מאות מיליוני חיות נלכדות כל שנה במלכודות שונות למען תעשיית האופנה. לפעמים החיות מנסות להשתחרר מהמלכודת על ידי לעיסת הרגל הלכודה, לפעמים הן מתות מאיבוד דם, זיהום או סתם רעב. במקרה הרע יותר מגיע אליהן הבן אדם ששם את המלכודת ומעביר אותם לבית חרושת, שם הן מתעוררות כאשר פושטים מהן את העור שלהן בעודן בחיים. בסין ובמקומות נוספים גם כלבים וחתולים נתפסים ככה, חלקם עדיין עם הקולר של בעליהם. לצפות בסרטונים שחושפים את תעשיית הפרוות האכזרית היא משימה קשה לכל חובב בעלי חיים. ודווקא ישראל הייתה יכולה להיות הראשונה שמתנגדת באופן נחרץ לתעשייה הזאת. אבל היא פספסה את זה.
לא באשמת החרדים
לפני כחודשיים נכנסה לתוקף בעיריית מערב הוליווד חקיקה שאוסרת על מכירת מוצרי פרווה מכל סוג שהוא בתחומה. בכך ישראל פספסה את ההזדמנות שלה להפוך להיות המקום הראשון בעולם בו נאסר סחר בפרוות, למרות שדווקא הצעת חוק להגבלת הסחר הפרוות נוסחה בישראל עוד הרבה קודם לכן, כבר ב-2009, אבל שילוב של סחבת בירוקרטית ולחץ מצד גורמים כלכליים עיכב את ההצעה ומנע ממנה להתקבל כחוק. למרות שבכנסת הקודמת הצעת החוק כבר הגיעה להצבעה בקריאה ראשונה ועברה אותה, היא הועברה לאחר מכן לטיפול ועדת החינוך של הכנסת, לצורך תיקון הנוסח שלה, ושם נקבר הדיון בה.
למרות שהנוסחים המוקדמים של הצעת-החוק עוררו התנגדות בחוגים חרדיים, בפשרה שהתקבלה עם נציגי מפלגות חרדיות הוסכם לנסח את החוק מחדש בצורה שתאפשר מכירת פרוות בצורה מוגבלת, "לצרכי דת" (כלומר, יאפשר ייבוא של שטריימילים בלבד). הפשרה אמנם כואבת, אבל היא בהחלט שווה את זה אם היא מה שיאפשר את העברת החוק. היות ומאז, גם בציבור החרדי החלו להישמע מאז קולות הקוראים להתקדם למעבר לשטריימילים מפרווה סינטתית, ניתן לקוות שהצעת הפשרה הזו היא צעד ראשון במגמה שתביא לכך שבסופו של דבר גם בציבור החרדי השימוש בפרוות יהפוך ללא מקובל.
תחת פשרה זו, הסכימו לתמוך בחוק גם נציגי ש"ס ויהדות התורה, ואף הרבנים הראשיים דאז, הרב שלמה עמאר והרב יונה מצגר, יצאו בחוות דעת התומכת בהגבלה על יבוא פרוות, והתקווה לכך שישראל תקבע את התקדים בחקיקה נגד סחר בפרוות נראתה טובה מאי-פעם.
אך למרות כל זאת, סירב יו"ר ועדת החינוך דאז, זבולון אורלב, להעלות את הצעת החוק בחזרה לדיון, וכתוצאה מכך היא נקברה בוועדת החינוך של הכנסת, ומעולם לא זכתה להגיע להצבעת מליאת הכנסת בקריאה שניה ושלישית. כמו הצעות רבות אחרות למען בעלי-חיים, ההצעה נפלה לא בגלל שהכנסת הצביעה נגדה, אלא אך ורק כתוצאה מכך שעיכובים בירוקרטיים קברו את הדיון בה.
אולי הפעם?
הסיבה העיקרית, בסופו של דבר, לכישלון הניסיונות להעביר את חוק הפרוות לא הייתה התנגדות מצד חוגים חרדיים אלא דווקא מצד הגורמים הכלכליים המעורבים בתחום. שגרירי דנמרק וקנדה – מהמדינות המובילות בייצוא פרוות – עבדו קשה כדי לשכנע חברי כנסת שלא לתמוך בחוק, תחת איומים שאם ישראל תגביל את את יבוא הפרוות, הדבר יוביל לסנקציות כנגדה מצד מדינות אחרים. אך איומים אלו חסרי כל בסיס. במדינות רבות בעולם כבר קיימים חוקים המגבילים סחר במוצרים מסויימים בשל פגיעה בבעלי-חיים, והגבלות אלו נחשבות כלגיטימיות ומקובלות. מדינות האיחוד האירופי, למשל, אוסרות על יבוא של מוצרי קוסמטיקה שנוסו על בעלי-חיים, למרות שניסוייים אלו עדיין חוקיים בארצות-הברית. באיחוד האירופי אף התקבל לאחרונה איסור על יבוא פרוות כלבי-ים, הניצודים בקנדה. הגבלות אלו לא הובילו לשום סנקציות נגדיות.
אמנם בשבועות הראשונים לאחר שנכנסה לתוקף החקיקה בקליפורניה, נשמעו מספר מחאה מכיוון צרפת, היצואנית העיקרית של כבד מפוטם. כמה נציגים של לובי המפטמים, איימו שיחרימו בתגובה מוצרים המיובאים מקליפורניה, ובצעד מחאתי אף שפכו לביוב יין מתוצרת אמריקה (פעולה המהדהדת את גל המחאה האנטי-צרפתי בארצות-הברית בתקופת מלחמת עיראק, בו, בתגובה להתנגדות צרפת למלחמה שפכו לביוב יין מתוצרת צרפת). אבל אחרי כמה חודשים בהם החקיקה הקליפורנית בתוקף, והיא לא גרמה לשום נזק ליחסי המדינה עם מדינות אחרות, או לסנקציות נגדה.
למעשה, מדינת ישראל כבר מחזיקה באחד מהגבלי החסר המחמירים ביותר על ייבוא מוצרים מהחי – בכך שהיא מגבילה בשר לא-כשר. האם המדיניות הזו אי-פעם פגעה בישראל, או הובילה לסנקציות נגדה? כמובן שלא. ההגבלות הללו אמנם אינן לרוחו של כל אחד, אבל מקובל שלמדינה יש את הזכות לקבוע את אמות-המידה המוסריות שלה לגבי המוצרים שייובאו לתחומה.
הצעת החוק למניעת הסחר בפרוות אינה, מחמירה יותר בשום צורה משמעותית מהגבלות על סחר שכבר קיימות במדינות שונות בעולם, ואפילו בישראל. היא נתמכת באופן רחב על-ידי רוב הציבור, והדבר היחיד שעצר עד כה מהצעת החוק להתקבל היה אינטרסים כלכליים מנוגדים של קבוצה מצומצמת של יבואנים. בכנסת הקודם, הלחץ שלהם הייתה מספיקה כדי לקבור את הדיון בחוק. הבה נקווה שלכנסת הנוכחית תהיה את הנחישות לתקן את הטעות ולהביא את הצעת החוק להצבעה.
דדי שי הוא סטודנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, פעיל בעמותת אנונימוס, ועורך השבועון "זכויות בעלי-חיים השבוע" של העמותה. בואו לעקוב אחריו גם בפייסבוק