו חברים לא יהודים הייתה כשהתחילו ללמוד באוניברסיטה.
אני, לעומתם, בחרתי תמיד בדרך הקשה. כשהייתי בן 9, בבית ספר חילוני, חבר שלי צייר בשיעור אמנות צלב קרס על ציפית של כרית. מיד צעקתי עליו ואמרתי לו שאסור לצייר דבר כזה, שהוא לא יודע המשמעות של מה שהוא עושה. בבית הספר שלי, בית ספר דמוקרטי במקסיקו סיטי, הייתה בכל יום שישי ישיבה משותפת של התלמידים שבה כולם דנים ביחד בבעיות שעלו במהלך השבוע ומנסים למצוא להן פתרונות. לצערי, בשבוע ההוא, לא החבר שלי הוגדר כ"בעיה", אלא אני - המורה שלי התלוננה עליי מול כל בית הספר ואמרה שאני חייב ללמוד לכבד דעות שונות, ושחשוב לקדם את חופש הביטוי של התלמידים.
מאותו יום הפכתי להיות שגריר ישראל לאורך הרבה שנים. בכל בית ספר, בכל אירוע, ניסיתי להסביר לכולם שבסכסוך יש שני צדדים, שהחמאס הוא ארגון טרור שמרעיב את האוכלוסייה שלו, שאהוד ברק נתן לפלסטינים כל מה שהם ביקשו. אלא שעם השנים תהליך ההסברה הפך לעבודה קשה. איך אפשר להגן על ישראל כשהמדינה לוקחת מדי יום צעדים נגד פתרון שתי מדינות? אז שחררתי קצת מתפקידי בתור שגריר והשקעתי בעבודה לא פחות קשה: להסביר לכולם שביבי לא מייצג את כולנו, שיש הבדל בין לצאת נגד המדיניות של הליכוד ובין להיות נגד מדינת ישראל, שישראלי זה לא רק יהודי.
כשעברתי לניו יורק ב-2013, משוחרר מהאנטישמיות המקסיקנית ומהתפקיד ההסברתי, לא חשבתי שכעבור שנתיים אמצא את עצמי באותה הפוזיציה בדיוק. בתור יהודי מקסיקני, מסע הבחירות של השנה האחרונה היה קשה במיוחד. מצד אחד ראיתי את המועמד הרפובליקני קורא לאנשים כמוני אנסים ופושעים, ושומע את המזמור האהוב על הקהל שלו – Build the wall. מצד שני, נחשפתי לאנטישמיות ברמה גבוה יותר מכל מה שראיתי או שמעתי במקסיקו בתור נער, כולל עיתונאים יהודים שמקבלים מכתבים עם תמונות של הילדים שלהם בתאי גז. המועמד הרפובליקני לא רק שתק על הדברים האלה, אלא גם צייץ בטוויטר שלו תמונה שבהם קלינטון מופיעה על רקע של שטרות ומגן דוד צהוב, וסרטון שמאשים את קלינטון בכך שהיא חלק ממזימה בינלאומית, כששלושה יהודים מופיעים ברקע. רק בימים האחרונים ראינו את ההודעה הרשמית של הבית הלבן לרגל יום הזיכרון לשואה, שבה לא צוין כלל שמי שנרצחו בשואה הם יהודים.
התמיכה ללא תנאים של נתניהו בממשל החדש של טראמפ שמה שם את היהודים האמריקאים בעמדה קשה. נתניהו, שמכריז על עצמו בתור המנהיג של היהודים בעולם, תומך בנשיא שכמעט 80% מהיהודים בארצות הברית הצביעו נגדו. מנהיגים יהודים בכל המדינה מחו נגד האיסורים האנטי-מוסלמיים של הנשיא החדש, ובשדה התעופה בניו יורק אפשר היה אפשר לראות עשרות יהודים עם מגן דוד צהוב על החזה, רק שהפעם כתוב עליו ״מוסלמי״. בישראל כנראה מוכנים להתעלם מהפעולות האלה של הנשיא החדש, שמנוגדות לערכים יהודיים ברורים, רק כי הוא תומך בבנייה בשטחים - אבל ליהודים אמריקאים יש סדר עדיפויות אחר. למזלם, התמיכה המופגנת של נתניהו בטראמפ לא גרמה עד עכשיו לעלייה באנטישמיות. במקסיקו, לעומת זאת, מקום שחי כרגע בין כעס לפחד גדול מהעתיד, התגובה נגד הקהילה יהודית הייתה מיידית.
אני מדמיין שביבי כתב את הפוסט על טראמפ והחומה קודם כל כדי לחזק את שלטונו ולהעביר מסר לימין בארץ. אלא שהוא שכח לחשוב על היחסים עם מקסיקו, מדינה שתמכה בישראל מאז 1948 – וגרוע מכך, הוא לא חשב הנזק שהוא גורם לקהילה היהודית של מקסיקו, שבניגוד לקהילה בארה״ב תומכת בעיניים עצומות בממשלה שלו. המנהיגים של הקהילה, שידעו שמחכה לנו גל של אנטישמיות בעקבות ההצהרה של ראש ממשלת ישראל, פרסמו הצהרה נגד הפוסט של נתניהו, אבל הנזק כבר נעשה.
אני גר ארבע שנים בניו יורק ומעולם לא עיכבו אותי בשדה התעופה, עד לפני שבועיים, כשחזרתי מביקור אצל המשפחה במקסיקו. זה קרה עוד לפני שטראמפ הושבע לנשיא, אבל האווירה שהוא יצר במרחב הציבורי היא גזענית וחשדנית – מותר לעשות מה שאתה רוצה, כי הנשיא מרשה. זאת הפעם הראשונה שאני מסתובב ברחוב ומרגיש לא מבורך כי אני מקסיקני, וכי מדברים על בניית חומה ענקית של מיליארדים רק כדי להרחיק אנשים כמוני מהמדינה. אבל גם אם אחזור הביתה, מה מחכה לי בצד השני של הגבול?
בגלל ההתנהלות של נתניהו, אני מרגיש שמתייחסים אליי ואל המשפחה שלי במקסיקו כמו אויבים מבית, כי אנחנו יהודים. פתאום חזרתי לתפקיד הישן שלי, שבו אני מנסה להסביר לכולם שיהודי אחד לא מייצג את כולנו, שיש בארץ אנשים שלא מסכימים עם מדיניות הליכוד, ושלא משנה כמה ראש ממשלת ישראל ינסה לשכנע את העולם שזה המקרה – לא כל היהודים הם בנימין נתניהו.