לקראת תום שנת 2014 מונה אוכלוסיית הקשישים בישראל כ-860 אלף נשים וגברים, שהם כ-10% מהאוכלוסייה הכללית. מתוכם, למעלה מ-160 אלף קשישים זכאים לטיפול סיעודי בביתם על פי חוק הסיעוד. הטיפול הניתן על ידי עובדי חברות הסיעוד כולל סיוע בהחזקת הבית, ניקיון, הכנת אוכל, טיפול בהיגיינה אישית ורחצה, קניות, רכישת תרופות וכמובן תמיכה וחברה לבודדים מביניהם. חלק ניכר מן הקשישים הסיעודיים מתקיימים כיום על קצבאות הביטוח הלאומי וחיים בצמצום רב, חלקם על גבול העוני. כ- 20% מאוכלוסיית הקשישים בישראל נמצאת מתחת לקו העוני, כלומר – כל קשיש חמישי. מהמעט שיש להם – נאלצים הקשישים הסיעודיים גם לממן מטפלים זרים שמטפלים בהם במסירות וגרים איתם בביתם.
כיום, מדינת ישראל מכתיבה את גובה השכר בהתקשרויות שלה עם נותני שירותים למדינה. בסיס החישוב של המדינה עומד על שכר המינימום במשק. אנו, חברות הסיעוד, המעסיקות למעלה ממאה אלף מטפלים ומטפלות, רובם ישראלים וחלקם מטפלים זרים, נברך על עדכון התעריף המשולם לנו מהמדינה לתעריף שיאפשר העלאת השכר למטפלים ומטפלות שמטפלים מדי יום בקשישים החיים בביתם. ברור כי המהלך הוא ראוי ומחויב במציאות של יוקר המחיה הגבוהה בישראל.
עם זאת, בשיח הציבורי סביב שכר המינימום לא הייתה התייחסות גם לפגיעה הקשה באוכלוסיית הקשישים הסיעודיים. כיום מטפלים כ-35 אלף מטפלים ומטפלות זרים בקשישים זכאי חוק הסיעוד. זכאות הקשישים לשעות סיעוד זהה בין אם הטיפול ניתן על ידי מטפל/ת ישראלי/ת או על ידי מטפל/ת זר/ה. כך, שהעסקת מטפל זר ל-24 שעות אינה מכוסה במלואה על ידי חוק הסיעוד, מצב שמחייב את המטופל להשלים את שכר המטפל לשכר שנקבע על ידי המדינה כשכר מינימום להעסקת מטפל זר, ולהקפיד גם על מתן זכויות סוציאליות על השלמה זו.
העלאת שכר המינימום רק מחריפה את בעייתם הכלכלית הקשה ממילא של הקשישים; מאחר וכל עובד זר זכאי לפחות לשכר המינימום בעד עבודתו, הקשישים הסיעודיים, שעד עתה הצליחו בקושי לשלם למטפלים שסועדים אותם, ייאלצו להתמודד עם הוצאה נוספת על השלמת השכר למטפל בגובה שכר המינימום שיקבע. קשיש החי על קצבאות זקנה ופנסיה נמוכה אינו יכול לייצר הכנסה לכיסוי העלאת שכר המינימום למטפל. וכך, תוצאת הצעד הזה ברורה; מיעוט הקשישים יוכל לספוג את ההוצאה הנוספת, ומרביתם ייאלצו להסתמך על בני המשפחה המורחבת, ובלא מעט מקרים – גם להפסיק לגמרי את הסיוע הסיעודי שהם מקבלים.
אם הנושא לא יטופל בהקדם, המצב רק ילך ויחמיר; תוחלת החיים בישראל היא השישית בעולם (אחרי יפן, איטליה, שבדיה, שווייץ וקנדה) ולפי תחזית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יגדל שיעורם של הקשישים בישראל ליותר מ-12% בשנת 2020, ויתקרב ל-14% בשנת 2030. אם תמשיך העלייה בתוחלת החיים בקצב זהה, ואין סיבה שלא, יונצח העוני בקרב קשישי ישראל, והמשק ייאלץ להתמודד עם בעיה שהייתה יכולה להימנע במחשבה תחילה.
חשוב לציין, כי אני תומך ביוזמה להעלאת את שכר המינימום לעובדים הישראלים. עם זאת, מאחר וכרגע שכר העובדים הזרים צמוד לשכר המינימום ולא לקצבאות הקשישים, מצב שלא צפוי להשתנות בעתיד הנראה לעין, אני קורא למקבלי ההחלטות לשנות את ההחלטה המסתמנת ולהפריד בין שכר המינימום לעובדים הישראלים לבין שכר המינימום לעובדים הזרים. כל החלטה אחרת תגרום לכך שבמשך הדורות הבאים ייאלצו קשישי ישראל ומשפחותיהם, כל דור בתורו, להתמודד עם בעיה שניתן לפתור כבר היום, ויפה שעה אחת קודם.
דורון רז הוא יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל